לא אנרכיסט, ולא נחמד יותר
בקיץ האחרון ניסינו לשנות את המדינה בדרכים לגיטימיות. ועדות הוקמו, מסקנות הוגשו, אחד אמר והשני הגיב ובסוף לא הרבה השתנה. המאבק שנפתח השנה אינו נגד המדינה, הוא למענה
אני מודה ומתוודה: בקיץ האחרון ניסינו כל דרך אפשרית להזיז משהו בדרכים לגיטימיות עד כמה שניתן, לפעמים היה נדמה לנו שזה אפילו עובד, ועדות הוקמו, מסקנות הוגשו, אחד אמר והשני הגיב. זה שיבח וההוא הפריט.
ואנחנו ישבנו מהצד, תמימים משהו. מסתכלים מהצד, תופסים את הראש ולא מאמינים, איך שום דבר כמעט ולא זז.
אני חייב להודות שלמרות השתתפותי במאבק החברתי חלק מדעותיי הפוליטיות נוטות מעט לימין. דעות שמספרות כי הפגזות בבאר שבע דינן כהפגזות בתל אביב. דעות שמסבירות כי כיפת הברזל היא מבורכת אבל עדיין, ממתי הפכנו לברווזים במטווח? הבנות שעם הזמן מותנו מעט להבין שהמציאות מורכבת הרבה יותר ממה שפמפמו לתוך המוח שלי השכם וערב מול הטלוויזיה. שם מספרים לנו ש"צדק חברתי" הוא מונופול של השמאל, אבל הוא שייך לימין לא פחות.
עם כל זאת, לשמחתי בשנה האחרונה יצא לנו לדבר לא מעט על כלכלה וחברה. דיברנו ועסקנו לא מעט בנושאים שהיו פחות פופולריים בעבר - בערכים ובמוסר שלנו וכיצד הם מתבטאים בכלכלה ובחברה. דיברנו על הבכירים במשק והבכירים ב"עסק" הזה שנקרא מדינת ישראל. ולא רק על הקדנציה הזאת, אלא גם על הקודמת וזו שלפניה, וזו שלפניה, ושלפניה, כולם היו שם, כולם לקחו בזה חלק, במשמרת של כולם טחנו אותנו.
בימים הקרובים, התמימים יוצאים לרחוב, לא תמימים כמו שהיו פעם:
כשהדלק עולה - דיינו
כשמחירי המזון יקרים יותר בארץ – דיינו
כשהפנסיות
כשהחינוך שלנו בשפל – דיינו
כשאי השיוויון גדל – דיינו
כשיש פערים בין מרכז לפריפריה – דיינו
כשהגנים יקרים מדי – דיינו
כשמחירי המים שוב מתייקרים - דיינו
כש-20 אחוז מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני וילדים רעבים בחג - דיינו
כשבכירי החברות עושים מיליונים בלי קשר לרווחים – דיינו
כשהבנקים קורעים אותנו בריביות - דיינו
כשיש עובדי קבלן אפילו במגזר הציבורי – דיינו
כשיש חשד לקשרי הון-שלטון - דיינו
דיור – דיינו
חשמל – דיינו
קוטג' – דיינו
דיינו, דיינו.... דיינו?
לא עוד, אני לא אנרכיסט (וגם אם יש כמה שהתפלחו למחאה - דיינו) , אני פשוט נדחק להיות לא נחמד, מאוד לא נחמד. מזכיר לי שאחרי שגולדה אמרה על הפנתרים שהם "לא בחורים נחמדים" היא גם מיד פתחה בפרויקטים שקידמו את עיירות הפיתוח והרווחה.
אז הם היו לא נחמדים, אז היא אמרה, אבל לפחות דברים זזו. ושלא יהיה ספק, אני הישראלי הנורמטיבי הממוצע: כמעט 30, תואר ראשון, יוצא 8200, מלמד בבית ספר יסודי, גר במרכז. ואני אומר שנשבר לי מחוסר הערכים והמוסר שיש כאן.
נמאס לי מיוקר המחיה, מהריכוזיות, מהסחבת, מהבירוקרטיה, מחברים רבים מדי שתקועים בשכונות ועדיין מתמודדים עם האפליה של תחילת קום המדינה לצד העולים החדשים והישנים מרוסיה ואתיופיה שהם המופלים החדשים. נמאס לי לדאוג לגורל המשפחה שלי, לגורל החברים שלי, על העתיד שלהם, על העתיד שלי.
ואני יוצא למאבק, לא נגד המדינה - אני נאבק למען המדינה.
כשבגין עלה על הכנסת נגד השילומים מגרמניה כולנו ידענו שהוא ישראלי אמיתי. הסכמנו איתו, לא הסכמנו איתו – דיינו. אבל עדיין, לאף אחד לא היה ספק בהקרבה שלו למען המדינה. אני אוהב את המדינה הזאת, מספיק אוהב בשביל להקריב את החירות שלי בשבילה, גם ככה אני מרגיש בכלא במצב הקיים. ונשבר לי לסנגר עליה בכל מצב, לפעמים אתה אוהב קבוצה אבל כועס על ההנהלה. אז אני כועס, והרבה, ובקרוב יהיה מאוד לא נחמד: בשכונות יהיה לא נחמד, בפריפריה יהיה לא נחמד, הורים צעירים לא יהיו נחמדים, עובדי קבלן לא יהיו נחמדים, מעמד הביניים לא יהיה נחמד.
אני לא אנרכיסט, אני פשוט לא נחמד יותר.
ביום שבת נצא לרחובות בכיכר רבין, כל הלא נחמדים יהיו שם, ומי לא יהיה?
חברים שלי שלא מפסיקים להתלונן ומפחדים לעשות משהו– לא יהיו
המשפחה שלי שמפחדת עלי ומתחננת שאחזור להיות תם – לא יהיו
האלפיון העליון, המקורבים, המסוחבקים, המקושרים, ורוב הסלבס – לא יהיו
ואתם? ואתן?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם