הפוליטיקה החדשה עוד לא ירוקה
יש עתיד? הסביבה עוד לא מיינסטרים. לקראת הבחירות כדאי להכיר בזיקה שבין פיתוח כלכלי בר-קיימא לבין תעסוקה, תעשייה והייטק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מסקרנת במיוחד, לאור כל זאת, היא התופעה הפוליטית עתירת ההבטחות: יאיר לפיד. לקחתי פסק זמן לקרוא קצת יותר אודותיו ואודות מפלגתו "יש עתיד". אירוני, כך מצאתי תחילה, שלפיד – מתאגרף – הפך לשק החבטות הפוליטי. מי לא הפטיר לעברו דבר ביקורת בשבועות האחרונים: ימנים, שמאלנים, חילונים, חרדים. אירוני אף יותר, שמפלגתו – שיש לה קצת יותר עתיד מעבר – לא עוסקת מספיק בעתיד. זוהי אמירה גורפת. אהיה מדויק יותר.
כדי להסביר את עמדתי, נצא מנקודת ההנחה הבאה: העתיד הוא ירוק. והאמת היא גיאוגרפיה. הכלכלה, מנועי הצמיחה, החדשנות, ההון הזר, העסקים הקטנים והבינוניים, הייצוא, הכל נעשים ירוקים יותר. עובדה: לפי פורטל ישראל קלינטק, יש בארץ 486 חברות בתחומי האנרגיה-מים-סביבה ועוד 255 פעילויות מחקר בהיקפים שונים בתחומים אלו. החינוך בכל הרמות גם הוא טכנולוגי יותר, עם אוריינטציה מדעית-אקולוגית. הדרך לבריאות הציבור עוברת בהפחתת מכסת הפליטות של גזי חממה, בשימוש בדלקים חלופיים ובמיחזור. פיתוח התשתיות הלאומיות כרוך בפיתוח אסדות גז, שדות סולאריים ומפעלי התפלה.
יתרה מכך, כאשר מביטים דרך מנסרה זו – הסביבתית – רואים שלפיתחה של ישראל משחרים אתגרים מהמעלה העליונה ביותר: שאלת הפרטת והפעלת המשאבים והמחצבים הלאומיים, שאלת תמלוגי הגז או סוגיית הייצוא שלו, עתיד משק האנרגיה, חלוקת המים עם ירדן או הרשות הפלסטינית, עתיד החקלאות, מיסים וסובסידיות לתמרוץ הכלכלה הירוקה ועוד. ההתמודדות עם אתגרים אלו מצריכה תשומות בלתי רגילות בענייני הפנים והחוץ של המדינה. אף כי לפיד יישב (כנראה) בכנסת התשע-עשרה, המצע של "יש עתיד" לא עוסק בנושאים הללו.
איפה הכסף? שאל לפיד בתחילת הדרך. נענה לו: הדרך לרווחה עוברת במחירי הדלק, מחירי החשמל, מחירי המים ומחירי המזון. שם הכסף. איזהו העתיד וכמה אנו משלמים בו על קוטג'? מה יהיה מחיר קוב מים לתעשייה או לחקלאות? מה גובה מס הבלו על הבנזין בעתיד של "יש עתיד"? כלל לא ברור.
מה כן נאמר על כל אלו ב״יש עתיד״? ובכן, לא הרבה. רק זאת: "אנו מאמינים שחלק מאהבת הארץ היא השמירה על בעלי החיים בה ועל איכות הסביבה ועלינו לעשות הכל כדי להפגין סולידריות עם הדורות הבאים, לשמור על הסביבה למענם" ("במה אנחנו מאמינים"). אנרגיה, מים, מזון והקשר שלהם לתעסוקה, רווחה, בריאות וביטחון לא נזכרים.
בעוד בקהילה הבינלאומית הבינו מזמן שסביבה שווה צמיחה ורווחה, והידלדלות משאבים מאיימת על הביטחון, הדוגמא המקומית של "יש עתיד" זועקת. והדוגמה היא גם תוכחה: הפילוסופיה-עם-פרקטיקה ״קיימות״ איננה מיינסטרים בישראל.
אך האם "יש עתיד" היא אנומליה? יצאתי לסקר שוק. התמונה שונה במפלגות שונות. מפלגות העבודה (מצע לכנסת ה-18) וקדימה (תוכנית פעולה לכנסת ה-18) מכירות בזיקה בין רווחה חברתית וכלכלית, חינוך ותעסוקה ובין פיתוח וניהול משאבי טבע וסביבה.
בליכוד (המצע כאן) מדברים ועושים כלכלה ירוקה בממשלה, אבל המילים "הסביבה", "אנרגיה", "מים" או "כלכלה ירוקה" נעדרות מהמצע, כמו גם התפקיד שהן יכולות לשחק בכלכלה הלאומית, במוניטין הבינלאומי של ישראל, או במאזן הסחר עם הודו, סין ואפריקה. בש"ס – שותפה קואליציונית בכירה – מתהדרים ב"מצע שאינו משתנה משנה לשנה". שם הסביבה אינה נזכרת בהקשרים חינוכיים, תעסוקתיים או מאקרו-כלכליים מובהקים. לפי שיטה זו, הדיון בסוגיות הסביבתיות המורכבות, הבינתחומיות, לא ממצה. ההבנה שכלכלה ירוקה היא פלטפורמה לפתור בעיות אחרות לא רווחת.
ובינתיים, אצל העם, הנושאים הללו אינם בראש האג׳נדה. לפי מחקר של מכון מאגר מוחות, אודות הנושאים החשובים לציבור
שורה תחתונה: פופולרי להשתלח בלפיד, אבל זו לא המטרה כאן. תחת זאת, הייתי רוצה לבקש בקשה צנועה מהאנשים ב"יש עתיד". אנא, הכירו בזיקה שבין פיתוח כלכלי בר-קיימא לבין עיור, השכלה, יצירת משרות, תעשייה, הייטק, ייצוא ותדמית ישראל בעולם. מילת הקסם של התחום היא אינטגרציה. זה אופיין של בעיות אקולוגיות – הן חוצות תחומים. הן טומנות בחובן סכנות. בד בבד, הן מציעות הזדמנויות, הן מכשיר לקידום המשק ומנוע צמיחה. תנו להם מקום נרחב יותר במצע המתגבש. ובעתיד של כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם