כיף לא יהיה
אני כבר מתגעגע לציפי לבני. באמת. גם אתם תתחילו להתגעגע ביום שבו מופז יחבור לליכוד ודיכטר יסביר למה רק בנימין נתניהו יכול
עוד לפני ניצחונו בפריימריז לא היה ניתן לחמוק השבוע מתעשיית הפוסטר מדיה של מופז, אותם שלטים שהתהדרו בכותרת: "מופז, ראש הממשלה". פשוט ככה, בלי התנצלויות סטייל "למצולמים אין קשר לנאמר" כמו בכתבות בטלוויזיה או "מופז, אולי, אנחנו מקווים, ראש הממשלה הבא".
האמת שלכתוב "מופז ראש הממשלה" זה כמו לכתוב "קוטג' תנובה, להשיג בחנות הקרובה לביתך
" זה כמו לכתוב "רכבת ישראל - הדרך המהירה להגיע הביתה" או "גילה אדרעי - מעיין נובע של נימוסים ומתיקות". אז מישהו חייב לספר למופז שני דברים: הוא כרגע לא ראש הממשלה ויש סיכוי לא קטן שגם לא יהיה. באמת שאין לי דבר נגדו, אני רק מתייסר מהמחשבה שאם הפרשנים צדקו כל השבוע, איבדנו את ציפי כדי שבסופו של יום מופז ייפול לזרועותיו של נתניהו.
אני כבר מתגעגע לציפי לבני. אני כבר בתחושת החמצה נטולת ציניות ומלאת חמלה כלפי מתפקדי קדימה היקרים, אנשים ישרי דרך בדרך כלל, שרק רצו להיות במקום טוב באמצע. טוב, פה כבר הייתה מעט ציניות, אבל אני באמת משתדל לכתוב מהלב. אני באמת מתחיל להתגעגע אליה. איך יכול להיות שהעם לא זוכר את האופן שבו היא עמדה על שלה? איך לא זוכרים שלא נכנעה לש"ס ולא מכרה את עצמה בשביל מנעמי הקואליציה? או אולי כן זוכרים ולכן לא רוצים? האמת, יותר הגיוני.
רכות מעודנת ומתלבטת
הישראלי הממוצע, זה שאוהב להיות באמצע, לא רוצה מנהיג שלא יודע לעשות קומבינה טובה ביום חול אפלולי. הוא לא רוצה מנהיג שיעמוד על שלו. הוא מעדיף מנהיג שיעמוד עם שלו, רצוי זקוף ונסער, יתקע לשני ויראה לו מה זה.מי צריך תקווה נקייה אם אפשר לקבל גבריות מסוקסת שתראה לכולם מה זה?
וגם אתם, עוד תראו, תתגעגעו נורא לציפי. ביום שבו מופז יחבור לליכוד כי פתאום הבין איפה הבית האמיתי שלו; ביום שבו אבי דיכטר יסביר למה רק נתניהו הוא ראש הממשלה של כולנו - אתם תתגעגעו. ואז מה? קצת געגועים, וזהו. מצד שני, אולי אתם צודקים והגיע זמן מופז.
באמת, למה לא? הוא המציא את המופזית,
שזה הרבה יותר ממה שמועמד מרכזי המציא אי פעם. מלבד זאת, ניסינו כבר הכל, אז למה לא לנסות גם את מופז? יש כבר אפילו פוסטרים מוכנים, ואתם יודעים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז אולי "מופז, ראש הממשלה" זו האמת הפנימית שלנו, ושלבני תוותר שוב. לא, זה לא יהיה כיף.
הערה לסיום: לא, אני לא אובייקטיבי. אובייקטיביות משעממת אותי עד מוות, ואני בעיקר חושש ממדינה רק עם נתניהו-רק עם מופז-רק עם דיכטר-רק עם ברק. מדינה עם מנהיגים כל כך ביטחוניים היא מדינה שבה כולנו נחפש בור עמוק וקרוב להתחבא בתוכו בקיץ. אני מייחל לקצת נשיות-קצת חמלה-קצת רכות מעודנת ומתלבטת. הרבה יותר נעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם