יללה ביתר
טרגדיה בשלושה פרקים ואפילוג
יום שני, עשר בלילה.
ניצחון מוחץ לבית"ר ירושלים במשחק נגד בני יהודה.
אוהדי הקבוצה במסע אמוק של גאווה מגיעים לקניון מלחה בירושלים, עיר קדושה עם קניונים קדושים. מאות חוליגנים בצעיפים צהובים מחפשים להתפרק על עובדי ניקיון ערבים.
"הנה הוא הבנזונה!", צועק אחד הצהובים.
"הנה עוד אחד", שאג מניאק אחר.
מצלמות האבטחה תיעדו את האירועים: במשך 40 דקות לפחות 300 חוליגנים הכו עשרה ערבים עד זוב דם. חלק מהם ירקו בפרצופן של נשים שהצטנפו בפינות הקניון, ילדים בחיקן. הערבים המוכים פחדו להתפנות לבית החולים שמא החוליגנים ירדפו אחריהם
"הם תפסו כמה מהעובדים שלי ופוצצו אותם במכות", אמר אכרם, בעל מאפייה בקניון. "העיפו אותם בכוח על חלונות הראווה, רק אללה יודע איך הזכוכיות לא נשברו".
"הם באו ושרו שירי אוהדים", אמר ארז ביטון, קצין האבטחה של הקניון. "כוחות יס"מ ומג"ב נכנסו מהר לפעולה והשקיטו את המתפרעים".
"מאות אוהדים מול ארבעה עובדי ניקיון שלי", אמר מוחמד יוסוף, תושב הרובע האיסלאמי, אחראי משמרת הניקיון בזמן הלינץ'. "איך אתם יכולים לראות דבר ולא לעשות כלום?".
זאת לא הפעם הראשונה שאוהדי בית"ר חובטים בערבים כחלק מחגיגות הניצחון. בדיוק לפני שנה הם התקיפו שני פועלים מוסלמים בחדרי השירותים של אצטדיון טדי. פרקליטת מחוז ירושלים הגישה כתב אישום אך עד כה, למיטב ידיעתי, איש מהם לא נענש.
רק מעטים מאוד, מעטים מדי (והעיתונאי אלון עידן מ"הארץ" ביניהם) יעזו לדבר בשמם ולספר על ארגון ה"לה פמיליה", שנלקח משפת המאפיה האיטלקית, שנשבע לסמלים ולחזון של הרב מאיר כהנא, מכין את הרקע לשנאת הערבים במרתפים ובמסתורין, כשהמשימה העיקרית שלו היא לא לקבל שום שחקן ערבי לבית"ר ירושלים; וזה הצליח והפך למסורת מאז הקמת מועדון בית"ר, במשך 76 שנים, ולמרות שיש בסביבה שחקנים ערבים מצוינים, לא הוחתם אף אחד מהם על ידי המועדון שמשתמש במורשת כהנא שהיא כידוע מחוץ לחוק, אבל כזאת היא גם מורשת גנדי, שהמדינה מוציאה הון תועפות להנצחתה.
אותה אמנות ההסתרה מתממשת גם באצטדיון טדי, כאשר אלפי אנשים שרים שירים של הסתה לרצח, וברגע שהם מתחילים לצרוח את השירים האלה, מערכת הכריזה ממהרת לשדר בקולי קולות שיר של אייל גולן, מה שנותן פירוש לגמרי אחר למשפט החביב "אייל גולן קורא לך".
האוהדים שרים את אחד השירים האהובים עליהם, שהולך ככה "ילד, ילדה, זקן וזקנה, נקבור כל ערבי עמוק באדמה! אני יהודי שמשתין על הקוראן, צריך להרוג ערבי כשהוא קטן", או צועקים בקצב ובשמחת חיים: "יהודי זה נשמה, ערבי זה בן זונה!".
הדי. ג’יי הזריז בעמדת הכריזה של טדי מהסה אותם עם המנון הקבוצה: "מי מגרש את השדים? זה אנחנו צבא הבית"רים!". האם השדים הם הערבים? את זה אתם צריכים לשאול את יוסי בן־דוד שחתום על המילים והלחן של השיר התפל הזה. והאם הלהיט של גולן "מי שמאמין לא מפחד" ירגיע את הערבים? את זה כנראה נדע רק בלינץ' הבא.
קחו את השירים המאוסים האלה, ותשימו אותם לרגע באותו הפלייליסט של האצטדיון עם "שיר הדגל", שאותו לא ישיר ואולי גם לא יבין שום זמר ימתיכוני מתקתק ואוהד בית"ר: "אל תגידו כי אינם, דם אבי המכבי, כי שלוש טיפות ממנו נמזגו בדם לבי".
את השיר הזה כתב זאב ז’בוטינסקי, האב המייסד של תנועת בית"ר, ואין בו אף מילה של התלהמות או שנאה, רק אומץ ותפילה, שהם רעיו הטובים ביותר של כל משורר.
לא רחוק מאצטדיון טדי וקניון מלחה, באותה עיר שלום מלאת שנאה שמסרבת להתחלק, בחלקת גדולי האומה בבית הקברות החגיגי בהר הרצל, אין לי ספק שז’בוטינסקי, המנהיג וההוגה של בית"ר, שלפני כל דבר אחר היה אינטלקטואל הומני ומשורר, לא חשב על שום תסריט שבו תורתו הופכת לרישיון לפוגרומים וללינץ' של חוליגנים.
ב־1925 הקים ז'בוטינסקי את מועדון בית"ר, ראשי תיבות של "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", ואל תשאלו אותי למה הטרומפלדור אוית בתי"ו, עם הצהרת הכוונות שלו שנאמרה בבהירות ובצלילות: "תפקידה של בית"ר הוא פשוט בתכלית ואף על פי כן קשה מאוד - ליצור את הטיפוס היהודי שהעם זקוק לו כדי להקים את מדינת היהודים במהירות ובאופן המושלם ביותר. במילים אחרות, לברוא את האזרח הנורמלי והבריא של בן העם היהודי".
ז. ז’. יקר,
בתור אוהד ותיק שלך, שיודע לדקלם בכל שעה את התרגומים שלך ל"אנבל לי" ו"העורב", אני רוצה להגיד לך עד כמה צדקת. זה בתכלית מאוד פשוט אבל בתכל'ס זה מאוד קשה: הטיפוס היהודי החדש שחלמת עליו הוא חבר בכנופיית פשע מאורגן על חורבות המועדון הפטריוטי שהקמת, והוא לא אחד כזה שיכול להקים את מדינת היהודים, אבל יש לו את כל הנתונים להרוס אותה. ולא רק שהוא אינו אזרח נורמלי, הוא גם חולה מאוד, ואם זה משנה למישהו - גם השירים שלו הם זבל.
לפני 87 שנים עלית כנראה על איזה רעיון נאצל, אבל עכשיו, אם תסלח לי, הוא מסתתר בתאים מסתוריים של הקו קלוקס קלאן היהודי, שאולי ברגעים אלה ממש מתכנן את הלינץ’ העממי הבא בקניון. ואולי זה טוב שאתה כבר לא חי, ולא שומע ורואה את החרפה, הבושה והביזיון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם