להיות ראויים לזכרם
בני וחבריו נקברו עבורנו, אך איננו מסוגלים לשאת זה את זה. אם אנחנו רוצים שמותם לא יהיה לשווא, אנחנו חייבים לשנות את פני החברה שלנו
באותו קרב ליוו את גיא חברים דתיים, עולים מאתיופיה ומרוסיה, אנשי שמאל וימין. כולם כאחד לחמו יחד למען אותה מטרה - ביטחון ישראל - ובסופו של קרב נקברו האחד ליד השני. ואנחנו, שנשארנו בין החיים, לא מסוגלים להיות האחד ליד השני. ואני, שהקרבתי את הקורבן, אומרת לכם: די.
אם באמת היה לנו אכפת כחברה, לא היינו מאפשרים למנהיגים להשלים עם הפרדות על פי גון עור בבתי הספר, בגנים ובמקומות הבילוי. אם באמת היה לנו אכפת, היינו משכילים להבין שלא כל החרדים מטורפים. רבים וטובים מהם שירתו, חילצו ואספו באהבה וביראת כבוד את בנינו משדות הקרב. אם באמת היה לנו אכפת, היינו מטפלים בקיצוניים שלא מכירים בקיומה של המדינה בכל חומרת הדין.
מיד לאחר המלחמה ניסינו, קבוצה של הורים שכולים, להוביל שינוי ערכי במדינה. ניסינו להנחיל את ערך לקיחת האחריות ככלל ואצל מובילי המלחמה בפרט. ניסינו בכל כוחנו ששלושת האחראים בעינינו למלחמת לבנון השנייה, ראש הממשלה אולמרט, הרמטכ"ל חלוץ ושר הביטחון פרץ, יישאו באחריות
- ולא צלחה דרכנו.
טענו שכל מי שנשא בתפקיד בכיר, הן בדרג הצבאי והן המדיני, לא ראוי לכהן בתפקיד ציבורי לזמן רב אם בכלל - והיום הם מנסים להתברג לצמרת ההנהגה. כל שעשינו היה למען הנוער, שעדיין מרגיש שלשרת זו חובה מוסרית, ולמען בנינו שלמרות האובדן המשיכו וממשיכים לשרת בצה"ל.
אזרחי המדינה הממשיכים לחנך את ילדיהם לנתינה ולשמירה על הארץ הזו ראויים גם ראויים ללוחמים. לעומתם, לא רבים המנהיגים הראויים לקורבנם; האחד טוען שבני וחבריו לא התפללו מספיק ולכן נהרגו, ואחרים לא מוצאים לנכון לומר דבר מה לאחר השחתת אנדרטה בסמוך ליום הזיכרון.
לא פעם, במפגשים שאני מקיימת בחדר הנצחתו של גיא ב"גיאלי קפה", מבקשים המשתתפים להזכיר שיש דברים טובים במדינה. זה נכון. יש עשייה נפלאה של אנשים טובים מכל המגזרים. יש הירתמות של אנשים טובים להנצחת הבנים בדרכים שונות. אבל זה לא מספיק.
דורות רבים התחנכו על משפטי המפתח של יום הזיכרון: "במותם ציוו לנו את החיים" ו"מותם לא היה לשווא". החוכמה היא לא רק לומר אותם, אלא ליישמם. כאם ששילמה את המחיר, בערב יום הזיכרון אני מבקשת מכם: עצרו לדקה, לא רק בצפירה. בואו נחשוב יחד איך משנים, מקבלים את דעתו של האחר ובוחרים מנהיגים ראויים שיובילו וישרישו ערכים שנעלמו ממחוזותינו. רק אז נוכל להגיד: מותם לא היה לשווא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם