תנו לה לנצח

ההתנפלות הברוטלית על התבטאויותיה של אחינועם ניני היא עלובה. דווקא הזמרת הבינלאומית, ולא ההתקוטטות של ארדן ודגן, צריכה לייצג אותנו בחו"ל

אורי שאלתיאל | 2/5/2012 4:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
האמת היא שאין לי כל כך מושג מה בדיוק אמרו מאיר דגן וגלעד ארדן האחד לשני בכנס בניו יורק. מרוב בושה הייתי חייב להעביר לערוץ אחר. ברגעים כאלה מוכרחים להתרכז בהיבטים הקומיים של הסיטואציה, והיו שם כאלה בשפע, כי מחשבה רצינית על העובדה שהאנשים האלו מייצגים אותי היא פשוט מביכה מדי. אפשר רק לנחש בבעתה מה יגידו על מדינתנו המבדרת אמריקאים תמימים שצפו בדבר הזה בטלוויזיה.

כי גם ככה אין דבר מביך יותר משני ישראלים שנאלצים לדבר ביניהם באנגלית עם אוצר המילים המינימלי, המבטא הכבד, חוסר הביטחון והגמגומים האינסופיים. תוסיפו לזה את חילופי ההאשמות הילדותיים, את הגידופים האינפנטיליים ואת חוסר הבושה ותקבלו רגע מביך ביותר ליחסי הציבור הישראליים. אפילו אהוד אולמרט, שהאנגלית שלו אמורה להיות סבירה, לא ממש הציל שם את המצב עם נפנופי הידיים ההיסטריים. ושוב מתברר שבכל מה שקשור לאנגלית ולפוליטיקאים ישראלים, ביבי יש רק אחד, ולכל השאר עדיף לקחת מתורגמן.

או שפשוט ישאירו את העבודה למישהו אחר. לאחינועם ניני, למשל. קודם כל האנגלית שלה מושלמת, וחוץ מזה היא השגרירה הכי ראויה שהמדינה הזו הייתה יכולה לקוות לה. כוכבי קולנוע וספורטאים מעריצים אותה, היא אינטליגנטית ורהוטה, מוכשרת בטירוף ואמנית בנשמה. אם היא לא הייתה קיימת, מישהו היה צריך להמציא את הנערה המתבגרת שהחליטה בגיל 17 לעזוב את בית הוריה בניו יורק, עלתה לישראל לבדה מטעמים ציוניים והפכה לכוכבת בינלאומית
מוערכת ומבוקשת; מישהי שמישהו כמו פפ גווארדיולה יעזוב הכל כדי לבוא להופעה שלה בתיאטרון ירושלים; מישהי שבניגוד לכל מיני גנרלים עילגים, אנשים בכל רחבי העולם באמת רוצים לשמוע את מה שיש לה להגיד.

ומה שיש לה להגיד חשוב וראוי, ובעיניי הוא מייצג איזה זכר לישראליות היפה שקצת נעלמה בזמן האחרון. בשבוע שעבר, למשל, באירוע מרגש של יום זיכרון דו-לאומי, ניני אמרה כמה דברים ראויים על גזענות. "אם כל ערבי הוא מחבל, אז כל יהודי הוא רוצח", הסבירה הנועה, וכל תלמיד שנה א' בחוג לפילוסופיה ישמח להסביר לכם את ההיגיון הלוגי מאחורי המשפט הזה. שום דבר קיצוני או דרמטי, רק עוד ניסיון של האמנית המוכשרת הזאת להגיד שכולנו נולדנו שווים, ושזכויות אדם הן לא רק משהו שרשום במגילת העצמאות, אלא צורך אמיתי ובסיסי למדינה דמוקרטית חפצת חיים.

את ההתנפלות על ניני בעקבות הדברים האלו כמעט לא שווה להזכיר. ההתנפלות כל כך עלובה שממש לא כדאי לדבר עליה כאן. רק נגיד שכנראה יש פה לא מעט אנשים שמאוד רוצים שישראל תהפוך למדינה טוטליטרית, גזענית וסמי-פאשיסטית. לפעמים, בימים חשוכים במיוחד, מתקבלת ההרגשה שהם הולכים לנצח, שכל מה שנשאר כאן זה גנרלים ופוליטיקאים שמקללים האחד את השני בעליבות נוראית; שכל מה שנותר זה פנאטים חולניים שימהרו להחרים ולרדוף את מי שלא מסכים עם דעותיהם החשוכות.

ואז קמה אחינועם ניני ומזכירה לנו שאפשר גם אחרת, שיש עוד תקווה, שלא הכל אבוד.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אורי שאלתיאל

צילום: .

עיתונאי, עורך ותכף גם סופר

לכל הטורים של אורי שאלתיאל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים