משגיח הכשרות ששיחק על חשבון הלוחמים את משחקי הרעב
כשמישהו ידבר אתי על צו פיוס, אני אזכיר לו את משגיח הכשרות שזרק לזבל ארוחת חג של גדוד רק כי חוממה אחרי כניסת השבת
זה בשנייה קורע כל נים יהודי שיש לי בגוף, ואני מתעקש לפרט: 1. אף אחד לא חשב לעצור לרגע, לשמור את האוכל ולתרום אותו לכל הרעבים שעליהם קראנו בערבו של החג, אלה שקוששו חבילות מזון כדי לשרוד. לא ולא כל הטמא, היאורה השליכוהו.
2. הסיבה לחימום המאוחר הייתה שהחיילים חזרו מפעילות אבטחה של יישובים החוגגים את ליל הסדר. יכול להיות, רק יכול להיות, שלפעמים צריך לפתוח את הקופסה, גם זו שכיפה מהודרת מכסה - ולחשוב על פתרון יצירתי? לא, אה?
3. לא יכול להיות שעל זה חשב אלוה כשברא את העולם: על משגיחי כשרות כאלה שממהרים כל כך לשרת אותו שירות דב. אין לי ספק שאם רק אלוה היה פחות עסוק, הוא היה זורק לפח משהו אחר באותו ערב - ואנחנו יודעים איזה יופי הוא יודע להכות כשהוא רק נמצא בסביבה.
לפני כמה שנים שהיתי עם חברים מהעבודה בסוף שבוע באחד מהמלונות באילת. כשירדנו לארוחת הבוקר הקבוצתית, מצאנו את דלת חדר האוכל סגורה. התחקיר הקצר העלה שמשגיח הכשרות החליט להעניש את המלון כי גילה שהטוסטר היה מחובר לחשמל במשך כל ליל השבת. זה כמובן חטא ענקי. הוא לא הסכים להכניס את הקבוצה עד אשר, כך התברר, מנכ"ל המלון העביר לו חבילת מזומנים נאה, כדי לעצור את הפדיחה. טוסטר בשבת זה כמובן חטא בל יתואר, אבל מזומנים ישמחו לבב אנוש בשבת כמו ביום חול.
השמירה המגוחכת על הכשרות בשבת בבתי המלון זה בדיוק סיפור הארוחה המחוממת בצבא. מצד אחד, לא תקבלו במלון חביתה - והס מלהזכיר קפה הפוך בשבת; מצד שני, תוכלו לשלם בקלות בכל סוגי השטרות.
אז כן, ישלחו לוחמים לפעילות מבצעית אחרי כניסת החג, אבל חס וחלילה אם מישהו יחמם להם את האוכל אחרי כניסת המלכה. זה ייגמר לא טוב, חברים, לא טוב. אם מישהו חושב על צו פיוס, כדאי שיפסיק להתעלל בנו.
מילה אישית: אחרי כמעט שבוע אשפוז של רעייתי (ושבאמת תחיה) במחלקת טיפול נמרץ לב, יוצאים עם לא מעט תובנות על החיים. אחת מהן כוללת הכאה על חטא.
המחלקה ממוקמת בקומה הראשונה של "בניין הלב על שם סמי עופר" בבית החולים
אז נכון ששם התורם כתוב באותיות ענק שקשה לפספס, ונכון שהמדינה הייתה אמורה לעשות את זה ושהוואקום שהיא מותירה יוצר מציאות בלתי נסבלת, אבל היי, אני רק רוצה להגיד תודה. ובאותה הזדמנות גם לצוות הנפלא של טיפול נמרץ לב באיכילוב. שלום לכם ולא להתראות.
