נשף המסכות הביטחוני
יובל דיסקין מאשש את מה שאמרו רבים וטובים לפניו. לדידו, תקיפה ישראלית באיראן היא הרת סכנות. אז למה העליהום עליו?
נניח, רק נניח לשם תרגיל אינטלקטואלי, שדברי דיסקין נכונים. האם יש אדם אחד במדינת ישראל שיכול לישון בשקט? האם מישהו מסוגל לפטור, במחי יד, את הסכנות האורבות לנו לו דברי דיסקין נכונים? רק כסיל או אדם בלתי קשור למציאות יכול להשיב חיובית לשאלות אלה.
אם נהיה כנים לחלוטין עם עצמנו, ודאי שכולם היו רוצים לדעת לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מה קורה בלשכות הרלוונטיות. אם מישהו היה מתריע, אולי היינו במקום אחר לחלוטין. כך לגבי מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה וכדומה. הרי ועדות החקירה השונות, מאז קום המדינה ועד היום, כולן הצביעו על תהליכי קבלת החלטות בלתי ראויים בביטחון לאומי.
דוחות ועדות החקירה קשים ביותר, ולמרות זאת שום דבר לא יושם. אין זה המקום להרחיב בסוגיה זו, אך מן היושר האינטלקטואלי, לא להסתיר את האמת.
הנחה שנייה: דיסקין מונע ממניעים אישיים על שום אי מינויו לראש המוסד. האם עובדה זו סותרת את הבעיה עליה הוא מצביע לגבי נתניהו וברק? האם נתניהו וברק אינם עומדים בראש המאבק לתקיפה באיראן? את זאת צריך לשאול. בעצם דיסקין, בדבריו, מאשש את מה שאמרו רבים וטובים לפניו. לדידו של האזרח דיסקין, תקיפה ישראלית באיראן היא הרת סכנות ואחריתה, מי ישורנה?
מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר אמר דברים חריפים ביותר על נתניהו וברק. ראוי לחזור לדבריו של דגן, בהזדמנויות שונות, להשוות ולהסיק מסקנות. אם לגבי דיסקין אפשר להניח, מי שרוצה, שדבריו הם הוכחה למניעיו הפסולים, מה אפשר לומר על דגן? רק שהוא מודאג ממהלכים בלתי אחראיים. זה הכל.
דגן לקח על עצמו משימה קדושה, מבחינתו: למנוע הרפתקאות מצד אלה המונעים מאידיאולוגיה ושיגעון גדלות, ולא מראיית המציאות נכוחה. האם הציבור מעדיף
בראיונות שנתן לאחר התפטרותו גילה עוזי ארד, האיש הקרוב ביותר לנתניהו עד לפני מספר חודשים טפח ממה שקורה בלשכת ראש הממשלה והשלוחים של שר הביטחון. גם ארד לא רצה להיות ראש המוסד, ובכל זאת דבריו היו חמורים ביותר. הסקרנים, או אלה אשר הספיקו לשכוח את דבריו כולל הסוגיה האיראנית, מוזמנים לחזור ולקרוא את דבריו, והם חמורים מאוד.
הביקורת כלפי דיסקין ודגן קטלנית. יש המרחיקים לכת ומבקשים להעמידם לדין בעוון בגידה במדינה. אולי ירצו להוציאם להורג, מי יודע! הטענה היחידה המתקבלת על הדעת היא מדוע כל אלה שמסיימים את תפקידם לא עשו מעשה עוד בהיותם בשירות פעיל, הן בתחום הביטחון והן בשדה הדיפלומטי?
אנשים בעלי יושרה ויושר המזהים סכנות כה חמורות, היו צריכים להתפטר ומיד, אחרת הם הופכים להיות שותפים לדבר עבירה.
התשובה היחידה המתקבלת על הדעת היא שזו התרבות הישראלית הקלוקלת, אך טעות תהיה לחשוב שרק בישראל תופעות כאלה קורות. ההדלפות הבלתי פוסקות מישובות סודיות, תדרוכי עיתונאים הנעשים במחשכים בהם מגלים הקברניטים סודות מדינה, כל אלה הם חלק בלתי נפרד מן המשחק בזירה הפוליטית. אין צורך להתרגש יתר על המידה.
מה שכן צריך להדאיג הוא, כמו במקרה של דברי דיסקין, זו התמונה המצטיירת לגבי אלה המובלים אותנו. זו הבעיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם