צמצום אוכלוסייה
פעם בשנה אני מפרסם רשימה מעודכנת של אנשים שאנחנו בהחלט יכולים להתקיים גם בלעדיהם, ולהלן רשימה חלקית מעודכנת של השנה
פרופ' פול ארליך מאוניברסיטת סטנפורד התראיין בעיתון "גרדיאן" וקרא לפעולה מיידית שתצמק את אוכלוסיית העולם משבעה מיליארד לשני מיליארד תושבים, שמתוכם מיליארד וחצי בני אדם יחיו על פחות מדולר וחצי ליום.
הדוח הזה די הפתיע איתי. הרי כל הזמן יש מלחמות ורודנים שמצמצמים את עמם, הנשיא אסד עושה עבודה לא רעה בשטח; כל כמה חודשים מדווחים לנו על אסונות טבע מחרידים שבדרך כלל מוחקים את האנשים העניים והלא נכונים, ועדיין יש לנו פה כנראה יותר מדי בני אדם. אני לא חבר בחברה המלכותית הבריטית, אם כי אני עובד על זה, אבל אני בהחלט חושב שאני יכול לתרום.
פעם בשנה אני מפרסם רשימה מעודכנת של אנשים שאנחנו בהחלט יכולים להתקיים גם בלעדיהם, ולהלן הרשימה החלקית המעודכנת שלי לצמצום האוכלוסייה בדרכי שלום ובקלות יחסית:
להרחיק לכוכב אחר את כל ההורים שקוראים לילדים שלהם שמות כמו צדף, חופש ויסעור. אלו לא שמות של בני אדם, ואם יש דבר אחד בטוח בעולם הזה - זה שיום אחד שמוליק, צביקה וגברי יכו מכות רצח את צדף, חופש ויסעור.
לשבש את הצורה ולהעלים את כל אלה שמדברים בסימני שאלה: "אתמול יצאנו לאכול? אני ויובלי? הלכנו לבראסרי? אכלנו אוסובוקו וירקות שורש? פתאום ראינו את גילי ומיכלי? ומיכלי בדיוק נפרדה מצחי?". זאת לא שיחה, זה חידון.
לנעול במרתפים תת קרקעיים בלי מזגן את כל המלצריות שניגשות כל שתי דקות לשולחן שלך ושואלות בחרדה "הכל בסדר עד עכשיו?" כאילו שאתה בניתוח לב פתוח. מה כבר יכול להשתבש בשניצל עם פירה?
לשלוח לאי בודד עם הר געש פעיל את כל אלה שמספרים לך איך הם הורידו שני קילו ומה הם אוכלים. זה מגעיל. ואם מישהו אומר לך את המילה "פחמימות“ תן לו בעיטה בחלבונים ותוציא אותו מהחברה האנושית.
לגרוס את כל הגברים הצעירים שעושים לעצמם קרחת. זה יפה רק לאפרו אמריקאים ולאייל גולן. אם אתם רוצים קרחת, תעשו מה שכולם עושים - תחכו.
לסכל נקודתית כל גבר מעל גיל 40 שלובש ג‘ינס שקרוע בכוונה באזור הברכיים.
חיסול המוני של כל אלה שהם לא האחים הביולוגיים שלך וקוראים לך "אח שלי". להם הייתי מצרף ללא היסוס את כל הנשים שקוראות לי "מאמי“ ואת כל הגברים שקוראים לי "נשמה".
עוד קבוצה מיותרת וטרחנית
צמצום מהיר ויעיל: זה ידוע שהתוכנית "האח הגדול" מחפשת בנרות איך להכניס בכל פעם איזה חריג חברתי. כבר היו להם עיוור, גמד ונחש. וזה לא רעיון לגמרי רע להכניס אליהם רוצח סדרתי. כמובן שאסור לגלות לדיירי הבית שיש להם רוצח רותח בהוט טאב. זאת תהיה התוכנית הכי קצרה בעולם. אפשר לנסות את זה גם בעוד תוכניות ריאליטי, שהן ללא ספק אסון סביבתי שיצא משליטה.
ואם אתם רוצים ללכת על גדול - לבטל את כל הצרפתים. אף אחד לא ממש יתאבל על זה. את הצרפתיות אפשר להשאיר. מרסי בוקו וצמצום נעים.
ב-1 במאי, בלי שום קשר לחג הפועלים, תיירים לא יוכלו יותר לרכוש מריחואנה וחשיש בקופישופס באמסטרדם. הבה נרכין ראש טוב ביום הזה, שהוא יום קשה ועצוב לסטלני העולם החופשי ולבני דורי, שעדיין מתענגים על זיכרונות נעימים משנות השבעים והשמונים של המאה שעברה, שבהן בכל חופשה אני וידידי המוזיקאים והמשוררים - שבארצנו נעצרו סדרתית על כל אחזקת בוף זעיר או על פרח ירוק צעיר - טסנו לעיר הזאת בכל הזדמנות ובכל מזג אוויר.
כמובן שלהורים ולילדים שלנו, שנשארו מאחור, ולא הבינו כל כך את המשיכה שלנו לעיר התעלות הדי משמימה הזאת, דאגנו להסביר שאנחנו קשורים לאמסטרדם בגלל המוזיאונים וההיסטוריה, אבל מטרת הנסיעה הייתה ברורה: לדפוק את הראש ולחזור לארץ שבה חלומות על העשב הירוק הם מחוץ לחוק.
מסלול הטיול שלנו באמסטרדם היה ברור ויעיל: נחיתה רכה בשדה התעופה סחיפהול; רכבת מהירה לתחנת המטרו בפרינסחראכט, למלון מוצרט; ולפני שפורקים את המזוודות צעידה מהירה של אנשים שיודעים לאן הם הולכים לכיוון הקופישופ,"MELLOW YELLOW" שם הוגש לנו תפריט מגוון של גראס וחשיש, ומי שלא עישן התכבד בעוגיית נאפאס משמחת.
ואז, כשהראש מסוחרר ומסודר, כדי שלא יחשבו שבאנו הנה רק בגלל החומר, אנחנו צועדים בראש טוב בין תעלות המים העכורות לרחוב פרינסחראכט (אתם יודעים כמה קשה להגיד את זה כשאתה מסטול?), ביקור מהיר בבית אנה פרנק, כדי שלא יגידו שאנחנו מכחישי שואה ושבאנו לעיר הזאת רק כדי לעשן אותה; אחר כך לוקחים רכבת לסמן וי על אמנות ברקס מוזיאום.
בהינו חצי שעה ב"משמר הלילה" של רמברנדט, כמעט התפקענו מצחוק למרות שמדובר בציור ממש לא מצחיק, בצבעי שמן חומים המזכירים מאוד חשיש לבנוני משובח.
אחרי הסיבוב המחייב הזה, הרגשנו חופשיים לשרוץ יום ולילה בקופישופ. בגלל ההפתעה הנעימה שמותר לרכוש פה כמה חומר שרוצים בלי להסתכן, היינו קונים תמיד יותר מדי, ב-30
דולר ויותר, ולפני ההמראה המצערת הביתה נתקענו עם איזו סוליית חשיש כבדה, שאותה לא העזנו להבריח במטוסים, ככה שאת מה שנשאר לנו השארנו בעוגמת נפש מסוימת על השידה במלון לתייר התרבותי הבא שיבוא להתאכסן בו.
בשדה התעופה תמיד הקפדנו לקנות לילדים פריטים הולנדיים טיפוסיים, ואנחנו תקועים איתם מאז. מישהו אולי מעוניין בעשרה זוגות כפכפי עץ ענקיים וכבדים עם ניחוח קל של גראס?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם