זהות, משמעות וחירות
הבחירות הקרובות צריכות לסבוב סביב שלוש שאלות מהותיות: מי אנחנו? מה המטרה שלנו? ומהו חופש עבורנו?
מה שהכי מצחיק הוא שמתאגרף חובב, ש"שירת" את המדינה בעיתון "במחנה" מקים עכשיו מפלגה שהדגל שלה הוא מלחמה בהשתמטות.
שירתּי ארבע שנים בסדיר כקצין קרבי. המשכתי לשרת שנים ארוכות במילואים – עם אישה וילדים ועסק עצמאי על הראש, תמיד בחזית, חיילים וחברים שלי נהרגו ואני מכריז מכאן שאת ההשתמטות הגלויה של החרדים, אני מעדיף עשרות מונים על פני ה"פטריוטיות" של יאיר לפיד ומדורת השנאה שהוא מבעיר כאן.
אז אם כבר הולכים לבחירות – על מה הן כן צריכות לסבוב. על שלוש הנקודות הבאות:
• זהות
• משמעות
• חירות
זהות – זה אומר מי אנחנו. יהודים? ישראלים? סתם חברים בחברת ביטוח שנקראת מדינת ישראל? מה הנרטיב המשותף שלנו? האם יש לנו איזה אתוס מכונן משותף? מה המשמעות של היותנו מדינה יהודית? האם יש לנו בכלל זהות משותפת? האם נכון לחפש אותה, לנסות לעצב אותה?
יש מי שמסתפק בכך שאנו מדברים עברית. יש מי שעבורו זו אפילו לא התחלה. אני חושב שאין מדינה יהודית בלי זהות יהודית ברורה ומוצקה. לא זהות דתית אלא זהות תרבותית. כלומר אני מתנגד לחוקים דתיים ומבקש לתת למחנה המשותף התרבותי היהודי
אני חושב שכמו שאין חוק המחייב לערוך ברית מילה, כך גם לא צריך חוקים דתיים אחרים. ההחלטה בסופו של דבר צריכה להיות קהילתית לא מדינתית. תרצה הקהילה, תהיה בתחומה תחבורה ציבורית פרטית בשבת. לא תרצה – לא תהיה.
תרצה – יהיה מסחר, לא תרצה – לא יהיה. אני סומך על היהודים שברובם הגדול - למעלה מ-80 אחוז מחוברים בקשר עמוק ומחייב לזהותם היהודית ואני יודע שכפייה מובילה רק להפך מזה.
בקיצור, אני רוצה להדגיש ולהעצים את הזהות יהודית באמצעות הסרת החסמים של הפחד והכפייה ומתן אפשרות לרצון האמיתי של רוב הציבור בעיצוב זהותנו היהודית הלאומית – לבוא לידי ביטוי.
הנקודה השניה היא משמעות: האם למדינה שלנו יש מטרה? או שכל עניינה הוא לשמור שלא תהיה שואה נוספת. האם יש לנו איזה בית מקדש באופק? או שבית המקדש שלנו הוא יד-ושם.
ואם אנחנו מבינים שחייב להיות גם איזה ייעוד חיובי, ושלעולם כבר נמאס מההתבכיינות שלנו ושדור הנכדים של גינטר גראס כבר לא מוכן להתבייש בצד ולפתור אותנו משאלות קשות – אז מה באמת הייעוד שלנו כאן, מה נותן לנו את הזכות לשבת בשיח מוניס (רמת אביב) בחיפה בעכו ביפו בטבריה – על אדמת המגורשים הערבים?
אני חושב שמדינה יהודית אינה יכולה להתקיים בלי להציב לצעיריה ייעוד ברור כי רק מהייעוד החיובי אנו שואבים את זכות הקיום. לאורך זמן אין לנו קיום ללא ייעוד ולטעמי לא יכול להיות למדינה היהודית ייעוד אחר מלבד הייעוד היהודי ההיסטורי.
"חלמנו על מקום שבו ספר הספרים החדש ייכתב לקראת גאולת העולם, כי אתם הרי עם סגולה... היו לעולם ציפיות, וראו מה עשיתם", כך תיארו אינטלקטואלים בריטיים בפני נשיא מכללת ספיר, הפרופ' זאב צחור, את אכזבתם מאיתנו ואת הסיבה לכך שאינם רואים יותר את ישראל כלגטימית
(בראיון למאיר עוזיאל, "מקור ראשון", אדר א' תשס"ח).
אני קונה את ההגדרה הזו של האינטלקטואלים הבריטיים. במקורותינו קוראים לזה: "לתקן עולם במלכות ש-די".
הנקודה השלישית היא חירות: חירות זה אומר מלחמה בכפייה מכל סוג – דתית, אנטי דתית, כלכלית, תרבותית, חינוכית ועוד.
חירות זה אומר חלוקת הקרקעות לאזרחים. הפרטת חברות ממשלתיות לציבור ולא לגרעיני שליטה. תקשורת חופשית – רשיונות שידור ולא זכיונות שידור. רוצה להקים טלוויזיה או רדיו? קנה תדר ושדר כאוות נפשך במסגרת החוק.
השבת האחריות לחינוך להורים באמצעות שיטת השוברים. מעבר הדרגתי לצבא מקצועי התנדבותי. איסור מאגרים ביומטריים או כל סימון אנושי – אין הבדל עקרוני בין סימון ביולוגי מתוחכם לבין קעקוע מספר זיהוי, בשניהם הופכת זהותנו לרכושו של גורם אחר, בשניהם אובדת החירות.
במילים פשוטות – מעלינו א-לוהים אחד ואיננו משועבדים לאיש או למנגנון. המדינה היא שלנו ובשום אופן לא להיפך.
הבנתם את הפרנציפ?
על כך צריך להילחם. על הזהות! על המשמעות! ועל החירות!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם