אל הגבעות
רוב שרי הליכוד לא נותנים לעובדות ולחוק להרוס להם את האמת: הם יעשו הכל כדי לקבל את תמיכת המתנחלים, בעוד המחנה השני לא מגיב
כי זה הרי כל הסיפור של מגרון תחילה, ושל שכונת בתי האולפנה בבית אל אחריה. זה כל כך פשוט וברור מצד אחד, וכל כך מסובך מהצד האחר. כשפוליטיקאים מריחים פריימריז ובחירות, לא מתחילה אפילו לעניין אותם העובדה שיש שופטים בירושלים, ושמי ש"גילה" את זה הוא המנהיג הגדול של מפלגתם, מנחם בגין.
העובדות פשוטות וברורות, לכאורה. חמישה בתים בני שלוש קומות, מתוך 14, באחת השכונות של בית אל נבנו על קרקע פרטית. כך קבע בג"ץ, ומשום כך הורה להרוס את הבתים הללו לא יאוחר מ-1 במאי השנה. כאב גדול, משפחות גדולות, הרבה ילדים, שכונה שעלתה על הקרקע באישורו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. רק אחרי שהיא נבנתה ועמדה לתלפיות התברר שיש תובעים לקרקע, פלסטינים כמובן, ולכן אין ברירה אלא לפנות חלק מהבתים שלה.
אבל בישראל של 2012, ובעיקר בליכוד של הזמן הזה, העובדות הן הפרט השולי ביותר. חוץ משניים-שלושה שרים (דן מרידור, בני בגין ולעתים מיכאל איתן), כולם רצים אל עבר גבעות המתנחלים בניסיון לקושש לעצמם תמיכה לקראת הבחירות המתקרבות.
מילא, השר כץ. תוכו כברו, ואין שום הפתעה ברגל הגסה שהוא תוקע בגלגלי אותו שלטון חוק חבוט. מילא השר גדעון סער. אין תוכו כברו, וישנה הפתעה לא קטנה ברגליים הגסות שהוא מקפיד לתקוע באותם גלגלים. אבל בוגי יעלון? האיש מקיבוץ גרופית, הרפתן שמציג עצמו כמי שהפוליטיקה תפסה אותו בבגדי עבודה כחולים, והוא נענה לדין מצפנו ומצפונו ויצא אל השדות החרוכים של החיים הציבוריים.
לא, הוא לא עושה שיקולים זרים. זה המגרש של אהוד ברק. הוא באמת חושב רק על טובת עם ישראל, ואם על הדרך גם יזכה לתמיכת המתנחלים - שהם היום המחליטים הכמעט בלעדיים בשאלה מי ימוקם גבוה ברשימת הליכוד ומי לא - מה טוב. אבל תזכרו תמיד שאני אדם ערכי.
אז יושב לו האיש הערכי הזה ומודיע ב"שבתרבות" בבאר שבע שלא מפנים אנשים מביתם, לא בבית אל ולא ברעננה. ואם כן יפנו, הממשלה תתפרק. האם מישהו יעלה על דעתו שתיבנה ברעננה שכונה על אדמה פרטית שבעליה טוענים שהקבלן לא קיבל את אישורם לבנות עליה? אבל הבעלים של הקרקע מרעננה
והאופוזיציה כדרכה שותקת. איפה עומד שאול מופז בסוגיה הזו? למה לא שומעים את קולו? ושלי יחימוביץ'? איך יכול להיות שקולה של מפלגת העבודה לא נשמע בעניין הזה, שאי אפשר להפריז בחשיבותו, כמו שהוא לא נשמע כמעט בעניין מגרון? ישנם בארץ שני גושים. שני מחנות ברורים. מדוע בכל נושא בעל משמעות שאינו קשור למחאה החברתית, נשמע רק קולו של מחנה אחד? הרי לא עתידם של השטחים מעבר לקו הירוק עומד כאן להכרעה, אלא עתיד מדינת ישראל בתוך הקו הירוק.
בפעם הראשונה שהחלטות בג"ץ לא יקוימו במלואן, לא יהיה טעם רב לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל. כמו שזה נראה עכשיו, ממשלת ישראל הנוכחית לא תפנה את חמשת הבתים בשכונת בתי האולפנה. צחוק הגורל הוא, כאמור, שהיחיד שפועל כדי לשמור על שלטון החוק הוא אהוד ברק. למזלנו, כרגע זה עדיין בתמיכה מלאה של בנימין נתניהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם