כמה מחשבות עצמאיות
למה ייקח השנה זמן לעבור מאבל לחג? מדוע נותנים לאמנים לשדוד את קופות העיריות? ואיך יאיר לפיד נכנס לפלונטר "שרים בכיכר"
הקפיצה הזו, מהאבל לחומוס "אחלה", מדהימה אותי בכל פעם מחדש, ובכל פעם מחדש אני בטוח שאנחנו יכולים לעשות את זה אחרת. בכל זאת, עם סגולה. עם שעומד דום מדי שנה, שלוש פעמים בשנה, במפגן סולידריות שאין שני לו בעולם-הוא עם בעל כוח רב. זה עם שיכול להוביל שינוי עצום. זה עם שיכול להוות חברת מופת כמו שתוכנן לפני כל התקלות. עם כזה יכול בשנתו ה-64 לשאוף לשוויון, לנטרל את הגזענות, להיות טוב משאר העמים.
אנחנו כל כך אוהבים את היום הזה, היום העצמאי, ותראו איך גם בו הכל קצת מקולקל. אני רוצה להתחיל עם הדוגמה הפחות חשובה: מדי שנה אנחנו קוראים כריטואל קבוע על סכומי הכסף האגדיים שאמני צמרת מקבלים עבור הופעה של 20 דקות בעיר זו או אחרת. בדרך כלל הם "דופקים" חמש-שש הופעות בערב וסוגרים סכום של רבע דירה. אני בעד שאמנים יתפרנסו היטב ביום העצמאות. עשיתי את זה בעצמי לא מעט שנים. הייתה איזו רבע שעה שהייתי כוכב ילדים בינוני והנחיתי במות בידור.
התפרנסתי בסדר. זה מעולה שאמנים יכולים בערב אחד קשה לסדר לעצמם חודש או חודשיים שקטים יותר. אבל יש איזה גבול עדין שנרמס בכל שנה מחדש. גם לחמדנות הזו, בדיוק
כמו לשכר הבכירים, מישהו צריך לשים סוף. אייל גולן הוא נהדר, אך יכול להיות ש-50 אלף שקל זה מספיק. לא בטוח שצריך פי שלושה. ומנגד, האמנים הצנועים, שבאמת קורעים את התחת ביום הזה, יוכלו להתפרנס בכבוד.
והנה עוד עניין מיותר. בזמן כתיבת שורות אלה עוד לא ברור מה יחליט בג"ץ בעניין ההנחיה של "שרים בכיכר". הורים שכולים רוצים ערב ללא פוליטיקאים. יאיר לפיד, סמלו של הערב הזה, בכלל לא ידע )בערב הזה( שהוא כזה. אני מודה שטעיתי כמעט בכל הפרמטרים בנוגע לסקנדל התורן. הייתי בטוח שלפיד יודיע מזמן שהוא נשאר בקהל ושיעזבו אותו בשקט. בשביל מה הוא צריך את המחלוקת הזו.
הוא אמור "לזהות ראשון" שלא רבים עם שכול. אי אפשר לנצח. וגם את אלה שעותרים לא הצלחתי לנחש. אתם באמת חושבים שלפיד ינצל את הבמה העצובה הזו כדי לקדם את מעמדו? לאיש יש עמודים בעיתון די פופולרי שבהם הוא יכול לספר לכם מה שהוא רוצה - ולשכנע שהוא צודק. אגב, לפעמים הוא באמת צודק. לא יהיו מנצחים בקרב הזה, כמו שלא יהיו כאלה בקרב על אותות המופת שקיבלו אנשי השב"ס שנספו באסון הכרמל.
השכול גדול יותר מכל הקרבות הקטנים האלה; גדול, עצום ורב. אבל יש לנו את הכוח לנצח את כל זה. אנחנו באמת יודעים להיות טובים יותר. רק כרגיל, צריך להחליט. בואו נחליט השנה, שנייה אחרי האבל על הילה ודקה לפני שהחצילים יזרמו כמים, שעד יום העצמאות הבא אנחנו לפחות מתחילים לחשוב אחרת כי אולי אם נחשוב יחד, כמו שאנחנו עומדים יחד דום לפחות שלוש פעמים בשנה, נבנה כאן חברה אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם