ערוץ מורשת
אל הוואקום במערכת ערכיו של הצבא מסתערים רבנים עם תורה ברורה לגבי טיבה. דוח מבקר המדינה מגלה מי באמת מחנך את חיילי צה"ל
המבקר, כדרכו, נותן גושפנקה מוסמכת ורחבה למצב, אותו מכיר כל מי שאינו מתחבא מאחורי מסך, מי שמבקשים לראות את צה"ל כפי שהיו אולי רוצים, ולא כפי שהוא: אל הוואקום שנוצר במערכת ערכיו המוסכמת של הצבא מסתערים רבנים, צבאיים וחוץ-צבאיים, שיש להם תורה ברורה מאוד בנוגע לטיבה של מערכת הערכים הזו.
הם מנצלים מציאות כלכלית ודמוגרפית ואת היסוסיו של הפיקוד הבכיר להתעמת עם המעיין שממנו מגיע חלק גדל והולך של הקצונה הצעירה, ומעצבים מציאות שונה לחלוטין ממה שמדמיין רוב הציבור.
כדי לא לחזור על דברים שכתבתי פעמים רבות, כדאי להתמקד באחד הנושאים שבהם מחדש המבקר (והאחראי לביקורת במערכת הביטחון, יעקב (מנדי) אור, שזה אחד הדוחות האחרונים שלהם הוא אחראי) במיוחד: המציאות הכלכלית.
"משנת 2008 לשנת 2010", הוא כותב, "הלכה והתרחבה הפעילות החינוכית שמקיים חיל החינוך באמצעות מכונים אזרחיים במסגרת מיקור חוץ: מכ-700 לכ-2,050 פעילויות בשנה... במקביל, התרחב משמעותית מספר המכונים שאיתם מקיים חיל החינוך שיתופי פעולה בתחום הזהות הישראלית-יהודית: ממספר מצומצם של מכונים בתחילת שנת 2009 עד לעשרות גופים בשנת 2011".
הסיבה היא ברורה: צה"ל מתקשה להתמודד עם נושאים של חינוך. מחקר של מפקדת קצין החינוך הראשי, אותו מצטט המבקר, העלה שהרוב המכריע של הקצינים בדרגות הביניים נעדרים משנה סדירה בנוגע לתפקידם החינוכי, למעט הדמות של "המפקד הלוחם". חברו את זה לרצון לחסוך, ונוצרת תמונה שבה מי שמציע חינוך בתנאים כלכליים טובים הוא שיזכה לחנך את חיילי צה"ל - וכל זה, הוא מדגיש, בלי שלמפקדים תהיה יכולת או אפילו רצון לבחון את תכניו של החינוך הזה.
וכך, מי שיש לו יותר מוטיבציה ויותר כסף להשקיע הוא שקובע על מה מתחנכים. רוצים דוגמה? בתקופה שנבדקה על ידי המבקר אלה היו שלושת הגופים הפעילים ביותר בהענקת שירותי חינוך חיצוניים לצה"ל: בית התפוצות, מכון "עיר דוד" בירושלים ומכון "אסנט" בצפת.
לפי אתר האינטרנט של מכון "אסנט", מדובר במרכז שנוסד ב-1983 על ידי אנשי חב"ד, והוא עוסק בקבלה ובמיסטיקה יהודית. ב"ערוץ התוכן" באתר הוא מציע דברים כמו "היכל הקבלה" ו"ניגוני נשמה". מכון "עיר דוד" נמצא בעיקר העתיקה, ועוסק (כך המבקר) במורשת העם והמדינה, זהות ישראלית-יהודית, ארכיאולוגיה ושבת.
אלה, להבדיל מקבלה לחיילים, בהחלט ערכים ראויים, אבל חברו אותם למכון "אסנט" ותקבלו תמונה ברורה מאוד מבחינת דת, הלכה ומקומן באתוס הישראלי. למה המפקדים הולכים לשם? מטעמים כספיים,
מעברו השני של הוואקום נכנסת הרבנות הצבאית, בעיקר מימי הרב הצבאי הראשי הקודם, אביחי רונצקי. רונצקי, ייאמר לזכותו, לא הסתיר מעולם את כוונותיו. בראיונות השבוע אף התגאה בכך שלפני ובמהלך מבצע "עופרת יצוקה" היו הרבנים שלו מבוקשים מאוד ביחידות הלוחמות. הוא הזכיר פחות את תוכן דבריהם שם, ועוד פחות את העובדה שלא רק רבנים צבאיים הסתובבו ביחידות אלא גם הרבה מאוד רבנים חוץ-צבאיים: נציגים של המכינות הקדם-צבאיות הדתיות, רבנים מישיבות ההסדר ואחרים.
המסרים שהעבירו שם נגעו לא רק למוטיבציה בקרב ולצורך להגן על מדינת ישראל. חלקם תיארו את האויב כעמלק והפליגו בפסוקים על מלחמת מצווה. יכול להיות שזה צריך להיות האתוס המקובל של צה"ל: לא יכול להיות שהוא ייקבע על ידי מי שיש לו יותר מוטיבציה וכסף להשקיע בכך, ולא על ידי פיקוד שדן בעניין, קיבל אישור מהשר האחראי עליו, והוציא הוראות מפורטות, כמו שצה"ל יודע, מה וכמה ואיך.
ולא יכול להיות שבגלל ההשקעה הזו תשתנה מדי יום בצבא מציאות החיים בכל מה שנוגע לשילוב ראוי, מקומן של נשים, ראיית העולם של מקומנו עלי אדמות ובמזרח התיכון - וכל זה בלי שהפיקוד יעשה דבר חוץ מלספוק כפיים.
קצין החינוך הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, ניסה כמיטב יכולתו להתמודד עם התופעה. אבל לשרמייסטר חסרו לא רק גייסות אלא גם גיבוי. "במרץ 2009", כותב המבקר, "אישר הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי עבודה שמטרתה הסדרת מערכת יחסי העבודה בין חיל החינוך לבין הרבנות הצבאית;
"הרמטכ"ל הנחה שלאחר תקופת ניסיון של שלושה חודשים תתבצע בחינה של ההסדרה כפי שסוכמה. ביוני 2009 סיכם ראש אכ"א דאז על הקמת צוות בקרה בנושא, אך מאוחר יותר הופסקה עבודת הצוות ללא הצגת מסקנות. בפועל המשיכו להישמע גם לאחר פרסום מסמך ההסדרה טענות של חיל החינוך על חריגות מסמכות של הרבנות הצבאית".
ובקיצור , דבר לא נעשה. למה להסתכסך? למה להיכנס לשדות מוקשים פוליטיים, רק כי מדובר במערכת ערכיו של הצבא? הרבה יותר נוח להניח לעניין ולתת למציאות להחליט. ובכן, המבקר מודיע מה היא החליטה.
"הבחירות לא יהיו שיקול בעניין האיראני", אמר השר בוגי יעלון למעריב השבוע. בעניין האיראני, יעלון הוא מהשקולים שבין האנשים שבמעגל הפוליטי הקרוב לראש הממשלה. זה לא אומר שבנימין נתניהו מדבר מגרונו; זה אומר שהוא ואחרים נחושים שכך יהיה, או כך לא יהיה.
מעניין לא פחות לשאול עד כמה העניין האיראני יהיה שיקול במערכת הבחירות. הקיץ הקרוב היה אמור להיות רווי באדי דלק בעניין איראן. אחרי הכל, שר הביטחון עצמו הוא שמרבה לומר שאיראן מתקרבת ל'מרחב החסינות', שיקטין מאוד את האפקטיביות של תקיפה ישראלית אפשרית. אבל בזהירות רבה, דברים הרי משתנים פה כל הזמן, אפשר לומר, שהסיכוי לפיצוץ קטן.
הסבב הדיפלומטי הנוכחי בין המערב לאיראן נמצא בעיצומו. יכול להיות שיניב פירות, יכול עוד יותר להיות שהאכזבה ממנו תדחף את ארצות הברית ושותפותיה לעמדה נצית יותר כלפי האיראנים, כפי שרוצה ישראל. כך או כך, החלטה ישראלית חד צדדית על תקיפה, בעוד מערכת הבחירות אצלנו מתנהלת ומערכת הבחירות בארצות הברית נכנסת לישורת האחרונה, היא כבר על סף הלא לגיטימי ביחסינו עם אמריקה וממשל אובמה.
תוסיפו את דבריו של יובל דיסקין, שעם כל הביקורת עליהם ועליו ערערו עוד יותר את מעמדם של נתניהו וברק ביחס להחלטה שכזו, עכשיו ברור גם כלפי חוץ שתתקבל בניגוד לדעתם של ראשי הזרועות שעסקו בעניין שנים, ואת שאלת הלגיטימציה הפנימית, ויכול להיות שנשוב לאיראן ברצינות רק בשנה הבאה, אחרי שבירושלים ובוושינגטון יישבו מנהיגים שזכו לאמון מחודש בקלפי, או (מה שפחות סביר) אנשים חדשים.
ofer.shelah@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם