כולנו בליגה של לוזון
בכדורגל, כמו בחברה בכלל, מי שמקבל לידיו שררה אינו חושב שהיא מחייבת, אלא רק עוסק בזכויות היתר הנגזרות ממנה
הכדורגל הישראלי הוא החברה הישראלית. זהו הספורט של העם: המונופול של הכדורגל בישראל, ודחיקתו של כל ספורט אחר לשוליים, משקף היטב את הנטייה לריכוזיות ואת המצב הקיצוני שבו המנצח לוקח הכל.
מה שקורה בו גם הוא ההשתקפות של מה שקורה מסביב. ולכן היבטיה השונים של פרשת מכבי פתח תקווה אינם צריכים להפתיע. בכדורגל, כמו בחברה בכלל, מי שמקבל לידיו שררה אינו חושב שהיא מחייבת, אלא רק עוסק בזכויות היתר הנגזרות ממנה.
אבי לוזון לא חשב שמשרת יו"ר ההתאחדות מחייבת אותו להתנתק לחלוטין מהקבוצה שבראשה עמד, לנקוט משנה זהירות בכל מראית עין של מינוי מקורבים ולהחמיר דווקא עם מי שקרוב אליו. למה, מישהו במקום אחר בחברה עושה את זה? לוזון, כמו הרבה מנהיגי ציבור ישראלים, סבור שאם הגיע למקום שהוא נמצא בו זה כנראה מוכיח שמגיע לו - ומאפשר לו לחטוף כמה שהוא יכול.
בכדורגל, כמו בחברה בכלל, הכל עניין של נרטיב. תמונה אינה מוכיחה אלא
מאמן השוערים של פתח תקווה נראה נוגח בשחקן הפועל חיפה, ואחר כך אדם שנמצא על הדשא בהיתר המועדון בעט בו? הנה מה שלא ראיתם: השחקן תקף קודם, התוקף הוא בכלל קורבן, והשאר מנופח ומעוות על ידי התקשורת מטעמים עדתיים.
אלה, בשינויים מזעריים, גם הדברים שאנו שומעים ממקורביו של סמח"ט הבקעה, שהלם בפראות במפגין. אז מה אתם רוצים מעמוס לוזון?
בכדורגל, כמו בחברה בכלל, החזקים נזעקים רק כשנוגעים באינטרסים שלהם. יעקב שחר ואיזי שירצקי הם אנשים נקיי כוונות, שמעורבותם רק משביחה את הכדורגל הישראלי, אבל הם נוהגים בסיפור מכבי פתח תקווה כאילו הוא לא עניינם, כאילו הוא לא ממאיס עלינו את הליגה שהאלופות שלה הן הקבוצות שלהם.
גם אלונה ברקת התפטרה מההתאחדות רק כשההחלטה על פתח תקווה נגעה בקבוצה שלה. החזקים אינם משתמשים בכוחם כדי לחזק את העמדה הקולקטיבית נגד חטאי ההנהגה, להפך: הנהגה חלשה משרתת אותם לקראת היום שבו יונח על השולחן משהו שהם רוצים בו באמת.
בכדורגל, כמו בחברה בכלל, נמאס לנו אבל אנחנו לא יודעים לאן נוליך את המיאוס. יצאנו כבר לרחוב בשם הכעס, ואחר כך חזרנו הביתה עם הזנב בין הרגליים. ומה יעשו האוהדים שנמאס להם? יחרימו את הליגה של לוזון? יבנו מאהל ברוטשילד? בעלי הכוח חושבים שאין להם בררה, ושהם יסתמו את האף ויחזרו לקבל את המנה שלהם.
האמת היא שבכדורגל, כמו בחברה בכלל, המוצא היחיד של הציבור מלא הגועל הוא גלות פנימית. פחות ופחות אנשים באים למגרש, עוד פחות מביאים לשם את ילדיהם. פחות אנשים רואים את הליגה בטלוויזיה - למשחק המרכזי יש היום רייטינג נמוך יותר מלמשחקים של ברצלונה. אבל לבעלי הכוח, בכדורגל כמו בחברה בכלל, לא אכפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם