ניקולא סרקוזי מפסיד ב"בליך" הצרפתי
בכפר הקטן דונזי רק 1,600 תושבים, אבל כבר שנים הם מנבאים בדיוק את תוצאות הבחירות לנשיאות. הפעם הם מהמרים על פרנסואה הולנד
מאז 1981 הצליחו 1,600 הנפשות בדונזי לשקף באופן מדהים בדיוקו את דפוסי ההצבעה בצרפת כולה. באותה שנה בחר הכפר בשמאל והתייצב מאחורי פרנסואה מיטראן. ב-1995 הוא פנה ימינה ותמך
בז'אק שיראק.
ב-2007 בחרו התושבים שוב בימין, כשניקולא סרקוזי עלה לשלטון, ובשנת- 2002 כשז'אן מארי לה פן גרם לצונאמי פוליטי בכך שהדיח את המועמד הסוציאליסטי ועלה לסיבוב השני - שוב שיקף דונזי את דפוס ההצבעה הלאומי.
המוניטין של הכפר כמי שצועד לפני המחנה התקבע בתודעה הלאומית בזכות זה שהוא לא בוחר רק את המנצח, אלא גם את הבאים אחריו בסדר הנכון בהפרש של אחוז או שניים מהתוצאה הסופית. הסיכוי שקבוצה תצליח בכך הוא בלתי סביר כמו הסיכוי להמר נכונה על עשרת הסוסים הראשונים במרוץ.
ביום ראשון בשעה שמונה בבוקר הפעמונים בכנסיית קראדאו מהמאה ה-12 נכנסו לפעולה. תושב המקום חצה את העיר באופניים שעליהם סלים מלאים בגטים.
הסוחרים בשוק הגיעו כדי
שבוע ויום לפני הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, הסקרים האחרונים מראים שהנשיא המכהן ניקולא סרקוזי והיריב הסוציאליסט שלו פרנסואה הולנד נתונים במרוץ צמוד על המקום הראשון. אולם הם גם מנבאים כי בסיבוב השני, כעבור שבועיים, הולנד עתיד לנצח בהפרש גדול.
ז'ילבר מוזר, חבר מועצה מקומית לשעבר מפריז, מסביר שדונזי, שנמצאת 200 ק"מ מהבירה, היא מיקרוקוסמוס של החברה הגאלית. "יש לנו אוכלוסייה מאוד מעורבת ואותו טווח של בעיות כמו בכל המדינה: אבטלה, יוקר מחיה, חינוך ובגלל מספר הזקנים הגדול - פנסיות", אמר.
קארל טיל, איש פרסום בדימוס בן 79, ואשתו, מרי-הלן, אשת חינוך לשעבר בת 62, נוטים לטובת מלנשון, אבל טרם החליטו. "לפחות יש לו כמה רעיונות חדשים", אמר טיל. אשתו הסכימה והוסיפה: "אני אצביע לפרנסואה הולנד כי אנחנו לא רוצים להסתכן בכך שסרקוזי ייבחר. זו במידה רבה הצבעה נגד סרקוזי כי אם נהיה כנים, בעוד הולנד נראה ישר, הוא מעולם לא היה שר, ולכן אנשים לא ממש מכירים אותו".
בני הזוג, ששניהם באים במקור מפרברי פריז, אומרים שמגוון הדעות בדונזי והיעדר היריבות הפוליטית הם בגדר שינוי מרענן. "בניגוד לפריז, אנשים כאן יכולים להחזיק בדעות שונות ולחלוק אותן בלי להפוך לאויבים. אפשר לא להסכים עם השכן שלך, אבל להסתדר איתו ולדבר על השוני בהשקפות", אמר טיל.
סגן ראש העיירה, רוז'ה בלנשאר (59), איכר, טוען שהתערובת החברתית של דונזי הקטנה מייצגת היטב את צרפת. אף שהקהילה היא בעיקרה חקלאית, חלק מהתושבים עובדים בבתי חרושת מקומיים. אחד מהם מעסיק 75 בני אדם בייצור קשים למקדונלד'ס וקוקה קולה וקיסמים לבריטיש איירווייז. מפעל אחר מייצר מטריות יוקרתיות. בין התושבים יש גם אומנים, פריזאים בגמלאות, בעלי עסקים קטנים ועצמאיים.
סטפן אמשין (51) שף , לא אוהב במיוחד את הימין-מרכז או את השמאל, אבל כנראה יצביע לסרקוזי בסיבוב השני. אדם נוסף, שביקש להישאר בעילום שם, אמר שאף על פי שאיש אינו מוכן להודות שיצביע לחזית הלאומית, למפלגת הימין הקיצוני יש תמיכה רחבה באזור דונזי, וזה מדאיג.
"אין לנו כאן מהגרים", הוא מבהיר. "האנשים האלה מעולם לא ראו אפריקאי או ערבי, אבל הם קוראים עיתונים ורואים טלוויזיה והם מודאגים. הם חושבים שסגנון החיים הכפרי שלנו נתון בסכנה".
נראה שהעוינות כלפי סרקוזי בדונזי גדולה יותר מאשר החיבה כלפי הולנד, ולמלנשון ולה פן יש את המחנות שלהם. באשר לסיבוב השני, למעט הסיכוי לתפנית של הרגע האחרון, דונזי שוב משקף את המגמה הלאומית של מאבק פנימי להזדהות עם אחד המועמדים. סקר שנערך לאחרונה מראה ש-32 אחוז מהנשאלים אמרו שאינם מתכוונים להצביע.
בבר המקומי, המכונה "אצל דידייה", בעל המקום נרתע בבהלה כשנשאל מי יהיה הנשיא הבא לדעתו. "אתה רוצה שהוא יאבד חצי מלקוחותיו?", התלוצץ אחד הלקוחות. "אני יודע מי ינצח", התבדח דידייה. "מי שיגיע ראשון. זה כל מה שאני מוכן לומר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם