הפחתת מס הדלק היא צעד פופוליסטי
אין פתרון קסם לעליית מחירי הדלק. הרי אם מפחיתים מס אחד צריך מיד להגיד איזה מס אחר, או לוותר על איזה שירות או תשתית של המדינה
על המציע לקצץ לדעת שכבר היום נמצאת ההוצאה הציבורית בישראל כאחוז מהתוצר ברמה נמוכה בהשוואה לעולם המפותח (43% בישראל לעומת 45% בממוצע ה-OECD, 48% בגרמניה ו-51% בבריטניה). מהיכן המשאבים לכל אלה? ממסים לסוגיהם. הרי אין עדיין כסף שנוצר יש מאין. אם מפחיתים מס אחד צריך מיד להגיד איזה מס להגדיל, ולחלופין על איזה שירות או תשתית שהמדינה מעניקה צריך לוותר. "חכמים" יציעו שנגדיל את התקציב. נשאלת השאלה מהיכן ניקח מקורות לתקציב המוגדל - ממיסוי נוסף? ביוון אמרו "ניקח" תקציב נוסף על חשבון צמיחה עתידית, וראו מה קרה.
אם מציעים להוריד את מחירי הדלק למעשה מציעים להקטין את מרכיב המס במחיר. מחיר הדלק נקבע בעולם ותופס לגבי כל מי שאין לו בארות נפט בארצו ונאלץ לייבא. מרכיב המס ניקבע לפי צורכי המדינה. התקציב מיועד, כאמור, לממן את השירותים, את ההטבות ואת התשתיות שמדינה מחליטה לספק לאזרחיה. היה ונוריד את מחירי הדלק - נצטרך למצוא מקור אחר לתקציב. המקור יכול להיות הגדלת מסים אחרים כמו מסים על עסקים ועל חברות, הקרויים מסים על עשירים.
אם נעשה זאת נקטין את המוטיבציה של אנשים להשקיע במפעלים, במניות ובחברות אחרות. כי בעולם של היום הכל נמצא בתחרות. גם ההטבות במס שמדינה מעניקה למשקיעיה או מענקי השקעה וכן המיסוי על רווחים ועבודה נמצאים בתחרות. המשקיע ילך לאן שיקבל תנאים טובים יותר. מצבה של ישראל נחות ממצבן של מדינות אחרות, כי בישראל הסיכון הביטחוני מחייב לתת למשקיע הטבות גדולות יותר מאשר למשקיע, כמו למשל במזרח אירופה, שם המצב הביטחוני עדיף ושכר העבודה נמוך.
היה ולמרות הכל נגדיל מסים על עסקים ועל עבודה, אזי נדכא את הפעילות העסקית, מספר מקומות העבודה יקטן והאבטלה תגדל. אם יהיו יותר מובטלים ניאלץ להגדיל את התקציב המיועד לדמי אבטלה ולאבטחת הכנסה. מהיכן ניקח את הכסף לכך? מעוד מסים וחוזר חלילה. מעגל מכושף.
אחרים מציעים להוריד מחירים של מוצרים ובמיוחד מוצרי מזון באמצעות פיקוח על המחירים. גם מפיקוח על המחירים עלול לקטון מספר מקומות העבודה, כפועל יוצא מהתייעלות. אז שוב נרצה לסייע למובטלים ונזדקק למסים נוספים. כשנבין סוף-סוף שאין ברירה וחייבים לעודד משקיעים, לא יהיו לנו המקורות התקציביים כדי למשוך אותם להשקיע במשק הישראלי וכבר לא נוכל להמשיך ולהעלות מסים כי כבר לא יהיה ממי לקחת. יישארו פחות עובדים ועסקים המשלמים מסים, ובנוסף יהיה גירעון גדול שיחייב אותנו להפנות יותר חלקים מהתקציב לתשלומי חוב וריבית על החוב. שוב מעגל מכושף.
אלו היו רק דוגמאות בודדות ופשוטות שהבאתי על מנת להמחיש את הבעייתיות של מערכות כלכליות, שלא ניתן לפותרה בדרך חד-ממדית ופופוליסטית. אינני מזלזל חלילה בכלכלנים המצוינים שגיבו את תנועות המחאה, אך אני חולק על זכותה של המחאה לפעול להחלפה של אידאולוגיה כלכלית שלא בדרך של בחירות כלליות.
הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם