חוקי, אך איפה המוסר?
חוקי, אך איפה המוסר? ההחלטה אם לשחרר רוצחים עם דם על הידיים תמורת שחרורם של שבויים נתונה בידי הממשלה, אך יש לעשות זאת בפרופורציה הראויה
החייל הנעדר מג'די חלבי צילום: אתר צה''ל
לצערי, מדינת ישראל ידעה לא מעט עסקאות מסוג זה, של שחרור מחבלים שדם על ידיהם על מנת להחזיר הביתה שבויים או אפילו גופות של חיילים שנפלו במערכה.
בחינה משפטית פורמאלית, בסמכות הממשלה להחליט על המלצה לנשיא המדינה, אם מדובר באסיר שנשפט בידי בית משפט בישראל, או המלצה למפקד הצבאי אם מדובר באסיר שנשפט על ידי בית משפט בשטחים, לחון את אותם אסירים כדי לשחרר בתמורה חיילים חיים או להביא לקבר ישראל גופות חיילים נעדרים.
הכותב הוא מומחה למשפט פלילי מאוניברסיטת חיפה
בדרך כלל, בג"ץ לא ימהר להתערב בהחלטת הממשלה להיכנס להסכם שכזה עם אותם אסירים המחזיקים במידע שיכול להביא לשחרורם של שבויי צה"ל או נעדריו, אלא אם מדובר בהחלטה הגובלת באי סבירות קיצונית.
עד כה, לא צלחו כל ניסיונות משפחות הקורבנות של אותם אסירים ששוחררו בתמורה להחזרת השבויים או גופות הנעדרים למנוע את ההסכם שבין המדינה לאותם אסירים, שכן בית המשפט ידע להישמר שלא לפגוע בסמכות החוקית של המדינה להחליט בנושאים אלו של המלצה לחנינה, גם של רוצחים מתועבים, אם הדבר יביא להחזרת שבוי או גופתו של נעדר.
יחד
עם זאת, גם אם עיקרון-העל של החזרת שבויים או החזרת חייל לקבר ישראל הוא דבר המושרש בתרבות של עמנו, עדיין צריך שהדבר ייעשה בפרופורציה ראויה, במידתיות.
האם ההסכם הנוכחי המבקש להביא לקבר ישראל נעדר זה או אחר, בתמורה לשחרור מוקדם של רוצחים קשים, הוא מידתי או מוסרי? קשה לומר.
אני נזכר בהקשר זה בדבריה הנוקבים של בתיה ארד, אמו המנוחה של הנווט רון ארד, אשר לפני מותה ציוותה אותנו בצו מוסרי: "אל תשחררו רוצחים חיים בתמורה לגופת בני". נכון שצוואה זו אין לה כוח משפטי, אך יש לה כוח מוסרי חשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם