אל תחפשו לקח לאומי מהזכייה של קותי
מי שמבקש לראות בזכייה של קותי ב"האח הגדול" סימן לאופיים של הישראלים, מתבלבל בין החיים האמיתיים לבין הטלוויזיה
אפשר להודיע לגויים שהפרויקט הציוני כשל: ההוא מבית שמש, עם המבט העמום בעיניים, עם ניגון הדיבור המזדחל בכוונה, עם תובנות החיים שערכן נמוך מאגורה, עם מניירות הערס הרגיש (אבל עם ניצוץ השיגעון האלים בעיניים), זכה במקום הראשון בתוכנית הבידור הנצפית ביותר בטלוויזיה. שנאמר: כולה תוכנית טלוויזיה. מה הדרמה?
מי שמבקש לראות בזכייה של קותי וריאציה על משאל עם לעניין זהותו של הישראלי היפה כפי שהישראלי רוצה להגדיר את עצמו באמצעות התבוננות בבני דמותו על המסך; מי שמבקש לתת סימנים בתוכנית הטלוויזיה הזו לעניין אופיים של הישראלים, בין אם מדובר במשתתפים בתוכנית ובין אם במצביעים; מי שמאמין כי משהו מהכזב המכונה "בידור" בזמן צפיית שיא בערוץ 2 הוא לקח עבור משהו - מתבלבל מאוד בין החיים לבין הטלוויזיה.
טלוויזיית בידור בישראל אינה ייצוג של מצב האומה, בדיוק כפי שקבוצת המצביעים עבור המתמודדים אינה קבוצת מדגם.
מסך הטלוויזיה הישראלי משקף לעתים ניואנס בישראליות, מצייר מגמה, מתאר הלך רוח או יכול ללמד על טעמה של פאת מיץ אחת בתוך אחד מפלחי התפוז הישראלי - אבל הוא אינו בחירות, והוא אינו סקר. המציאות הישראלית אינה מתקיימת בין כותלי בית "האח הגדול", בדיוק באופן שבו היא אינה באה לידי ייצוג הולם ב"המרוץ למיליון".
לחפש משמעויות לאומיות בניצחונו של קותי?
הדמויות שמלוהקות להשתתף בתוכניות האלה נבחרות מראש ונדחקות באופן מודע לשוליים של פרובוקציה כדי שיהיה קל לתייג אותן. אף אדם ישראלי אינו גס, שטחי ודל כושר אינטלקטואלי כפי שהוצג דודו קפרא, אחד המתמודדים בעונה הזאת. למעשה, גם דודו קפרא אינו גס, שטחי ודל כושר אינטלקטואלי כפי שהוא הוצג בטלוויזיה. זה תפקידה של טלוויזיה - לדבר בשפה חד-משמעית, פשוטה וקלה לעיכול עבור מכנה משותף רחב.
כדי ש-40 אחוז מכלל הצופים יתמסרו לתוכנית "האח הגדול", עליה לתאר עבורם מציאות שטחית וברורה, ולעשות זאת בשפה טלוויזיונית של סצנות ערוכות כהלכה. איזו אישיות ניתן להבין כאשר אלה כלי התיווך שלה? איזה סיפור אנושי מורכב אפשר להעביר
באמצעות טלוויזיית הבידור? אף לא סיפור.
זו אשליה, יעילה למדי, שמוכרת הטלוויזיה לצופים בה. אשליה של היכרות והבנה מעמיקה של דמויות עשויות פלקט. ומהמקום הזה, של תחושת ההיכרות וההבנה, צומחת תחושת מעורבות והזדהות ומתפתח דיאלוג רגשי מדומה עם הדמויות.
אבל "קותי סבג" של הטלוויזיה אינו עמוק ומובהק ומובן לי יותר מאשר פלוטו הכלב. אין לי שום יומרה להבין מי מהם או לנחש מה באמת מתרוצץ בראשם. ומכאן שכש"קותי סבג" זכה שלשום בתוכנית "האח הגדול" התאכזבתי, מכיוון שהדמות "תמיר ורדי" הייתה מועדפת עליי. אבל להדיר שינה או לחפש משמעויות לאומיות בניצחונו של פלוטו הכלב על דונלד דאק? אתם בוודאי מתלוצצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם