הדרקוניות: נשים סיניות
בעולם העסקים
כרבע מהמשרות הניהוליות הבכירות בסין מאוישות כיום ע"י נשים. שילוב של גורמים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים תרם להצלחה
ב-2011, התנוססו בגאווה סקרים המראים כי כברבע מהמשרות הניהוליות הבכירות בחברות סיניות, אוחזות נשים. אף כי מספר זה נמוך יחסית לשנה שלפני כן, בה דווח כי לא פחות מ-34% מהמנהלים הבכירים בסין הם למעשה מנהלות, עדיין מדובר בהישג מכובד ביותר – הן לנשים הסיניות, והן לחברה הסינית המאפשרת זאת – שכן הממוצע העולמי עומד על 21% בלבד.
מכון המחקר Grant Thornton, שבחן את מקומן של נשים בשוק העבודה בסקר שערך בקרב 11,500 חברות ב-40 מדינות (מתוכן 100 חברות סיניות), הראה כי שלוש המדינות בעלות מספר המנכ"ליות הגבוה ביותר הן אסייתיות: במקום הראשון והמכובד נמצאת תאילנד, בה לא פחות מ-30% מתקני המנכ"לים מאוישים על ידי נשים.
בסין, נכון ל-2011, אחוז המנכ"ליות עמד על 19%, נתון אשר הביא אותה למקום השני, ובמקום השלישי נמצאת טייוואן (18%). הממוצע העולמי, אגב, עומד על שמונה אחוזים בלבד, ובצפון אמריקה, לצורך ההשוואה – על לא יותר מחמישה אחוזים.
אם כך, למעט יפן (8% בלבד), מדינות אסיה מראות נתונים מעודדים במיוחד באשר לסיכויי התקדמותן של נשים בעולם העסקים, יכולות השתלבותן והמסלולים הפרושים בפניהן. האם הדבר טמון ביכולות אישיות (או אולי "אופי נשי אסייתי" מיוחד במינו)? בחברה המעודדת קידום נשים, בהתעוררותם של השווקים האסייתיים המאפשרים הזדמנויות לפלחים רחבים יותר של האוכלוסייה – או אולי שילוב של כל הנ"ל?
התשובה, ככל הנראה, טמונה בשילובם של גורמים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים. עם עליית הקומוניסטים לשלטון, השכילה ההנהגה החדשה לנצל את מחצית האוכלוסייה שהיתה עד לאותה עת אחראית על משק הבית בלבד (ולעתים אף לא יצא את שעריו), ככוח עבודה ראוי ונחוץ, ולהכריז כי הנשים "מחזיקות מחצית מהשמיים" – משמע, חשובות ויעילות במידה שווה לגברים.
הנשים מצדן, נענו להזמנת השלטון (או יותר נכון לצו השלטון), ובמקביל לאיסור שחל מאותה עת על קיום המנהג מימי שושלת סונג (בשנים ( 960-1279לקשירת רגליהן, יצאו אל שוק העבודה ותרמו את חלקן למפעל הקומוניסטי בראשית ימיו. להצהרה זו של הממשל על חשיבותן של הנשים, חלק חשוב עד היום בתמיכה להן זוכות הנשים ממשפחותיהן ומסביבתן הקרובה, לפיתוח קריירה משלהן.
לכך מתווספת תוצאתה של מדיניות הילד האחד, אשר לה השלכות בפני עצמן, המאפשרות לנשים הסיניות לטפס במעלה סולם הדרגות הניהוליות: רבים מהנשים ילידות שנות ה-80 ואילך, הינן בנות יחידות. בהעדר צאצאים אחרים
ברבות השנים, הובילה מדיניות הילד האחד גם לכך שצאצאה של אישה עובדת בסין של ימינו הינו הנכד היחיד במשפחתו. מכך ברורה נכונותם של הסבים והסבתות להתמסר לטיפול בילד כשמרטפים במשרה מלאה, ולא אחת הם גרים בסמוך לבתם (ואף באותו בית), מה שמוריד מהאישה באופן משמעותי את נטל אחזקת משק הבית והטיפול בילד, ולא פחות חשוב – את רגשות האשמה וההוצאות הכלכליות הכרוכות במסירת ילדן לטיפול אצל זרים. נראה כי גורמים אלו, תרמו למיקומה הגבוה של סין במספר המנהלות בשוק הפרטי והציבורי לעומת צרפת, שווייץ, אנגליה, ארה"ב ומדינות מפותחות רבות אחרות.
במקביל, התאוצה הכלכלית שחווה השוק הסיני, מביאה להרחבתן של חברות קיימות ופתיחתן של אחרות, מקומיות וזרות, והדרישה לכוח עבודה מתבטאת ביתר שאת בכל קשת הדרגות, ופותחת עבור נשים אפשרויות קידום רבות יותר. הביקוש ההולך וגובר לכוח אדם מוכשר ומשכיל, תואם גם את הנתון המראה כי מספרן של בוגרות האוניברסיטאות בסין גדל מדי שנה, ועומד כיום על 49% מכלל הסטודנטים.
הסבר נוסף, מציגים סקרים אחרים, הוא האסרטיביות המאפיינת את הנשים הסיניות. מחקר של המגזין Newsweek, הראה כי 75% מנשות הקריירה הסיניות מתכננות להגיע למשרות ניהוליות בכירות, בעוד בארה"ב, לצורך ההשוואה, מדובר ב-50% בלבד.
באותו מחקר שערך Grant Thornton, נבדקו גם המחלקות בהן ניכרת נוכחות נשית גבוהה יחסית במשרות הניהוליות. התוצאות הראו באופן ברור למדי, כי תחומים מסוימים היו ונותרו נחלתם של נשים, ובהם באופן מסורתי למדי, לפחות בסין, ישנה לנשים נוכחות בולטת יותר ובהתאם גם יכולת לטפס גבוה יותר במעלה סולם התפקידים הניהוליים. בין התחומים הללו נמנים באופן מובהק מחלקות כוח האדם וניהול משאבי האנוש, וכן המחלקות הפיננסיות.
כ-45% מהנשים שאוחזות במשרות ניהוליות, מתפקדות כמנהלות תפעול ראשיות (COO), ואילו 41% ממנהלי מחלקות כוח האדם הם נשים. בקרב המנהלים הפיננסיים בחברות, נשים תופסות 39% מתפקידים אלו בהתאם לסקר.
משנשאלו מנהלי החברות מדוע קיימת נוכחות גבוהה למדי של נשים בתפקידי ניהול אלו, ענו המנכ"לים כי תכונות נשיות מסוימות – בייחוד אופי ניהול המו"מ, ניהול עבודת צוות, יעילות בביצוע מספר משימות במקביל, תקשורת בינאישית גבוהה, ויכולתן להגיע לעמק השווה בנעימות וביעילות – הופכות אותן למועדפות באיוש התפקידים הנ"ל.
בעיניי, בעיקר השראה. תוך פחות ממאה שנים הצליחו הסינים לא רק להוציא את האישה ולתת בידיה מגל, חרמש וטוריה, אלא גם הפקידו בידיהן חלק לא מבוטל מהנעת הכלכלה כולה. אין להמעיט כמובן בחשיבותה של התמיכה המשפחתית רבתי (עד כמה שמשפחה סינית בימינו יכולה להיכלל תחת המונח "רבתי"), אשר מקלה וחוסכת שיקולי עלות מול תועלת (אותה דילמת המשכורת מול עלותה של מטפלת המוכרת כל כך אצלנו), המאפשרת לנשים לטפח קריירה מרשימה.
אך עדיין ניכר כי השינוי התודעתי של הסינים בנוגע לשימוש מושכל ביכולות ובכישורים המאפשר קידום והתפתחות לכלל האוכלוסייה יכולים ללמד גם מדינות מערביות, כאלו שהולידו מונחים כמו פמיניזם ושוויון הזדמנויות, שיעור או שניים ביישום התיאוריות הלכה למעשה.
והנשים הסיניות? לאחרונה נשמעים קולות כי גם הן מתחילות לשקול את מקומה של הקריירה מול הזמן והאנרגיה המושקעים בקיום חיי משפחה, ויתכן כי בשנים הקרובות נהיה עדים לעצירה, ואולי אף לנסיגה קלה במספר המנהלות הבכירות במשק.
יחד עם זאת, הפערים באחוזי המנהלות מול מדינות אחרות כה גבוהים, כך שגם במידה וההתלהבות האדירה האופפת את סין כולה תשכך מעט ו"תפגע" בגלי המוטיבציה, נראה כי עדיין ישמור השוק האדיר הזה על מספר גדול של נשים בתפקידי מפתח.
עינת צור היא מנהלת הפיתוח העסקי בקבוצת יסמין, חברה המתמחה ביישום הפרוטוקול הפיננסי הסיני-ישראלי באמצעות הקמת פרויקטים ברחבי סין בתחומי המים, הרפואה, החינוך והחקלאות, תוך שימוש בטכנולוגיות ישראליות מתקדמות. הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם