הרשימה השחורה
מצבם של ניצולי השואה אמנם השתפר, אבל מאבקי אגו ממשיכים למנוע מהם לקבל את כל מה שמגיע להם. כשהם ילכו, אנחנו נצטער
במשך שנים סיפרו לנו על ניצולי שואה עשירים שחיים מרנטות שמנות מגרמניה. מי דמיין שבמדינת היהודים ניצולים יחיו מתחת לקו העוני? מי חלם שניצולים יתקוטטו על תרופות בחינם? מי חשב שכך יהיה? אבל כך היה, וועדת החקירה הממלכתית בראשות השופטת דליה דורנר קבעה שמדינת ישראל גזלה מהניצולים מיליוני שקלים ואף העזה לומר שאת העוול הזה כנראה לא נוכל לתקן לעולם, אלא רק לפצות במעט.
במהלך שש השנים האלה הכרתי ניצולים שברחו בחזרה לגרמניה כי שם עזרו להם לשלם את חשבון החשמל; הכרתי ניצולים שנאלצו לבחור בין חימום בחורף לבין תרופה זו או אחרת; ובעיקר הכרתי ניצולים שכבר מזמן לא כאן, שמדינת היהודים פספסה אותם.
אבל לא זה מה שרציתי לספר לכם היום. היום אני מציין שנה בדיוק להבטחה מסעירה, הבטחה מעוררת השראה, הבטחה כמעט ממלכתית של איש מצוין: האלוף (במיל') אלעזר שטרן, שהיום מכהן כיו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה בישראל, תפקיד שהוא ממלא בהתנדבות.
לפני שנה הוא הבטיח לנו שעד יום השואה הקרוב (כלומר הקודם) תהיה בישראל רשימה אחת של כל ניצולי השואה החיים בה. רשימה אחת וזהו. אתם בטח לא מדמיינים שאין במדינת הניצולים רשימה אחת שמכילה בתוכה את כל אלה ששרדו את הגויים המרושעים; רשימה של אלה ששרדו את אושוויץ לצד אלה שהגיעו מהולנד ממש ליד אלה שהצליחו לחמוק מהאוקראינים. אז זהו, שאין כזו, והאלוף שטרן הבטיח שתהיה. גם האיש הזה לא הצליח.
אין רשימה כי עשרות הארגונים שדואגים לניצולים (וחלקם אפילו מתפרנסים מזה) רוצים שתהיה להם רשימה משלהם. כל ארגון והרשימה שלו, כל מיטיב וההטבות שלו, כל רגולטור והאגו שלו. וכך קורה שאף שמצבם של הניצולים השתפר בשש השנים הללו,
ניצולים שמקבלים כסף מגרמניה לא מצליחים לקבל את כל התרופות בחינם אף שגם החוק הזה תוקן, כי הם פשוט לא ברשימה הנכונה. מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', עשה עבודה ענקית, אבל גם המשרד שלו מצליח לפספס חלק מהניצולים, שפשוט לא רשומים בשום מקום.
לפני קצת יותר משנתיים, בעקבות המאבק הציבורי, החל האוצר לשלם 1,000 שקל בחודש לאלפי ניצולים שלא קיבלו עד אז כלום, אלא שהניצולים קיבלו את הכסף בשוטף פלוס 90, כאחרוני הספקים. למה? כי הם היו ברשימה הלא נכונה. חלק מהם לא שרדו שוטף פלוס 90, ועד שתיקנו את השטות הזאת הם מתו.
אבל זה לא רק משרד האוצר; גם ועידת התביעות ממשיכה לעבוד לפי קריטריונים קשוחים של ממשלת גרמניה ולא זזה מילימטר מההוראות, אלא אם בית המשפט מורה אחרת או אם מתעוררת מחאה ציבורית.
עוד מעט כבר לא יהיו ניצולים, ואז ננסה להבין איך אפשרנו למחדל הכי גדול בתולדות הציונות - הפקרת ניצולי השואה - לחמוק לנו (כמעט) מתחת לרדאר.
השנה שוב יצאנו לצלם את אחרוני הניצולים הרעבים, והבשורה הטובה היא שלמרות הצילומים בעיתונים, כבר כמעט אין ניצולים שהולכים לישון רעבים בלילה. הבשורה הפחות טובה היא שהם עדיין, בחלקם, בודדים, מוזנחים ועצובים.
אני רוצה להציע שלמרות התשדירים שקוראים לכם לתרום עשרה שקלים לעמותה זו או אחרת, לחלק גם אני נתתי את קולי, תתרכזו בדבר אחר. אמצו אותם. דברו איתם פעם בשבוע, תביאו איזו עוגה לחג, תרימו טלפון פעם ביומיים. עוד דקה הם לא פה, ואיתם ייעלם הכבוד של כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם