האהבה לשליטי קוריאה הצפונית מעלימה צרות
החיילים בפיונגיאנג חוגגים מאה שנה להולדת מייסד המדינה ומוכנים למות למען נכדו, המנהיג הנוכחי. דיווח מיוחד מהארץ המסוגרת
עשרות אלפי חיילים מתקבצים באצטדיון קים איל סונג שבפיונגיאנג. זה עוד מופע מסיבי של הערצה לאיש הזה, אבי המדינה שנולד לפני מאה שנה. החיילים, הרובים, השערים הנעולים, לא יכולים אלא לשמש מטפורה לאנשים בפנים.
מדובר באומה שנולדה במלחמה ונשמרת על ידי הרובה. הם נעולים ממה שמתרחש בחוץ, לא חשופים לתקשורת זרה או למידע חיצוני. לא מעודדים פה חשיבה עצמית, אלא דורשים קונפורמיות ומעל הכל נאמנות. כך, שלושה דורות של שושלת קים שולטים במשך קרוב לשבעים שנה.
צילום ענק של קים איל סונג, האיש המכונה הנשיא הנצחי, תלוי מעל האצטדיון. פה, אחרי השחרור מיפן ב-1945, הוא התחייב לבנות אומה על עושר, עוצמה וידע. כעת נכדו, "המנהיג העליון" החדש, יושב מעל העם שהוא מנסה להאכיל.
קים איל סונג עולה לבמה לקול רעש מחריש אוזניים. מרחוק הוא נראה דמות קטנה, כה צעיר ובלתי מנוסה, ועדיין מקור להערצה ולאהבה שלוחת רסן. "הוא המפקד העליון שלנו", אומר אחד החיילים. "הוא כמו המנהיג הדגול קים איל סונג והמנהיג האהוב קים ג'ונג איל. אנחנו רוצים להיות עשרת אלפים רובים ופצצות כדי להגן עליו".
הערצה עיוורת כזו מתרחשת במדינה שסובלת בסנקציות. האנשים האלה רואים בו את עתידם ואת העבר שלהם. קים ג'ונג און בחזית ובמרכז של שבוע החגיגות לציון יום השנה המאה להולדת סבו. אנשים גם רואים כעת את קים איל סונג בקים ג'ונג איל הצעיר, אומרים שהם ממש דומים.
הבירה העמוסה פיונגיאנג מלאה בכלי רכב ובאנשים שעסוקים בקניות. נציגי הממשלה שמלווים אותנו פתחו עבורנו נתיב לעבר מה שהם רואים כתצוגת ראווה.
אבל מחוץ לעיר, קיבלנו הצצה לעבר עולם אחר לחלוטין. לא יכולנו אפילו לעזוב את הרכבת שלנו, אבל דרך החלון אי אפשר היה להסתיר את הקושי. אנשים עיבדו את האדמה הקשה בשביל מזון, בארץ שלא יכולה לגדל מספיק כדי לתמוך בהם.
ארגוני הסיוע אומרים שהרעב של שנות התשעים הרג מיליונים. הם מדווחים על אנשים עם בעיות גדילה וילדים שסובלים מתת תזונה כרונית. עריקים מספרים על אנשים שאוספים קליפות מהעצים כדי לשרוד.
בעוד קוריאה הצפונית מוציאה את כספה על הצבא, כלי הנשק והטקסים למען המנהיגים, המשטר עדיין פונה לקהילה הבינלאומית בשביל סיוע. כעת, המזון שהבטיחה ארצות הברית לא יגיע. ההסכם הופר בשל החלטתה של קוריאה הצפונית להמשיך עם שיגור הרקטה שהסתיים בכישלון.
אבל פה, באצטדיון, אין פגיעה בתמונת העוצמה. החיילים נמצאים בהתלהבות ולא מותירים ספק מיהו האויב. הם עדיין נלחמים את המלחמה הקודמת. "אנחנו כועסים על האימפריאליסטים האמריקאים", הם אומרים לי. "ארצות הברית היא האויבת המושבעת שלנו".
הם צוחקים על השכנה מהדרום שמהווה בובה אמריקאית, נשלטת על ידי אימפריאליסטים והם מתחייבים להילחם עד המוות למען ארצם. "כל עוד יש חיילים אמריקאים על אדמת קוריאה הדרומית, איום המלחמה לא יוסר לעולם", הם אומרים.
כשהחיילים קוראים בשמו של קים ג'ונג און שוב ושוב, ברור שבארץ הצללים הזו, אולי אפשר להסתיר בקלות את הסבל כאשר המנהיג נראה כה עצום.
סטן גרנט הוא כתב בכיר של רשת CNN.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם