"אני המכשפה הגדולה שיזמה את המטסים"
ראיון עם יוזמת המטס בצרפת אוליביה זמור: "אנחנו לא מעמידים בסכנה את ביטחונה של ישראל. הביקור שלנו נועד להעניק לפלסטינים הגנה"
זמור, העומדת גם הפעם בראש המבצע בצרפת, אומרת כי לא היה בכוונת הפעילים להפגין או לחולל אי סדר בשדה התעופה בן-גוריון, אך אם לא יורשו לעלות על הטיסות לישראל, הם לא יהססו לעורר מהומות בשדות התעופה האחרים באירופה, שבהם תיאסר עליית הפעילים הפרו-פלסטינים למטוסים.
"אנחנו נפגין ונעמוד על זכותנו לעלות לטיסות", היא אומרת. "ביקשנו מכל הנרשמים, ידידיהם ותומכיהם להתייצב בשדה התעופה. ביולי 2011 נשארנו 24 שעות בשדה התעופה כדי לדרוש אישור בכתב על הסירוב להעלות אותנו. אחר כך חיכינו עוד שש שעות כדי לקבל החזר. ממשלת צרפת שיתפה פעולה בצורה מבישה עם ממשלת ישראל", היא נזכרת בזעם.
זמור היא אישה דעתנית ונמרצת, ששיערה הבלונדיני כבר האפיר. היא יהודייה ומציגה את עצמה ככזאת: "כאשר אסרו עליי את הכניסה לישראל בשדה התעופה בן-גוריון בעבר, אמרתי לקצין ביקורת הגבולות שלאבא שלי קוראים משה ולסבא שלי אלי".
שנים ארוכות עבדה כעיתונאית בסוכנות הידיעות הצרפתית, ומ-2002 התגייסה עם בעלה, ניקולא שחשחאני, למען העם הפלסטיני. אז היא גם הקימה את "ועדת תיאום הפעולה למען שלום צודק במזרח התיכון" יחד עם פעילים יהודים אנטי-ציונים אחרים.
ב-2004 שיתפה פעולה עם הקומיקאי השחור האנטישמי דיידונה בהקמת רשימת "אירו-פלסטין", שהתמודדה בבחירות לפרלמנט האירופי. דיידונה, שהסתפח אחר כך למכחישי שואה, לאו דווקא שמאלנים ומהפכנים, עזב והשאיר את "אירו-פלסטין" תחת נשיאותה של זמור. צריך להדגיש שהארגון שלה תומך, לפחות רשמית, בפתרון של שתי מדינות.
פעילותה האנטי-ישראלית חריפה במיוחד: אוליביה זמור היא מיוזמי החרם הכלכלי והאקדמי על ישראל, שהממשל בצרפת משקיע מאמץ רב להקהות את עוקצו. היא וחבריה השתתפו בפעולות אלימות נגד בתי מסחר שמכרו מוצרים מישראל, ואפילו נגזרו עליה קנס ומאסר על תנאי בשל כך.
היא מנהלת עם בעלה חנות ספרים "מהפכניים" פרו-פלסטיניים ואנטי-ישראליים בשם "רזיסטנס" בשכונה עממית ברובע ה-17, שמשמשת גם כמטה הארגון וכוללת מחשוב, חדרי עבודה ואולם כינוסים. על המדפים מונחת ספרות ענפה בתחום האנטיציוני והאנטי-קפיטליסטי. אנשי "הליגה להגנה יהודית" פרצו לחנות בעבר.
מפליא אותך שישראל אוסרת את כניסתך לשטחה?
"אני המכשפה הגדולה שיזמה את המטסים האלה. אני נשיאת ארגון 'אירו-פלסטין' כבר יותר מעשר שנים. כל מה שאני וחבריי רוצים זה שוויון זכויות לכולם. יש לנו שותפים גם בישראל, שם הם קוראים לחרם על מוצרי ההתנחלויות, כמו 'גוש שלום', 'קואליציית הנשים למען השלום' ואחרים. אינני חושבת שנאסר עליהם להיכנס לישראל. נכון, אני מתנגדת למדיניות ממשלת ישראל, אבל האם ישראלים שמתנגדים למדיניות הנשיא סרקוזי אסורים בכניסה לצרפת? הגדה לא שייכת לישראל. ישראל פוגעת באמנת ז'נבה. הכיבוש הוא לא חוקי. אי אפשר למנוע מאיתנו להגיע לשטחים".
החשש בישראל הוא שתנקטו פרובוקציות והפגנות לצורכי תעמולה.
"אין לנו כל מטרה להפגין. פנינו לישראל וביקשנו שכוחות מטעמם ילוו את האוטובוסים שנשכרו בכספנו כדי להביא אותנו לבית לחם. אנחנו גם קוראים לנציגי התקשורת שיתלוו אלינו כדי לראות מי האנשים שמעוררים מהומות. אז למה כל הקרקס הזה? אנחנו לא מעמידים בסכנה את ביטחונה של ישראל.
"אנחנו לא נושאים נשק ולא מבריחים סמים. יש בינינו אנשים מגיל תשע עד 86" (מדובר בפעיל יהודי הולנדי. ג"ק). אחד הילדים האלה, סיריל בן ה-12, נמצא בחנות הספרים
"הישראלים מענים ילדים פלסטינים בבתי הסוהר", אומרת אוליביה זמור. "כך נכתב בדוח 'בצלם'. הטיהור האתני בשטחים גובר. מזרח ירושלים מתרוקנת מפלסטינים. בתים נהרסים. ביקור כמו שלנו נועד להעניק להם הגנה. הבעיה איננה רק מצב כלכלי קשה. ביקור כמו שלנו מעורר תקווה לעתיד עם המסר שהפתרון אפשרי".
לא הסקתם מסקנות לגבי יעילות המבצע מן המטס הקודם?
"למרות איסור העלייה למטוסים, 127 אנשים הצליחו להגיע אז לישראל. הם אמרו אמת בביקורת הדרכונים, כפי שכולנו מתכוונים לעשות. אנשים שסירבו לעלות על טיסה חוזרת נחקרו והועברו לבתי הכלא גבעון ובאר שבע לאר בעה-חמישה ימים. המשטרה ניסתה ליצור אז פרובוקציות כדי שיחשבו שאנחנו אלימים, אבל לא הצליחה".
ממשלת צרפת איננה מעודדת אתכם לנסוע.
"מדיניות שיתוף הפעולה המבישה של צרפת עם ישראל מפתיעה אותי מאוד. דווקא צרפת טוענת שהיא תומכת בפלסטינים. היא הרי תמכה בקבלת מדינת פלסטין לארגון אונסק"ו. אנחנו ערב הבחירות לנשיאות. אני חושבת שעל המועמדים לבחירות להתערב ולהביע את דעתם. הייתה לנו פגישה במשרד החוץ, ואחד הפקידים ניסה להניא אותנו מלנסוע. הוא אמר לנו: 'הבוקר פגשתי אנשי אופוזיציה סורים, והם אמרו לנו שאינם מאמינים בסנקציות וביקשו התערבות צבאית'.
"אני השבתי לו שאיננו מבקשים מכם להפציץ את ישראל, אף על פי שממשלת הימין הקיצוני שלה היא לא פחות נפשעת מזו של אסד. אנחנו רק רוצים שיניחו לנו להביע את הזדהותנו עם הפלסטינים. לחנוך בית ספר בינלאומי. לפתוח בית ספר שנהרס על ידי ישראל, לשקם בארות שנחסמו, לטעת עצי פרי שעקרו המתנחלים".
גיל: 63. מצב משפחתי: נשואה. מגורים: פריז. תפקידים בעבר: כתבת בסוכנות הידיעות הצרפתית. ב-2002 כיהנה כנשיאת ארגונים פרו-פלסטיניים. מנהלת עם בעלה חנות ספרים אנרכיסטית בפריז
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם