שמאל, שואה ותקומה
פליטי השואה לא פנו לשנאה, להסתה או לנקמה. הם אימצו לקח כפול: גם אוניברסלי וגם לאומי. שיעור חובה לאנשי השמאל והימין כאחד
יש לי איתה ויכוחים נוקבים. אבל היא חלק מהמפעל הציוני. גם המרצה למדעי המדינה מדרום אמריקה, ל', שעלה לישראל ופרסם מאמרים שגררו תגובה בוטה מצדי, איננו אנטי-ציוני. הוא טועה. הם טועים. אבל הם חלק מהמחנה. הם לא מחוץ למחנה.
הדברים הללו נכתבים בעקבות פרסום מזעזע של היוצר דודו אלהרר על כך שצריך לשלוח את השמאלנים לאושוויץ. דברים מתועבים. הסתה לכל דבר ועניין. אין שום שמאל שצריך לשלוח לאושוויץ. צריך לחשוף אנשים בקלונם, בשקריהם, בגזענותם. לא לשלוח אותם לשום מקום.
השמאל הישראלי הקים את המדינה. השמאל הישראלי, במקורו, ביקש ליצור כאן בית לאומי לעם היהודי. הבית קם. למרות פגמיו הוא משגשג. אלא שחלק מהשמאל, לא כל השמאל, מערער על עצם הלגיטימיות של הבית הזה.
כדאי שלא נתבלבל בין שמאל לשמאל. אפשר לתת בשמאל האנטישמי סימנים: שלילת עצם קיומו של עם יהודי; שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי; טיפוח הרושם שישראל היא מפלצת שמאיימת על שלום העולם. או, במילים אחרות, שמאל שעושה לישראל היום בדיוק מה שעשו פעם האנטישמים ליהודים. דמוניזציה ושלילת זכות קיום.
מדובר במיעוט, גם בתוך השמאל. מיעוט שעושה הרבה רעש והרבה נזק. מיעוט שצועד במסלול האנטישמי, ושהשפעתו בעולם רבה ורעה. לנוכח התופעה הזאת, פילוסופים חשובים, רובם אנשי שמאל בעצמם, טבעו את המונח "אנטישמיות חדשה". הם צודקים.
אלא
הדברים של אלהרר פורסמו לרגל יום השואה. והזעזוע כפול. משום שהלקח של השואה צריך וחייב להיות כפול. אוניברסלי ולאומי. כן לזכויות האדם ולכיבוד האחר. וכן לזכות הקיום של בית לאומי ליהודים במסגרת ריבונית ועצמאית.
אלהרר, בדברים שלו, צירף את עצמו לאלה שיצא נגדם. הלקח מהשואה אינו שנאת האחר והשונה. והוא איננו שליחת מישהו לאושוויץ, גם אם זו שליחה מתריסה ומילולית בלבד. הלקח מהשואה איננו דמוניזציה ודה-הומניזציה. משום שהשואה מלמדת אותנו שלמילים יש כוח.
דמוניזציה ודה-הומניזציה הכינו את הרקע לפעולה ממשית. זה מה שעשו ליהודים. זה מה שאסור לנו, פשוט אסור, לעשות לאף אחד אחר. גם לא "רק" מילולית. משום שמילים מובילות למעשים. זו הטענה שחובה להציב מול אלה שעושים דמוניזציה ודה-לגיטימציה לישראל.
זו הטענה כלפי אלהרר והג'יהאד היהודי שצומח בשוליים שלנו, וכלפי כל מי שהופך את כל הערבים או את כל המוסלמים לחיות אדם. עשו את זה ליהודים. עושים את זה לישראל. אסור לנו לעשות את זה לאחרים.
אנחנו בין שואה לעצמאות. שני האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה היהודית של העת החדשה. באופן המדהים ביותר, העם היהודי, ובעיקר פליטי השואה, לא הנציחו את הפליטות שלהם. הם לא פנו לנקמה, וגם לא לג'יהאד גלובלי ולטרור.
הם בחרו בחיים. לא בשנאה. הם בחרו בלקח הכפול. הומני ואוניברסלי ובה בעת לאומי. כדאי לדודו אלהרר, וגם לאלה שהוא שולח לאושוויץ, ללמוד את הלקח הכפול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם