עוד סיבה להדחה
במקום לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין, החליט שלום אייזנר לפטפט. בדבריו של הסמח"ט, הוא הפסיד עוד כמה נקודות בקרב האישי שלו
במקום זאת אמר שמפקד האוגדה, אלוף הפיקוד והרמטכ"ל אינם מבינים את מה שקרה בהפגנה בציר 90. לתוך הסיפור המורכב הזה נכנסו לא מעט גורמים חיצוניים. פעילי ימין, ראשי ההתנחלויות ופוליטיקאים, שהפכו את הסמח"ט לגיבור שמגיע לו גיבוי. לא מן הנמנע שהחיבוק הזה הוא שגרם לסא"ל אייזנר לבקר את מפקדיו הבכירים.
הנזק שגורמות אמירותיו של הסמח"ט המושעה מחלחל לתוך הצבא. לרגע נדמה שהתהפכו כאן היוצרות. נשמעות טענות כאילו רוח צה"ל וערכיו, כמו טוהר הנשק למשל, נועדו לרצות את דעת הקהל העולמית, בשעה
שההפך הוא הנכון: ערכי הצבא, הקוד האתי, כל אלה נועדו להגן על חיילים ומפקדים, ולתת להם כלים ומצפן שיסייעו להם לנהוג בדרך הנכונה.
כאשר קבעו את ערך הדבקות במשימה וחתירה לניצחון, התכוונו שהחייל "ידבק במשימתו בנחישות ובתבונה". תבונה רבה - זאת ראו כולם, בארץ ובעולם - לא הייתה במעשיו של סמח"ט הבקעה, כאשר השתמש ברובה שלו כדי להכות פעיל שמאל.
אולי גם בצמרת צה"ל היו צריכים לפעול אחרת כדי למנוע את מחול השדים שהפרשה הזאת מייצרת. אמנם בוצעה השעיה, שזו פעולה מתבקשת, אולם הרמטכ"ל הסתפק רק בהודעה לאקונית, לפיה הוא רואה את האירוע בחומרה. גם אגרת של קצין חינוך ראשי על כך שמפקדי צה"ל נדרשים להוות דוגמה ומופת בשגרה ובחירום, אינה מספיקה.
סא"ל אייזנר, בדבריו אמש, הפסיד עוד כמה נקודות בקרב האישי שלו - אבל גם צה"ל כולו לא מרוויח כלום מהפרשה הזאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם