תכנית אב: בן ציון נתניהו מייעץ לבנו
כשמאחוריו כמעט מאה שלמה נותר בן ציון נתניהו צלול וחד כתער. על בנו אמר: "הוא מתאים להיות ראש ממשלה". ראיון נדיר מ-2009
אם הדברים היו תלויים בנתניהו, היה נוסע לאיסלנד. בילדותו קרא ספר מרתק על ספינות דייגים טרופות באי הקפוא הזה ועל אונייה אחת שיכולה לסערה. נפשו של נתניהו יוצאת לאיסלנד. רק אינו יודע איך יגיע אליה.
צלליתה של הפיליפינית מתזזת על קירות החדרים, נוכחת־נפקדת. "היא פיקחית מאוד," אומר עליה נתניהו, "אבל בטיול כזה לאיסלנד אני בכל זאת זקוק לאיש שיחה הולם." והבנים, אני שואלת. ובכן, עידו הקטן אינו מתאים, וראש הממשלה עסוק. "ביבי טרוד יותר מדי מכדי שיהיה פנוי לטיפול יומיומי בהוריו באופן מיוחד," הוא קובע בלי מרירות.
ולאשתו וילדיו יש לו פנאי?
"הילדים של ביבי מצטיינים בלימודיהם. ביבי אינו קובע את כיווני הלימוד שלהם ומשאיר את הדבר לגמרי לנטיית לבם. הילדים מוכשרים מאוד. לכן אין לו בעיות מיוחדות."
ושרה?
"שרה עסוקה בדברים רבים ואין ביני ובינה יחסים מיוחדים שאוכל להגיד לפיהם שהיא מסורה לי."
מה יחסיך עם הנכדים?
"יאיר הוא אישיות מעניינת. יחסו אליי הוא טבעי וידידותי ואני נהנה לדבר עימו על בעיות פוליטיות. אבנר, הצעיר, מעוניין ליצור איתי קשר באופן מיוחד ומגלה כלפי רגשי חיבה. הדבר מוצא חן בעיניי אבל איני תובע אותו. במקרה שלו זה משמח במיוחד כי הוא ילד מוכשר. חושבים אותו למבריק בצורה בלתי רגילה."
בית אביו של ביבי כבד ומנומנם. בחוץ ירושלים גשומה ומכונסת. הרוח נטפלת לדלת העץ הכבדה, שורקת בפיתוחיה. אבל בחדר העבודה המהודר של פרופ' נתניהו השקט רובץ וחמימות נעימה מפשירה את האיברים. פינסקר, הרצל, נורדאו, צ'רציל ודיזראלי על המדפים לצד ספרו החדש של בוגי יעלון.
בפינה פוקח סא"ל יוני נתניהו עין סמכותית מתוך תבליט גדול של ברונזה. כל גינוני המקום קפדניים. אפילו סידורי הישיבה שקובע בעל הבית. אין לערער אחריהו. במקל ההליכה שלו, בחלוקו הכחול, יש מן היוהרה האינטלקטואלית וההכרה העצמית. מנורת שולחן מטילה אור רך על ההגהות שהוא מבצע בספר זיכרונותיו. אבל כשאנחנו מתיישבים לשיחה ראשונה, אחת מני רבות, פתאום הוא נלבב ומסביר פנים. כשהוא מחייך, כל אישיותו מזדרחת.
ב-'98 פרסם ה"ניו יורקר" כתבת ענק על בנימין נתניהו, אז ראש הממשלה בקדנציה הראשונה. חלק ניכר מהמאמר הוקדש לאביו. אם אתה רוצה להבין את נתניהו, אתה חייב להכיר את
ובכל זאת, מהנאמר שם ניתן להבין את כובד הנטל שנושא ראש הממשלה על כתפיו מרמת הציפיות העצומה של האב ומהאידאולוגיה הימנית הקיצונית שעל ברכיה חונך. כלל לא פשוט לחיות בצלו של אב דומיננטי כזה.
בעבר, אמר בנימין נתניהו על אביו, "כבנו של היסטוריון לא רציתי להיזכר כשר בממשלת הנסיגה." בערב ההתנתקות שב והזכיר את אביו כאחת הסיבות להתפטרותו מן הממשלה. באותו מעמד התוודה "ממך למדתי, אבא." בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו האמין אביו שבנו מתאים יותר לכהן כשר חוץ. האמירה הזו שביטא לפני עשור שירתה את יריביו הפוליטיים. מאז, סבור האב, ביבי התחדש. בגרסתו המשופרת הוא מתאים לכהן כראש ממשלה, שר חוץ ושר אוצר גם יחד.
אם בקדנציה הקודמת בנך נכשל, למה שיצליח עכשיו?
"ביבי לא הצליח בכהונה הראשונה שלו. הוא לא היה ראש ממשלה מוצלח ביותר. הוא טעה בכמה דברים. היה צעיר מדי. נדהמתי איך הוא הפיל את שמעון פרס שהיה אישיות מפורסמת ביותר, וביבי בחור צעיר. הייתי בטוח שינחל מפלה. אבל היום אני חושב שהוא הסיק מסקנות ולמד מן הטעויות."
מה היתה הטעות הכי גדולה שלו?
"היו הרבה. אני לא חושב שביבי תפס בבירור את הדילמות שחייבות פתרון. הוא לא התייחס להיקף הבעיות בצורה משמעותית."
והיום?
"הפעם אני חושב שביבי מתאים להיות ראש ממשלה. הוא הרבה יותר זהיר ומנוסה משהיה בתקופת ממשלתו הראשונה. הוא מבין שיש לאחוז באפשרויות הקיימות ולא בדמיונות. אני סבור שהוא יוציא לפועל את התוכניות שלו. כלכלה חזקה. ביטחון. שקט בגבולות. הוא ימצא דרך. הוא יחפש הזדמנות."
מה דעתך עליו?
"בנימין, או, כפי שנוהגים לקרוא לו ביבי, הוא מכמה בחינות אדם גדול. מה שמאפיין אותו הוא היכולת להשפיע על אנשים ולהניע אותם
לפעולות שהוא רואה אותן כהכרחיות לביצוע תוכניתו. לביבי יש נאמנות לאנשים הסומכים עליו ואחריות למילוי התפקידים שהוא מקבל על עצמו. הוא מביא בחשבון את כל הנתונים האפשריים ובוחר בדרך שתהיה מועילה ביותר לעתידו של העם. הוא איננו פשרן שחפץ במצבים נוחים של השלמה עם המציאות ובלבד שיפטור עצמו מלחץ המתנגדים."
עד כאן יתרונות. ומה חסרונו?
"חיסרון אחד מצמצם את האפשרויות. אין אדם שאין לו הרבה חסרונות. חסרונו העיקרי של ביבי שלפעמים הוא אינו מצליח לבחור באנשים ובעוזרים קרובים שמתאימים לתפקידם. לא תמיד הוא מבחין בבירור במעלותיהם וחסרונותיהם. הוא איננו יכול לעמוד בפני כישרון הפיתוי שלהם או יכולתם להוליך אותו שולל. לעתים הוא מבחין בחסרונות האלה כשהדברים כבר הגיעו לידי התגבשות והקשר אינו ניתן לפרימה. לפעמים הדבר נעשה קשה מאוד, ועל כן הוא נקלע למשא ומתן שהוא רואה את עצמו חייב לקיים בין שהוא רוצה בו ובין שאינו רוצה."
לדעתך, הוא ראוי להיות ראש ממשלה?
"כן. אני מרוצה מאוד שהוא נבחר כי האחרים לא ראויים לתפקיד ראש ממשלה. כל האחרים שבאים בחשבון אינם באים בחשבון כשמשווים אותם אליו. הצרה של הממשלה היא מיעוט האנשים המתאימים וחולשותיהם."
ציפי לבני לא מתאימה?
"לגמרי לא. מפני שאינה ראויה. היא לא גילתה סימנים של הבנה במצב הפוליטי של זמננו. היא מציעה פתרונות שאינם ניתנים להתקבל, לא על ידי היהודים ולא על ידי הערבים. היא מדברת דברים חסרי טעם וחסרי ממשות שמתנגדים לגמרי למטרות הלאומיות של העם היהודי. אז איך היא יכולה להיות ראש ממשלה של העם היהודי?
"אבל היא אפילו אינה מבינה את זה. אינני יודע מה הביא אותה מלכתחילה לחשוב על היכולת הזו להיות ראש ממשלה. היא אינה שולטת בלשון האנגלית. אינה נואמת טובה. אינה יכולה להצביע על מדיניות שביטאה בשורה של מחשבות רצופות. אני לא זוכר נאום אחד שלה שהיה בו רצף הגיוני על נושא פוליטי."
ברק מתאים?
"אהוד ברק ודאי לא מתאים לכהן כראש ממשלה. כל ימיו וכל ניסיונו בשטח הביטחון והמלחמה. בצעירותו לחם עם יוני כמפקד סיירת מטכ"ל. בתקופה מסוימת יוני היה סגנו וביחד עבדו בתפקידי הגנה והתקפה על הטרור הערבי. ברק מתאים במידה רבה להיות שר ביטחון, בתנאי שיסגל עצמו לעמדות שבנימין יחשוב אותן לחשובות יותר מן העמדות שהוא יציע. אני מאמין שהוא יסתגל לעמדות של ביבי. אני סבור שהוא יבין שאינו יכול להתווכח במקום שתעמוד מולו עמדה נחרצת."
יש מישהו בממשלה שאתה כן מעריך?
"את בוגי יעלון. אני חושב שהוא מבין באופן מצוין את המצב הביטחוני ואת הבעיה הערבית, לפעמים הוא יודע לרסן אותה בכוח, ולפעמים יודע לרכך בלי להשתמש בכוח יתר שאין בו צורך. אני מעריך גם את בני בגין. הוא טוב להבנה של בעיות כמו חינוך עברי."
שניהם, אתה יודע, לא יכהנו בממשלה בתפקיד בכיר.
"אבל הם יהיו חברי הקבינט. ראש הממשלה ייתן להם תפקידים מיוחדים."
אתה מאמין שהממשלה של ביבי תוכל להתקיים?
"אם ביבי יהיה ראש ממשלה תקיף, הוא יוכל להטיל תפקידים מסוימים ומוגדרים על כל אחד מחברי הממשלה והכנסת גם בהתאם לתפקיד הרשמי שלהם וגם מחוץ לו. הוא יוכל להעמיד אנשים מסוימים בינו ובין השר ולמעלה מעמדת השר עצמו על ידי התפקידים המיוחדים שהוא יטיל עליהם, וכך לקדם את מטרותיו."
יש משהו מרשים באופן יוצא דופן בפרופ' נתניהו. הוד הגיל, ניסיון החיים, השקפת עולמו המוצקה שהוא מציג בשפתו הרהוטה, המדויקת, העשירה עד קנאה. אבחנותיו נשענות על ההיסטוריה אבל בה בעת מציגות את הדברים באור מקורי ורלוונטי.
מסקנותיו מעובדות בבהירות לשונית ומחשבתית. השיח הארכאי שלו שומר על איזו טריות. משנתו הסדורה נחושה וקפדנית, נביאת זעם, ובכל זאת מאופקת. יש לראיון עימו חשיבות משום שהוא חושף את קרקע צמיחתו ובית גידולו האידאולוגי של בנימין נתניהו. אי אפשר לזלזל בדבריו. אפשר לחלוק עליהם.
"הערבים והיהודים הם שתי עזים שנפגשות על גשר צר," אומר נתניהו. "אחת מהן מוכרחה לקפוץ אל הנהר, אף אחת אינה רוצה בכך שכן פירוש הקפיצה סכנת מוות. על כן הן מתנגחות על הגשר ואינן קופצות והניגוח נמשך ונמשך. לעתים הן רוצות להאמין שבסופו של דבר אחת מהן תתעייף ותוכרח לקפוץ מעל הגשר, ואז כמובן צריך להחליט איזו היא החזקה יותר שתאלץ את החלשה לקפוץ.
"בשלב הזה ההכרעה תיפול מתוך ההכרח להתקיים. הקפיצה מצד היהודים תביא לאובדן העם היהודי. הקפיצה מצד הערבים תפגע רק בחלק קטן מהם, כי הערבים משתרעים על שטח ענקי. על כן אני מאמין שכוח הרצון לקיום של העם היהודי יהיה חזק יותר מכוח הרצון הערבי."
מה משמעות הקפיצה לעם הערבי?
"שלא יוכלו לעמוד במלחמתנו בהם, שכוללת הפסקת מזון לערים הערביות, הפסקת החינוך, הפסקת אורות החשמל ועוד ועוד. הם לא יוכלו להתקיים ובסופו של דבר יברחו מכאן. אבל כל זה תלוי במהלך המלחמה ואם ננצח אותם בקרבות."
אפשר, אולי, שאחת העזים תיסוג לאחור ותפנה את הדרך ואחר כך תשוב לדרכה, שזה בעצם הדיבור על השלום?
"העז אינה יכולה לסגת בזמן שהיא מנוגחת. וגם צריך להחזיק שיווי משקל על הגשר הצר. הנסיגה תביא לאובדן שווי המשקל."
אני מניחה שאינך מאמין בתהליך השלום.
"אני לא רואה שום סימנים לשלום מצד הערבים. אבו מאזן אינו מייצג את הרצון הערבי של עמו. הוא כמובן יודע שלא רק שאינו מייצג, אלא גם מסייע על ידי הדיפלומטיה שלו לצד הלוחם הקיצוני. אין אני מאמין שהחמאס ירצה לשבת איתנו למשא ומתן רציני. ברגע שיישב איתנו למשא ומתן, כבר לא יהיה חמאס. אנחנו במצב רע מכל הבחינות. אבל אנו חייבים לנצח למרות המצב הרע כי אין לנו ברירה.
"תהיינה פה התקפות חזקות מאד מהצד הערבי, ואם לא נגיב עליהן ביד חזקה הן תמשכנה בלי הפסקה ויהודים רבים יתחילו לברוח מכאן והמדינה תתפורר. רק עכשיו הכינו מכה חזקה בעזה, ועדיין הם מסוגלים להתמקח עימנו כדי להחזיר חטוף אחד בעד מאות מחבלים. אם אין אנו מסוגלים להחזיר אפילו חטוף אחד, לא השגנו שום דבר. לו היינו מכים אותם מכה כזו שגורמת להם כאב איום, היו מחזירים את גלעד שליט והיינו מתקרבים באיזו מידה למצב נסבל."
מבצע עופרת יצוקה היה אחת המכות האנושות שהכינו באוכלוסייה האזרחית בעזה.
"זה לא מספיק. ייתכן שהיה צורך להכות אותם מכה הרבה יותר חזקה. אפילו המילה 'עופרת' משונה מאוד, אני הייתי בוחר בשם אחר לגמרי."
הערבים לא חביבים עליך, בלשון המעטה.
"התנ"ך שלנו גיבש דעה על עמים שונים, אבל בנוגע לערבים כתוב בירמיהו: "כערבי במדבר דימיתיך ישראל." התנ"ך לא יכול למצוא דימוי גרוע יותר מאדם במדבר. ומדוע? כי הוא אינו מכבד כל חוק. כי במדבר הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה.
"האויב הערבי הוא קשה כי הנטייה לקונפליקט היא חלק מהמהות שלו. אויבות היא חלק מאישיותו ומאופיו. מבנה האישיות של הערבי הוא כזה, שאינו מוכן לפשרות או להסכמים. לא חשוב באיזה מידה של התנגדות הוא ייפגש, או איזה מחיר יהיה עליו לשלם בעדו. קיומו נראה כקיום במלחמה תמידית."
האם יש סיכוי לשלום?
"הסיכוי לשלום מתוך הסכמה מצדם אינו קיים לדעתי. הסיכוי לשלום מתוך הכרח קיים כמובן. הכרח פירושו שהצד השני יבין שהחתירה נגד השלום תגרום לו עונש חמור כל כך שיגרור אחריו כאבים חזקים מנשוא. הפתרון של שתי מדינות לשני עמים אינו קיים, כי אין כאן לפנינו שני עמים.
"קיים העם היהודי וקיימת אוכלוסייה ערבית, שמתייחדת בלשונה, בדעתה ובמנהגיה. אין מדינה פלסטינית או עם פלסטיני ולכן אין יוצרים מדינה בשביל עם דמיוני. מדובר בתושביו של שטח מסוים שיצרו לעצמם תדמית של עם כדי למצוא הצדקה למלחמתם במדינה היהודית."
ובכן מהו הפתרון?
"אין פתרון חוץ מפתרון של כוח. מפני שכוח אמיתי נראה בעיני הערבים כמצב שאין אפשרות להתגבר עליו. הפתרון הוא אפוא שלטון צבאי חזק. כל התפרצות לשטח שלנו תעלה לערבים בסבל איום. בכל מקרה של הפרה אין להמתין עד שתתפתח מרידה גדולה, אלא יש להפעיל מיד כוח חזק מאוד שימנע מהם מלה־משיך במעשיהם. זהו הדבר היחיד שמרתיע את הפוטנציאל של המרידה.
"אם יש אפשרות, הפתרון הוא לכבוש בפועל כל שטח מריבה בגבול ארץ ישראל. לכבוש אותו ולהחזיק בו גם אם זה יגרום למלחמה של שנים. לכבוש את עזה, ושטחים בגליל ושטחים בגולן. תהיה מלחמה עקובה מדם, כי המלחמה קשה לנו ואנחנו מוגבלים בשטח בשעה שלערבים יש אפשרות של מרחב ונסיגה, אבל זהו הפתרון היחידי לשרוד פה."
על מה אתה מסתמך בהנחותיך?
"קיים ניסיון רב ערך שאין אנו שמים אליו לב. אני מתכוון לשלטון הטורקי על עמי ערב. הטורקים משלו בערבים 400 שנה, והיה שקט ושלווה בכל האזורים שישבו בהם. הערבים שנאו את הטורקים ולא רצו לחיות תחת שלטונם. אבל כמעט כל תנועה קטנה של מרידה גרמה לתליות בכיכר העיר ולהרג המוני.
"במשך תקופת השלטון הטורקי היו תולים אנשים בדמשק ובאיזמיר ובכל מרכזי העיר היו עמודי תלייה. הפחד מהעונש החמור קיים את הטורקים בשלטון. אין קול, אין שבר ואין צווחה. הם הוכו כל כך, כאבו כל כך מהשלטון הטורקי, שלא העזו להתקומם. מובן שאיני ממליץ להשתמש במשטר התליות של הטורקים כאמצעי לגילוי הכוח שהערבים יתחשבו בו. אין ברצוני אלא להטעים שגילוי כוח חזק הוא האמצעי היחיד העשוי להטות את הערבים מעמדתם הסרבנית."
לא חסרות דוגמאות הפוכות. מצרים מקיימת איתנו שלום יציב, גם ירדן.
"מצרים איננה ארץ ערבית. האוכלוסייה היא מצרית שמדברת ערבית. אם תאמר למצרי שהוא ערבי הוא ייעלב. הירדנים חלשים. אין להם סיבה ויכולת להתקומם עלינו."
וערביי ישראל?
"גם איתם אין לנו שותפות אמת. המטרה של ערביי ישראל היא השמדה. אין הם מכחישים שהם רוצים להשמיד אותנו. חוץ מאחוז קטן שמוכן לחיות איתנו בתנאי הסכם כי הוא זוכה ליתרון כלכלי עצום, הרוב הגדול של ערביי ישראל היו בוחרים באופציית ההשמדה אילו ניתנה להם האפשרות להשמיד. בגלל כוחנו, ההצהרה על כך תגרום להם לתגובה חזקה מדי, ולכן הם שותקים ודואגים לקיומם.
"אני חושב שצריך לדבר אל ערביי ישראל בלשון שהם מבינים ומעריצים, לשון הכוח. אם נגלה כלפיהם יד חזקה ונמרצת על כל מעשה פשע, הם יבינו שאין סליחה ואין כפרה. אם היינו נוהגים מדיניות כזו מלכתחילה, היו נזהרים יותר ונסוגים. אני מדבר על כוח שמבוסס על צדק. עליהם לדעת שאנחנו נעמוד על משטר של צדק גם כלפיהם, אבל משטר חמור.
"סתם אין פוצעים והורגים אנשים או שוללים מהם את הזכות להרוויח. צריך שיקיימו כלפיהם את משטר קיום הזכויות בכפרים שלהם שנשלטים על ידינו, שיהיו שם תשתיות וניקיון ותחבורה וחינוך. שיראו שאנחנו מקיימים את משטר הצדק והיושר שלנו בכל השטחים.
"אבל התמורה צריכה להיות שווה. אם מוריהם מסיתים את התלמידים, צריך לסגור את בתי הספר שלהם, לגרש את המורים ולהפסיק את ההוראה. אנחנו צריכים לעמוד על הזכויות שלהם בתוקף, אבל גם על זכויותינו."
עד כמה מושפע ראש הממשלה מדעותיך?
"אני חושב שלהורים תמיד יש השפעה, אבל אי אפשר לדעת עד כמה. לאשתי צילה ז"ל היתה השפעה חזקה מאוד על הילדים. כשביבי היה תינוק, אשתי החזיקה בידו שיתאים את עצמו לצעדים שלה והוא היה מתנגד ובוכה ולא מוכן שתחזיק בידו. רצה עצמאות, חופש."
ראית עליו סימנים לכך שיכהן פעמיים כראש ממשלת ישראל?
"מעולם לא חשבתי שיהיה ראש ממשלה. אמנם היה ילד אמיץ מאוד, אבל ילד אמיץ יכול להתפתח למנהיג של שודדים בדיוק כפי שיכול להתפתח למנהיג לוחמי חירות."
מהי מידת ההשפעה שלך עליו?
"לפעמים אני מרגיש שביבי מושפע מגרסה דינקותה, ולפעמים אין אני מרגיש כך. לא תמיד יש בינינו זהות גמורה של עמדות. אין אני מנסה לכפות עליו את דעותיי כמו שלא ארשה שיכפה עליי את דעותיו. יש לו זכויות משלו."
ובכל זאת, בכמה אתה מעריך את מידת ההשפעה של דעותיך עליו?
"יש לי השערה. ייתכן שביבי חותר למטרות דומות לשלי, אבל בדרכים שונות שהוא שומר לעצמו, כי אם יגלה אותן, הוא יבטל את ערכן של המטרות ויחשוף את מטרותיו."
זו משאלת לב?
"לא. אני פשוט מאמין שעובדתית זה יכול להיות. מפני שהוא חכם. מפני שהוא זהיר מאוד. מפני שיש לו שיטות משלו להתנהל בתנאים הקיימים. אני מתכוון לטקטיקה של גילוי תאוריות שלא תתקבלנה על דעתם של אנשים בעלי גישות אידאולוגיות הפוכות משלו. לכן הוא לא חושף אותן מטעמי התגובה גם של האויבים וגם של אלה שהוא רוצה להשיג את תמיכתם. זו השערה, אבל זה בהחלט ייתכן."
בשטחים עד סוף הדורות
פרופ' נתניהו, יליד ורשה, בנו של נתן נתניהו (מיליקובסקי) שהיה אחד הנואמים הציוניים הגדולים בזמנו, למד באוניברסיטה העברית היסטוריה של ימי הביניים ותולדות ישראל, פילוסופיה וספרות והיה תלמידו המבוהק של הפרופ' יוסף קלאוזנר. בעת לימודיו התקרב לחוגים רוויזיוניסטיים ונחשב לידידו האישי של אבא אחימאיר.
בדעותיו היה איש הימין הרדיקלי והביע דעות שנראו קיצוניות אף למנחם בגין. בתקופת לימודיו ייסד עם חברו יוסף אור ירחון חדש בשם ביתר (העיר) והשפיע על מורו, פרופ' קלאוזנר, שיסכים לשמש כעורכו. לאחר סיום לימודיו ערך פרופ' נתניהו את העתון הרוויזיוניסטי היומי "הירדן."
כשנסגר לאחר זמן בפקודת השלטון הבריטי, יצא נתניהו לניו יורק, ושם הניח את היסודות למפלגה רוויזיוניסטית שבה פעל כמנהיגה. באותה עת כתב את ספרו המונומנטלי על דון יצחק אברבנאל שעורר רושם רב בעולם האקדמי ויצא בחמש מהדורות (באנגלית.( מאוחר יותר ערך כעשרה מכרכיה הראשונים של האנציקלופדיה העברית.
באמצע שנות השלושים היה נתניהו בין הבודדים שתמכו באזהרות התכופות של ז'בוטינסקי על בואה הקרוב של השואה. כששב לישראל ב־'48 גילה שמשרות ההוראה באקדמיה חסומות בפניו. נתניהו משוכנע שנפסל בגלל דעותיו הפוליטיות הימניות.
"המורה שלי להיסטוריה באוניברסיטה העברית היה הפרופסור בער, מרצה לא מוצלח שלא היה שום גיוון בדיבוריו. התנגדתי לדעותיו. בחיבורים על נושאים שהוא הציע, הייתי כותב תמיד נגד דעותיו. 'לפי עניות דעתי,' הייתי רושם לו, 'אתה טועה.' והוא נתן לי ציון טוב מאוד וכתב תמיד 'מעניין, אבל לא נכון,' ולא המליץ עליי להיות יורשו".
נתניהו נפגע עמוקות, פרש מכל עיסוק ציבורי, נסע לארצות הברית, השתלב שם באוניברסיטאות חשובות והגיע להישגים אקדמאים עולמיים. כיום הוא נחשב למומחה ראשון במעלה לחקר תולדות היהודים בספרד. הספרים שחיבר על האנוסים ועל האינקוויזיציה תורגמו לספרדית ועוררו ויכוחים ודיונים רבים.
בראשית שנות התשעים יצא לאור ספרו "מקורותיה של האינקוויזיציה בספרד של המאה ה-,"15 הכולל 1,450 עמוד. הספר חולל רעידת אדמה בתפישת מטרותיה ופעולותיה של האינקוויזיציה ובעקבותיו התקיימו שלוש ועידות של היסטוריונים ספרדים שדנו במסקנות שהגיע אליהן ובהשקפות שהוצגו בו.
ב-'96 החל בנו האמצעי את כהונתו הראשונה כראש ממשלת ישראל, אבל נתניהו שמר על פרטיותו ומיעט להתבטא בנושאים פוליטיים. ב־2003 פנו אליו הגמלאים "כקשיש אל קשיש" כדי לשכנע את בנו שלא יפגע בקצבאות הזיקנה (נתניהו היום: "המדינה צריכה לפרנס כל קשיש שאין ביכולתו להחזיק את עצמו.("
ב-2004 חתם יחד עם בנו עידו על עצומה המגדירה את ההתנתקות מגוש קטיף כ"גירוש ועקירה" ומאיימת כי כל הנותן ידו לכך הופך לשותף לפשע נגד האנושות (נתניהו היום: "לא האמנתי שיהיו למהלך הזה תומכים.("
לשמאל נציגות חלשה בממשלה הנוכחית.
"השמאל קיים במדינת ישראל ומנהיג אותה מכל פינה. אנשיו, החיים והמתים, משמשים כביכול סמל של הנהגה נכונה, אחרת לא היו משתדלים להנציח אותם בצורה כזו על ידי שימור תמונותיהם על המטבעות ומוסדות הממשלה. טעות היא לחשוב שהשמאל איבד את שלטונו. הוא עודנו קיים מבחינה חינוכית ואידאית ולכן אין שום אפשרות להניח שיושגו המטרות של המדינה, כי השמאל ויתר עליהן.
"הבעיה של השמאל שהוא חושב שהמלחמה עם הערבים דומה ביסודה לכל המלחמות שמתנהלות בין עמים בעולם. אלו מגיעות לפשרה או לאחר שצד אחד ניצח, או כששני הצדדים מגיעים למסקנה שעייפו מן המלחמה והניצחון אינו אפשרי.
"אבל המלחמה עם הערבים היא כזו שעל פי תכונותיהם ויצריהם הם אינם מוכנים לפשרה. גם כשהם מדברים על פשרה, הם מתכוונים לתהליך של עורמה שבמהלכו יוכלו לפתות את הצד השני להפסיק את ההתאמצות המקסימלית וליפול בפח הפשרה. השמאל מסייע להם להשיג את המטרה הזו."
אם הפשרה מחליפה את המלחמה, מהו הנזק בכך?
"הפשרה אינה ריאלית. היא מחלישה את העמדות שלנו ומרגילה אותנו למצב של רפיון, של אמונה מוטעית, של אשליה. כל אשליה מחלישה."
מהי עמדתך בעניין גלעד שליט?
"צריך להפסיק לגמרי את השיטה של החלפת מחבלים רבים במשוחרר אחד. בשום פנים ואופן אין להסכים לכך. צריך למצוא דרך אחרת להכריח את החוטפים לשחרר את שבוייהם. צריך לענוש באופן חמור את אלו שביצעו פש־עים ויושבים אצלנו בכלא ולהחמיר את היחס אליהם, שיראו שהם מפסידים.
"החלפת מספר רב של אסירים תמורת אחד או שניים מגבירה את הפשעים. הפושע יודע שבסך הכל צפוי לו זמן מוגבל בבית הסוהר. תנאי בית הסוהר אינם קשים מדי בשביל הערבים לפי נוהג חייהם, בייחוד כשהם יודעים שהם עתידים להשתחרר. זוהי דרך אבסורדית שמעודדת חטיפות."
ומה על החטוף עצמו, בני משפחתו והאתוס שמדינת ישראל עושה הכל כדי להחזיר שבויים, בשמו מתגייסים צעירים לצבא?
"במקרה של גלעד שליט אולי כבר אין לנו אפשרות לחזור בנו ויש לשחררו גם בתנאים קשים ביותר. אבל העם מוכרח להגן על זכויותיו ועל האפשרות שמחר יהיו 50 שליטים כאלה. ולבני הנוער הייתי מראה שיש לנו דרכים אחרות כדי להבטיח את שחרורם המוקדם."
מהי עמדתך בנושא הסורי? יש הטוענים שביבי ינסה לקדם אותו.
"אני לא מחזיר את רמת הגולן. כבשנו את רכסי רמת הגולן מפני שמהם היו הערבים יורים והורגים את העובדים בשדותינו מעבר לירדן. ובכלל, אין אנו מחזירים קרקעות של ארצנ נו שכבשנו במלחמת גבורה ובקורבנות. צריך שיהיה ברור שקרקעות של ארץ ישראל שייפלו בידינו, נגן על זכותנו להחזיק בהן עד סוף כל הדורות. אין מחזירים קרקעות כמו שאין מחנ זירים אנשים. אני רואה בכל הסכמים מסוג זה ויתורים שהם פתיחה לוויתורים נוספים."
ואם בכל זאת ביבי יחזיר את רמת הגולן?
"אני אחשוב זאת לטעות גדולה מאוד. לא אתווכח עם בני מפני שיש לו גישות משלו והשקפות משלו. אוכל רק להביע את דעתי, אם ישאלו עליה."
ראש הממשלה בנימין נתניהו זכה לכינויו מאחות אמו. "רות היתה דומה מאוד לצילה אשתי, וגם לה היה ילד בשם בנימין. קראו לו ביבי, אז קראנו גם לבנימין שלנו ביבי." אביו זוכר נער שלא גילה עניין מיוחד בפוליטיקה.
"רק הצטיינות בלימודים עניינה אותו, מתמטיקה והיסטוריה. היה ילד נחוש. שובב מאוד. אני זוכר שהוא ואחיו יוני עשו פעם רעש גדול סמוך למקום שבו עבדתי. יצאתי אליהם והעמדתי פנים כאילו אני מנסה לתפוס אותם כדי להכותם, למרות שמימיי לא נגעתי בשום ילד. ביבי ברח.
"כשראה שאני מתקרב אליו עצר, הפך את פניו, התייצב מולי כמו טנק קטן ואמר, אתה לא תעיז. לא תעיז. נדהמתי. אחר כך הוא ניתח את זה: אתה חושב מפני שאתה יותר גדול ויותר חזק תוכל להכות אותי? לא תעיז. הסתכלתי בו בתדהמה ובהערצה. לא הבינותי איך ילד קטן כמוהו יכול להתייצב ככה מולי.
"ביבי היה נער תקיף שעומד על זכויותיו. היה לו חבר אחד, בנו של הדוקטור הלפרין. שניהם למדו יחד בבית ספר מעולה, שמשם נבחרו תלמידים אחדים לבית ספר תיכון שהיה צמוד לאוניברסיטה. שבוע לפני סוף השנה הודיעו מי הנבחרים ושמו של ביבי לא נזכר.
"יום אחד שמו של הלפרין הופיע ושמו של ביבי לא. אז ביבי נרגז מאוד. והלפרין אמר לו, 'מה אתה חושב, לא כל אחד יכול להיבחר, רק מי שראוי לכך.' וזה הרגיז את ביבי עוד יותר. בא הביתה והתנפל על המיטה בבכי. הכה בידיו בכר וצעק, זה לא צודק, לא צודק. ובעוד הוא מכה בידיו הודיעו שגם הוא נבחר. ואז הוא אמר, ידעתי שגם השם שלי יופיע.
"בסך הכל היה בן ממושמע מאוד, אבל עומד על דעתו. כשסיים את התיכון, למד ב-MIT מנהל עסקים וארכיטקטורה. ביבי לא סוציאליסט. הוא חושב שאפשר לתכנן כלכלה של מדינה על פי הנתונים האובייקטיביים ולא על פי התאוריות הסוציאליסטיות. אבל הוא הצטיין בלימודים וגם היתה לו אפשרות פורמלית לקבל שיעונ רים בהווארד."
הנוכחות של ביבי הנער והסטודנט מורגשת בבית בתמונות ובצילומים משותפים עם אחיו יוני ועידו. בנו בכורו של נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, נפל ב-'76 כשפיקד על פעולת חילוץ החטופים באנטבה. השאלה באיזה אופן נהרג מעסיקה את אביו עד היום. השנים הראשונות בלעדיו היו קשות לו מאוד.
"התמודדתי עם מותו של יוני מפני שאין ברירה. שום דבר לא השתנה בהתנהגותי או ביחסי אל החיים הננ שארים סביבי. אבל מותו הכאיב מאוד. ומאז יש לו נוכחות של גיבור לאומי. ילד שנתנו לו לגדול כמו פרא והוא לא הושפע על ידי החינוך המשפחתי. היה עצמאי לגמרי. אני חושב עליו לעתים קרובות. אבל הזמן מרפא. בעיות החיים מתנפלות ומרחיקות את בעיות המתים." בנו השלישי של נתניהו, אחיו הקטן של ראש הממשלה, הוא עידו, רופא וסופר.
רעייתו צילה הלכה לעולמה בשנת .2001 "היתה אישיות חזקה עם אופי מובהק. לא היתה מביעה דעה לפני שחשבה עליה היטב וקבעה את עמדתה. היא התנהלה על פי השכל הישר, בלי הרבה חקירות או למדנות. יכלה לקרוא ימים שלמים רומנים וספרים אחרים, אבל כשאני לקחתי אותם ליד, לא מצאתי בהם עניין. לעתים קרובות מאוד היא לא הסכימה לדעתי. התווכחה איתי הרבה".
אתה מתגעגע אליה?
"כן. ראיתי במותה מכה חזקה לנוחיות שלי ולהרגשה של שותפות שהייתי זקוק לה. אבל הבינותי שזהו מהלך החיים שאי אפשר לעצור בעדו. איני שליט בגורלות החיים והמוות. על כן לא ראיתי בזה טרגדיה אישית אלא רמז לטרגדיה האנושית הכללית שכל אדם מתנסה בה ואין אפשרות להתחמק ממנה. למדתי לחיות בלעדיה. למדתי לחיות עם עצמי ועם הדברים שמעניינים אותי היום מן הצד האינטלקטואלי. וגם לימדתי את עצמי להסתפק בדברים הנתונים לי ולא לדרוש מה שאינני יכול להגיע אליו".
פרופ' נתניהו עסוק רוב הזמן בכתיבת ספרים ועריכתם. עובר על דפים כתובים בצפיפות, מגיה ביד חדה, פסקנית. מפעם לפעם מזמינים אותו לקבלת אות כבוד או מדליה מאוניברסיטאות בספרד, גרמניה וארצות הברית. אבל החרם האקדמי בישראל נמשך נגדו.
"העובדה שלא מינו אותי כאן לפרופסור לא הכאיבה לי כלל, כי מינו אותי לאוניברסיטאות גדולות בחו"ל בגלל ספריי, והיו מקרים ששתי אוניברסיטאות פנו אלי במקביל. ציער אותי רק שלא יכולתי לחנך דור עברי כמו שרציתי.
"אני חושב שהיתה יכולה להיות לי השפעה על הנוער. אבל אנשי השמאל פחדו שאזיק לתדמית שהם רצו לפתח. חשבתי שהם מגדלים נוער שאינו מתאים לצרנ כים הלאומיים שלנו. שאינו מוכן להתעמת עם הבעיות ואינו מכיר את ההיסטוריה היהודית הישנה והנוכחית ועל כן הוא מתהלך בעולם כסומא בארובה.
"לפעמים אני שואל את עצמי, מי בכלל קרא את הספרים שלי, 1,500 עמוד. ואז מגיעה אליי בחורה מגרמניה ומספרת שהם מוצגים בחלון הראווה של חנויות ספרים בקלן. או שאני מקבל הודעה להופיע במקומות שונים בעולם. משמח אותי שאנשים קוראים אותי ומתרגשים. ואז אני שואל את עצמי, מדוע רוב ספריי ומחקריי הרבים לא תורגמו לעברית? ואני משיב, אינם רוצים, לא צריך. יגיע הזמן שהחומר יתורגם. אם הוא מדע אמיתי, אם יש לו איזה ערך, הוא לא ילך לאיבוד."
הזיקנה מבקרת את נתניהו בצורתה הנעלה ביותר. בשנה הבאה יסגור מאה. "במידה ידועה, אני לא תופעה רגילה, אני חריג," הוא מעיד על עצמו בשביעות רצון. "אין אני יכול לומר שאני מדבר בשם ציבור גדול כי מספר האננ שים שהגיעו לגילי, למרות התפתחות אורך ואיכות החיים, הוא מיעוט קטן. אם כי אמונתי שבמהלך התפתחות מדעי הרפואה אפשר יהיה לעכב את ההתפוררות עד גיל 140נ150 שנה. אני מאמין שהסיפורים על אברהם שחי 170 שנה נכונים."
הוא אינו מרגיש את העול שהגיל מחייב. "אני נכון לקרוא ונכון לכתוב. אני מרגיש קושי קל בהליכה. אבל איני מרגיש את הגיל בכל מה שנוגע לחשיבה. וגם בנוגע להערכה של דברים. רק הזיכרון נחלש קצת. אבל אני איני נלחם בכך. כי חוסר הנחת שאובדן הזיכרון מסב לי חורת איזו שריטה בתוך התאים הפנימיים במוחי, והשריטה מתגלגלת ממדור למדור עד שאני נזכר."
אתה מפחד מהמוות?
"השאלה מתי אמות ואיך אמות לא מעסיקה אותי. אני יודע שאני מוכרח למות כמו כולם. המוות פירושו הוא אפסות גמורה. אני לא מייחס שום חשיבות לקיום השלד. אבל התוצאה הזו מובנת לי. היא חלק הכרחי מן החיים. מכיוון שנולדתי, עליי להיות מוכן לסבול את כל צורות החיים, שאחת מהן היא המוות הבלתי נמנע."
מעטים מבני גילו נותרו בחיים. גם מאחיו ואחיותיו נותרו מעט. "היינו תשעה, אני הבכור. שלושת אחיי שבאו אחריי נפטרו, אבל האח החמישי חי. הוא מיליונר גדול. והוא מבקר בארץ מזמן לזמן. יש לו מטרה בחיים, לנסוע מארץ לארץ, לראות את העולם ולמצוא את המסעדות הטובות ביותר. הוא מקפיד לשלוח לפניו סוכנים שמגלים אותן.
"מפעם לפעם הוא נכנס אליי לחדר, תופס בידי ואומר, בוא נלך למסעדה. אני אומר לו, עמוס, רק ברגע זה באת, אין לך על מה לדבר חוץ ממסעדה? והוא אומר, שם, במסעדה נדבר. אבל אני אומר, אתה תשב פה, עמוס, ואני אדבר איתך. מה שלומך, איך הבריאות? הבריאות, הוא אומר לי, מאה אחוז. והוא באמת בריא. פעמיים נותח מסרטן ופעמיים התגבר עליו. אשתו אומרת לו, 'אולי ניצחת את הסרטן פעמיים, אותי לא תנצח אפילו פעם אחת."'
מלשכתה של ציפי לבני נמסר בתגובה: "בלתי נמנע להזכיר שפרופ' בן ציון נתניהו עצמו העיד על בנו שאינו מתאים להיות ראש ממשלה. מעבר לכך לציפי לבני ולפרופ' נתניהו השקפות עולם שונות וחילוקי דעות עמוקים שבאו לידי ביטוי גם מול בנו ושלא אפשרו ללבני ולנתניהו לצאת לדרך משותפת." אהוד ברק בחר שלא להגיב לדברים.
makover@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם