סודן ודרום סודן על סף מלחמה של ממש
נתיב גופות מסמן את הגבול בין דרום סודן לסודן מעיד על כך שכבר לא מדובר בסכסוך מקומי על אתרי נפט, אלא במאבק מזוין בהיקף נרחב
דיפלומטים העוסקים בסכסוך הצבאי מדברים בחודשים האחרונים על עימותים והיתקלויות, אבל ביקור באזור הגבול מראה שמה שקורה כאן כבר איננו רק חילופי יריות מקריים בין חיילים שאינם יודעים איפה עובר הגבול.
מה שבאמת קורה כאן הוא עימות חזיתי הכולל לא רק אלפים מחיילי היחידות המובחרות ביותר של סודן ודרום סודן, ולא רק ציוד כבד, אלא גם מורדים נושאי נשק רב מאזור דרפור המרוחק, הנלחמים לצד חיילי דרום סודן. אתמול אף האשימו שתי המדינות זו את זו בפתיחת חזית נוספת לאורך הגבול, מדרום לעיר מאירם שבסודן.
עדיין אי אפשר לדעת אם תוכנית חירום להשכנת שלום תעצור את ההסלמה. בינתיים אף אחד מהצדדים לא מדבר עם השני, והלך הרוח הקודר כאן אופייני לימי מלחמה. ביום ראשון בערב, בבסיס סודני שעליו נערכה פשיטה בעיר המחלוקת הגליג, ציירו גנרלים של דרום סודן עמדות צבאיות בחול בעזרת מוט של וילון. הם ציפו למתקפת נגד קרובה של חיילים סודנים אחרי שפלשו אליה בשבוע שעבר.
החיילים עמדו בצד ונעו בעצבנות. לפתע התחילו לנחות טילים, ואש ארטילריה הכתה בקרקע שמאחור. "אנחנו תחת מתקפה", צעק הגנרל מנגר בואונג, מפקד הכוח. החיילים התחילו להתרוצץ, ומשאיות יצאו לדרך.
הקהילה הבינלאומית גינתה את הלחימה וקראה לדרום סודן לסגת, אבל מנהיג המדינה, סלבה קייר, סירב בפומבי לעשות כן. מנגד, החריף אתמול מנהיג סודן עומר אל-באשיר את הטון, כאשר אמר שהמטרה כעת היא לשחרר את העם בדרום סודן מהמפלגה השולטת בו.
הלחימה התחילה בשבוע שעבר בדרך להגליג, אזור עשיר בנפט עם בסיס צבאי שנמצא זמן רב בשליטת סודן. שני הצדדים התעמתו בפועל בנקודת גבול, שמסומנת כעת על ידי התחלה של נתיב גופות נרקבות המוביל צפונה לאורך קילומטר וחצי. לא ברור מי ירה ראשון, אבל מכאן הקרב התפשט צפונה להגליג, שנפלה בידי צבא דרום סודן לפני שבוע.
הגליג היא כיום בית קברות המעלה צחנת טבח. שני טנקים הרוסים עומדים על אם הדרך. פסולת מכסה את העפר האדום או נישאת ברוח היבשה. שלטים חבוטים של תאגיד הנפט הסיני שעבד כאן מציצים מעל ערימות ציוד שנבזז מהמשרדים שלו: כיסאות,
בינתיים, מאות חיילים דרום-סודנים זורמים במעלה הדרך במשאיות גדולות כדי להצטרף לקרב, בזמן שמטוסי קרב סודניים צדים אותם מעל ומכים בקרקע בעזרת פצצות וטילים. צבא דרום סודן משתמש בבסיס חיל המצב שנכבש בהגליג כמוצב קדמי.
חיילים מחטטים בערימות בגדים ובארוחות חצי גמורות, ומעת לעת מגניבים מבט חושש לעבר השמים, פוחדים מהמטוסים הסודניים. כמויות גדולות של נשק נותרו מאחור, כולל ארגזים של מוקשים נגד אדם האסורים על פי אמנה שעליה סודן חתמה בשנת 2003.
העימות הזה לא חדש. מאז העביר הקולוניאליזם הבריטי את הכוח לאליטה הערבית של צפון סודן בשנות ה-50, המלחמה בין שני הצדדים נמשכת לסירוגין. אבל המלחמה ההיא הייתה אמורה להיגמר עם הקמתה של דרום סודן בשנה שעברה כמדינה עצמאית. זאת, לפחות, הייתה התקווה של ארצות הברית ובעלות בריתה במערב, שתיווכו בחוזה השלום שנחתם בשנת 2005 ואפשר את התפצלות סודן.
אולם כעת נראה שהפיצול של סודן רק הפך עימות פנימי לבינלאומי, עם יותר כוח אש לכל אחד מהצדדים. הממד החדש של עימות ישן זה ניכר באופן בולט בקו החזית. צבא דרום סודן כבר אינו כוח הגרילה שהיה בעבר ויש לו טנקים משלו, נשק נגד מטוסים ומדינה ריבונית. מצטרפים אליו לוחמים מתנועת "צדק ושוויון" המגיעים מדרפור על כלי רכב עמוסי נשק כבד, שחלק ממנו מגיע מלוב.
המורדים מדרפור נלחמים נגד ממשלת סודן כבר שנים, והם הצטרפו לחזית החדשה במרס. המשאיות שלהם נושאות כיתוב בערבית, ובין שאר כלי הנשק מותקן עליהם גם מקלע גדול נגד מטוסים.
אין למלחמה הזאת סוף נראה לעין. התקווה היחידה לשלום היא שאף אחד מהצדדים לא יכול להרשות לעצמו להילחם זמן רב. דרום סודן, שאין לה מוצא לים, הפסיקה את ייצור הנפט שלה בינואר, כשלא הצליחה להגיע להסכם יצוא נפט עם סודן. כעת, כששדות הנפט של הגליג נסגרו, גם סודן עומדת בפני משבר מטבע.
אולם הניתוח ההגיוני מתעלם מעומק העוינות שחשים שני הצדדים ומהקלות שבה האוכלוסייה שבקושי מכירה מצב של שלום מקבלת את האלימות וההרס. החיילים הדרום סודנים, שהשתרכו בדרך דרומה, הצביעו לעבר הגופות - עשרות חיילים סודנים שמתו בקרב. אחרי שמגפיהם הוסרו מרגליהם וחפצי הערך שלהם נלקחו, הם נרקבים לעין כל, בלי שיזכו לקבורה מוסלמית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם