תופעה: חיילים אתיופים מושפלים בבסיס בדרום
הנוהל החריג התפתח בבסיס משמר הנגב שבדרום. "כאילו אנחנו כלבים", מתאר אחד. מדובר צה"ל נמסר: הנושא לא מוכר לנו, הוא ייבדק
"וככה כל היום אנשים נכנסו ויצאו מהמשרד, הסתכלו עלי, התלחשו. הרגשתי כמו כלב. השאירו לי יד אחת פנויה ואיתה אכלתי. לא משנה מה עשיתי, אין סיבה לקשור אותי בצורה כזאת לכיסא. אני לא חיה".
זמן קצר אחרי אותו אירוע דיווחה עליו הכתבת הצבאית של "קול ישראל", כרמלה מנשה. בצה"ל מסרו שפרטי המקרה נלמדו, האחראים נשפטו, המג"ד ננזף והלקחים הופקו. אבל רק עכשיו נחשפים לראשונה ממדיה האמיתיים של התופעה.
במהלך השנה החולפת נרשמו מספר מקרים שבמהלכם נאזקו חיילים. לעתים, כמו במקרה המפורט למעלה, הם נכבלו לכיסא; לעתים, נקשרו אחד לשני. באחד המקרים אף נאזקו שלושה חיילים בני העדה האתיופית זה לזה והלכו כבולים בשרשרת לחדר האוכל מול מבטיהם הלועגים של חבריהם.
חלק מהמרואיינים לכתבה זו טענו כי התופעה
"על פי הוראות הצבא, חל איסור חמור לכבול חייל לחפץ דומם", מבהיר תא"ל במיל' מיקי בראל, לשעבר קצין המשטרה הצבאית. "אזיקה היא צעד קיצוני שפוגע בכבוד האדם וצריך להיעשות בצורה מידתית רק כשיש סכנה אמיתית שהחייל יברח".
מקרה נוסף, כך עולה מהעדויות, התרחש לפני מספר חודשים, זמן מה אחרי הדיווח ב"קול ישראל". שלושה חיילים בבסיס משמר הנגב הואשמו בשתיית אלכוהול בתוך תחומי המחנה, נשפטו ונידונו למספר ימי מאסר. שני חיילים קיבלו את הדין, השלישי החל להתפרע. כתוצאה מכך כל השלושה נאזקו זה לזה מיד אחרי המשפט והובלו אזוקים לחדר האוכל.
"כולם הסתכלו עלינו כאילו אנחנו אנסים", אומר אחד החיילים. "זה היה הדבר הכי משפיל שקרה לי. אתה מרגיש נחות, זה היה זוועה. חיילים התקרבו אלינו ושאלו מה עשינו שאוזקים אותנו ככה. התביישנו, אמרנו שלא עשינו כלום".
גם בדבריו של חייל נוסף מתוך השלישייה ניכרת תחושת ההשפלה. "המפקדים שלנו ראו אותנו מגיעים לחדר האוכל אזוקים והיו שם גם חיילות שהסתכלו עלינו - זה היה הכי משפיל. הטבחים צחקו עלינו, טירונים שהגיעו לחדר האוכל צחקו עלינו, היה לי כל כך עצוב, שאמרתי לעצמי שאני לא מוכן להראות את הפנים שלי בבסיס הזה יותר. החייל האמצעי (מבין השלושה; של"ד) בכלל לא יכול היה להזיז את הידיים.
"כשהגענו לחדר האוכל, הכנו לעצמנו בצלחת את האוכל והסתבכנו עם זה וכולם צחקו, אבל אז אחד החיילים לא היה מוכן לאכול בצורה כזאת על יד כולם, אז המפקדים לקחו אותנו לחדר אחר, נעלו אותנו, שחררו לנו את האזיקים ואכלנו רגיל כמו בני אדם".
חייל שנאזק לכיסא בבסיס משמר הנגב מספר שאירועים מעין אלה קרו כבר מספר פעמים השנה. "נשפטתי כמה פעמים על עבירות שונות, ובכל המקרים המפקד לקח אותי אחרי המשפט אליו לחדר, ומכיוון שאחרי כמה זמן הוא היה צריך לחזור לעבוד, הוא אזק אותי לכיסא עם יד אחת כדי שלא אברח, וככה ישבתי אזוק כמה שעות".
"זה היה נורא. אנשים שנכנסו ויצאו מהחדר הסתכלו עלי ושאלו מי עשה לי את זה. אמרתי להם שישאלו את המפקד. כל הבסיס ידע שנאזקתי לכיסא. אנחנו כמו כלבים. היה שלב שכבר לקחתי את זה באיזי, שיעשו לי מה שהם רוצים, אבל ראיתי חיילים אחרים שנאזקו וקיבלו את זה קשה, הם ילדים טובים שלא הבינו איך זה קרה להם".
"זה נוהג קבוע בבסיס: לאזוק חיילים לפני משפט ואחריו", הוא מבהיר. "היה אצלנו בבסיס חייל שנאזק למיטה במשך כל הלילה. המש?ק אזק אותו למיטה והלך הביתה, החייל לא ישן כל הלילה ורק לפנות בוקר המש"ק חזר ושחרר אותו".
תא"ל במיל' בראל מזועזע כשהוא שומע שחיילים נאזקים בתוך הבסיס. "רוב ההוראות בצבא העוסקות באזיקה של חיילים מדברות על אזיקה בבתי הכלא עצמם, וכשהאסירים מלווים לבתי הדין. במקרים אלה, השיקול לאזוק נועד למנוע בריחה.
"בפועל, השיקולים לגבי אזיקה הם אינדיבידואליים - כל מקרה לגופו. קיים סיכון גבוה שעריק שלא התייצב בצבא במשך שנה וחצי וטרם נשפט יברח שוב, ולכן יאזקו אותו כשהוא נתפס.
"ואכן, על פי פקודות הצבא, מותר לאזוק חייל אם יש חשש שהוא יברח או יתפרע. אבל גם אם קיים חשש שהחייל יברח, לא חייבים לבחור בצעד קיצוני של אזיקים בתוך הבסיס. אפשר לצרף אותו לחיילים אחרים שישגיחו עליו".
"לפעמים אני רואה בטלוויזיה אנשים מובלים אזוקים, וזה מפריע לי בעיניים שעל עבירה קלה אזרחים או חיילים נאזקים. זה נראה רע, וזה משפיל. אני רואה באזיקה אמצעי קיצוני שלגיטימי להשתמש בו אבל במשורה".
עו"ד אילן כץ, יו"ר ועדת צבא וביטחון בלשכת עורכי הדין, מתנגד באופן גורף לאזיקה. "לבתי דין צבאיים חיילים תמיד מגיעים אזוקים בלי שום שיקול דעת, וזה משפיל".
"אף הורה לא היה רוצה לראות את הילד שלו אזוק. למה חייל שמצאו בשתן שלו גראס צריך להגיע אזוק לבית דין צבאי? הוא לא מכר סודות מדינה לאיראן, הוא בסך הכל עישן קצת".
"אפשר להשתמש באמצעים אחרים כדי למנוע בריחה של חיילים, לא חייבים דווקא לאזוק. קיימים מקרים קיצוניים שבהם אין ברירה, אבל בדרך כלל רצוי להפעיל שיקול דעת - מה שהצבא לא עושה. הרבה יותר נוח לאזוק את כולם".
זה קורה גם בבסיס, לא רק בבית דין צבאי.
"על דבר כזה עוד לא שמעתי. מה הייתה העבירה שביצע החייל שנאזק?"
היו מספר מקרים, בין היתר בעקבות סירוב פקודה ושתיית אלכוהול בבסיס.
"חייל ששתה אלכוהול בבסיס בוודאי שאין הצדקה לאזוק אותו".
זהבה פיקדו, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר שהכינה סרט תיעודי על אזיקת חיילים בבסיס משמר הנגב, טוענת שכמעט רובם של קורבנות התופעה הם ממוצא אתיופי. לכן, היא אומרת, "במהלך הכנת הסרט, הדבר הראשון שקפץ לי לראש זו העבדות בארצות הברית. ככה אזקו עבדים, ככה לא מתייחסים לחיילים".
כשאני שואלת על כך את אחד החיילים שנאזקו, הוא מספר ש"אחד המפקדים שאל למה דווקא אנחנו, החיילים האתיופים, בורחים מהבסיס הרבה יותר מחיילים אחרים".
מה ענית לו?
"שיכול להיות שבגלל שמתייחסים אלינו רע, אנחנו בורחים מהבסיס. אתה לא יכול להרגיש טוב בבסיס שבו אוזקים אותך כמו כלב".
דיונים ארוכים נערכו בשנים האחרונות בתופעה של אזיקת חיילים, אך בניגוד למקרים המובאים לעיל, כולם עסקו בחיילים הכלואים בבתי כלא צבאיים.
דוח מבקר המדינה שבדק שני בתי כלא צבאיים בשנים 2009-2008 מצא שאסירים נכבלים באופן גורף בעת יציאה מהכלא, דבר המהווה "פגיעה מהותית בהם, כיוון שנגרמות לחיילים השפלה ופגיעה בכבודם. כבילתם מעצימה את העלבון והבושה כאשר בחצר בית הדין הצבאי נוכחים בני משפחותיהם".
בוועדת צבא וביטחון של לשכת עורכי הדין נערכו מספר דיונים בנושא בשנים האחרונות. ב-2005, בדיון בלשכת עורכי הדין, אמר מיקי בראל שאין סיבה אמיתית לאזוק חיילים, מפני שרק כחמישה מקרי בריחה של אסירים מתרחשים מדי שנה - "וזה מספר זניח", כדבריו (עו"ד כץ טוען שהנתונים לא השתנו מאז באופן דרמטי, ומספרם של הבורחים ממאסר נשאר שולי).
עו"ד אפרת נחמני, לשעבר סגנית הסנגורית הצבאית הראשית, הוסיפה וסיפרה באותו דיון על תגובה רגשית קשה של אסירים שנאזקו ושל בני משפחותיהם.
בדיון נוסף, הפעם בוועדה בלשכת עורכי הדין, שלוש שנים אחר כך, הודגש שבשירות בתי הסוהר החלו להגמיש את נוהלי השמת אזיקים, ושמעתה יובלו העצורים ללא אזיקים, פרט לחשודים בעבירות חמורות. הוועדה סיכמה את הדיון במתן המלצות על מידתיות באזיקה ועל התאמת הנחיות הצבא לחוקי היסוד של המדינה.
באוקטובר 2009 שוב המליצה ועדת צבא וביטחון של לשכת עורכי הדין לצבא לבצע רענון של ההנחיה לא לאזוק שלא לצורך. "אמנם קיימת הוראה של קצין המשטרה הצבאית הראשי שאין אוזקים שלא לצורך,? נאמר בהמלצה, "אך בפועל הוראה זו אינה מיושמת כלשונה. יש לבצע רענון של ההנחיה על מנת למנוע עוגמת נפש מיותרת".
כל החיילים המרואיינים לכתבה ממשיכים לשאת את צלקות האזיקים, ולא דווקא על גופם. חלקם התחמקו במשך שבועות ארוכים מפיקדו שרצתה לראיין אותם לסרט שהכינה. "הם לא היו מסוגלים לדבר על זה", היא מספרת.
אלו שהתרצו, סיפרו על תחושת ההשפלה. "באים ולוקחים אותנו באזיקים מול כל החברים שלנו", אמר אחד החיילים בסרט, "נכנסנו לחדר האוכל עם אזיקים. עשו לנו צלחת כאילו אנחנו כלבים, ואנשים הסתכלו עלינו, ואני אפילו לא יכולתי לאכול כי התביישתי. בחדר האוכל הזה גם המג"ד אוכל איתנו. כנראה שגם הוא ראה את זה". חייל אחר נשמע אומר בסרט: "זה מטורף לגמרי, עשו את זה למען יראו וייראו".
"עד היום לא סיפרתי להורי שום דבר", מספר אחד החיילים. "הם מצפים ממני שאסיים את השירות הצבאי שלי בשקט, הם ייבהלו אם יבינו מה עשו לי ויחשבו שאני פושע. הסיפור נשאר בין החברים וזהו. אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי".
מדובר צה"ל נמסר: "המקרה המדובר אינו מוכר, עם זאת ייבדק ויתוחקר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם