ניצולת שואה: יש לי תחושה שמחכים שנמות
מרים יהב, בת 85, כועסת על העוול שנעשה לניצולי השואה שנותרו בחיים ומכנה את העליהום שנעשה על שלום אייזנר כ"פסטיבל שנאה"

יהב מתגוררת יחד עם מאות מבני הגיל השלישי ב"בית יונה" שבבירת הנגב, מקום שמתנהל כמו מלון חמישה כוכבים לאוכלוסיה המבוגרת בדרום. היא התפרסמה בעולם, כשבשנת 2005 התפרצה במהלך הטקס לציון 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
היא לא היתה אמורה לעלות לבמה, אולם הזעם העצור על כך שפוליטיקאים נואמים ולא הניצולים עצמם הביאו אותה לכעוס. בקול חזק סיפרה בטקס, כי היתה בת 16 בזמן שחרור המחנה וזעקה:"למה שרפו את עמי, למה שרפו את משפחתי". בכל פעם שיהב נזכרת בהתפרצות ההיא, במהלכה חשפה את המספר שהטביעו הנאצים על ידה, עיניה מתמלאות דמעות.
"אחרי השואה חשבתי שגרמניה תימחק ממשפחת העמים, כי לרוצחי עם אין מקום בקהילת המדינות", סיפרה יהב. "מי היה מאמין כי הגרמנים התרבותיים והמשכילים הפנו את השכל והידע להקמת בתי חרושת לחיסול יהודים".
למרות שלדבריה בתקופה הנוכחית הגרמנים והפולנים הפכו "לחברים של היהודים, עדיין העולם כולו נגדנו". אך הסבר ראוי לכך היא לא יודעת לספק: "או שהעולם משוגע, או שאנחנו משוגעים", היא אומרת בזעם.
באשר למספר היהודים שנרצחו במרחץ הדמים במלחמת העולם השנייה, יהב סבורה כי המספר עולה על שישה מליון: "ללא ספק נרצחו יותר משישה מליון", היא קובעת. "אחותי סוניה נעלמה עם כל השבט שלה, ילדים רבים נזרקו מבתי קומות למוות, אמהות בהריון נרצחו, ומשפחות שלמות נרצחו ללא כל תיעוד או עדות. לעולם לא נדע את המספר האמיתי של קורבנות השואה מעבר למספר הרשמי הזה".
כחלק מפעילות ההסברה של יהב, היא הקימה עמותה של אישה אחת "לא לתת לשכוח
בביתה, היא מספרת, דאגה להנחיל לנכדיה ולילדיה את העדויות מפולין, כדי שימשיכו בהנחלת נושא השואה גם אחרי מותה.
במהלך הביקור, ביקשה יהב לציין את דעתה הביקורתית במיוחד על "העליהום", לדבריה, שנעשה לסגן אלוף שלום אייזנר, שתועד מכה ברובהו את אנדריאס איאס, פעיל שמאל מדנמרק, והבטיחה: "אם הייתי נתקלת באנרכיסט הזה, לא הייתי אחראית למה שהייתי עושה לו".
"ראיתי בטלוויזיה את הפסטיבל של השנאה ולא הבנתי מדוע אין גינוי לשונאי ישראל, שהגיעו מאירופה כדי ליצור דה לגיטימציה למדינה", אמרה בכעס. "מה יש לאנרכיסטים האלה לחפש במדינת ישראל? ומדוע מדברים עליהם באהדה ועל הסגן אלוף יורדים כולם?".

