אובמה מפחד מפוטין
ההצהרות הלוחמניות של רוסיה בנוגע לתקיפה באיראן מרתיעות את ארה"ב עד כדי דחיקת הפעילות הצבאית האפשרית. גם עמדת הממשל בוושינגטון בנושא סוריה, בעלת בריתה של מוסקבה, מותירה מקום לספקנות
הניתוח של רוס מעמיק. החיסרון שלו, לעניות דעתי, בשלילת האופציה הצבאית. לא בכדי רוס איננו עוסק בכך. נכון שהוא דיפלומט במקצועו ולא איש צבא, אך יחד עם זאת, אם רוצים לנתח את המצב לאשורו, אין ברירה אלא לקחת בחשבון שהמהלך הדיפלומטי ייכשל, והתגובה הצבאית תהפוך לאופציה רלוונטית לחלוטין.
נכון שהנשיא אובמה הצהיר שכל האופציות על השולחן, כולל האופציה הצבאית, ושארה"ב לא תאפשר שאיראן תהיה בעלת נשק גרעיני. את השטר הזה יש לפרוע, היה והדיפלומטיה תיכשל.
במכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל אביב התפרס מזכר מעניין מאוד הסוקר את הכנותיה של רוסיה, היה והמו"מ המדיני עם איראן ייכשל. המחבר, צבי מגן סוקר את היערכותה של רוסיה ליום שבו ארה"ב או ישראל יתקפו באיראן.
התמונה הכללית מוכיחה שלא בכדי רוסיה מציגה עמדה מאוד נוקשה ביחס לצעדים כלפי איראן. הזהרותיו של פוטין הנשמעות מפיו של שר החוץ, לברוב, אינן מותירות מקום לספק שרוסיה מודאגת מאוד ממה שיקרה אם איראן תותקף, כולל אפשרות זליגת המלחמה אל אזור קווקז והמדינות הגובלות באיראן, או זרם פליטים גדול מאוד של איראני אל תוך רוסיה.
הוויכוח בתוך רוסיה על אופי התגובה הולך ומתגבר וקולם
ההצהרות הלוחמניות של רוסיה מרתיעות ככל הנראה את אובמה, עד כדי דחיקת הפעילות הצבאית האפשרית באיראן אל סוף "רשימת המכולת" של הצעדים שיש לנקוט נגדה. וגרוע מכך: עמדתה של ארה"ב בנושא סוריה, בעלת ברית של רוסיה, מותירה מקום לספקנות רבה.
הסכמתה של ארה"ב להיגרר להידברות עם סוריה, באמצעות האו"ם, היא מבישה. ידוע שסוריה אינה אלא בעלת הברית החשובה של איראן. עיני ההנהגה האיראנית נשואות וצופות על המתרחש בסוריה, וככל הנראה היא משפשפת ידיה בהנאה.
כל אלה, כאמור, מפחידות את אובמה וסותרות את מדיניותו. די לראות מה קרה בעולם הערבי כתוצאה מאי התערבותה של ארה"ב.
דוגמה נוספת המוכיחה שאובמה, כנראה, חושש מאוד מעימות צבאי, היא קוריאה הצפונית. אין טעם להכביר מילים לגבי התנהגותה. עצם שיגור הטיל הבליסטי, היא התגרות רבתי בעולם החופשי. מתברר שכל ההסכמות עם קוריאה הצפונית נחתמו על הקרח.
למותר לציין שקוריאה הצפונית היא בעלת ברית נאמנה ביותר של איראן, ואף מסייעת לה בהצלחת בתוכנית הגרעין שלה. הרושם שנוצר באיראן מתגובת ארה"ב לשיגור הנפל של הטיל הקוריאני הוא שהמעצמה הגדולה אינה אלא "נמר של נייר". מבחינת האיראנים, המשך תוכנית הגרעין היא אפשרות בהחלט ריאלית.
אובמה עומד מול בעיות סותרות. מחד גיסא, מדיניותו הבינלאומית היא מדיניות של פייסנות. מאידך, תחת אפו ובזמן כהונתו, מתרחשים אירועים הרי גורל העלולים לשנות את המצב הגיאופוליטי בעולם. שלישית, אובמה נמצא בתקופת בחירות, וקשה לצפות שיורה על פעילות צבאית נרחבת לסיכול תכניות איראן, תוך סבירות של התעמתות עם רוסיה.
שלא כקנדי במשבר הטילים בקובה, כנראה שאובמה כבר מצמץ ראשון מחשש לעימות עם פוטין. מה תעשה ישראל אם תידחק לפינה? זו שאלת "מיליארד הדולר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם