בסביבה טובה: ישראל צריכה להיות מדינה חכמה
ישראל הופכת בהדרגה להיות מקום שלא כיף לגור בו. איך ניתן לשנות זאת? על מטמורפוזה סביבתית, ערים חכמות ומבט לאמסטרדם
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מספרים כי מסעם של יאסון והארגונאוטים בים התארך כל-כך, והזמן ומי-המלח זרקו בעצי הספינה מק ורקב, עד כי אנשי-הסירה נאלצו להחליף בה בהדרגה עץ עץ, קורה קורה. כך, בסוף מסעם הייתה לארגונאוטים ספינה חדשה לגמרי מבלי שנאלצו לשנות את שמה. מבקר הספרות הצרפתי רולאן בארת', מבחין: הספינה ארגו מספקת לנו משל של עצם שנוצר על ידי מעשה צנוע הנעשה בהתמדה: מעשה ההחלפה. חלק מסוים מגרש חלק אחר. כך, אומר בארת', "לא נותר דבר מהמקור". הקוראים של הפואמה לכודים אפוא בפרדוקס. הם שואלים: האם ארגו של תחילת המסע היא ארגו של סופו?
לו הייתה ישראל, על הגיאוגרפיה שלה ומשאביה, ספינה – היא הייתה הספינה ארגו: עוברת מטמורפוזה סביבתית. בעוד סיפונה מתבקע תחת נטל הגידול בנפש, ברכב, בפליטת גזי-חממה, בצריכת חשמל ומים, בקציר מלח ופוספטים, ובהתפלה, מחליפים לה אנשי-הסירה עץ עץ וקרש קרש.
הנה, התייקרות של כ-19% בתעריפי החשמל ב-2011. הנה, עלייה של כ-100% בתעריפי המים לתעשייה מאז 2006. הנה, התייקרות הדלק בכ-50% מאז 2008. מסתמן כי אפקט הדומינו הסביבתי כבר כאן. נשיא התאחדות התעשיינים, ברוש, התריע באוגוסט 2011: התייקרות תעריפי החשמל תגרום לעלייה במחירי המים, שיגררו בתורם עלייה במחירם של מוצרים, בעיקר מוצרי מזון.
מכאן, כל אמצעי התקשורת תמימי דעים: 2012 מבטיחה התייקרויות נוספות, גידול אוכלוסין, עיור, רעש. ומשם, זיהום האוויר יחמיר, שיקום הנחלים יושלם במאה ה-22, הידלדלות הגז במאגר ים תטיס יחייב שימוש בדלקים מזהמים (מזוט וסולר). מילים אחרות: ישראל הופכת בהדרגה להיות מקום שלא כיף לגור בו.
גם כאן, אנו לכודים בפרדוקס. אנו שואלים: האם מדינת ישראל של תחילת המסע היא מדינת ישראל של סופו? האם חדלה ישראל היפה – עתירת שמורות טבע ייחודיות, אוויר צלול, נחלים זכים, עתודות גז, ומרבצי מינרלים – להיות ישראל? אנו שואלים, נבוכים: מיהם, אם-כן, אנשי הסירה המחליפים לה קרש קרש, קורה קורה?
או-אז אנו קרבים להבנה המקאברית: הגיבורים המיתיים של הספינה "ישראל" בעיבורי 2012
ברם, בל נטעה: ישנה חלופה. השקעה ממלכתית מאסיבית בתשתיות לערים חכמות. ערים חכמות הן קונספט פורץ-דרך בתכנון אורבני. לפי המרכז ללימודים אזוריים בוינה, אוסטריה, תכנון ערים חכמות מתאפשר תודות להתלכדות של חדשנות טכנולוגית, הון אנושי ותובנות סביבתיות. מטרת הערים היא לספק תשתית של רווחה חברתית-כלכלית-סביבתית.
זוהי חדשנות בשעתה היפה ביותר. בפריסת תשתית עיר חכמה מתחברים כל חלקי התצרף. עיר חכמה מהווה, הלכה למעשה, אינטגרציה בין רשתות חשמל, מים וביוב, גז, תחבורה, ותשתית של מיקרו-מעבדים השוזרת, שתי-וערב, את כל היתר.
האינטגרציה בין הרשתות השונות מאפשרת פיתוח כלכלי בר-קיימא ויוצרת מקומות תעסוקה אינספור. היא גם יוצרת, ומנגישה לכל צרכני הקצה, מידע זמין, מהיר ועדכני על דפוסי הצריכה שלהם. גם זה אפקט דומינו: המודעות מאפשרת צריכה נבונה וחסכון במשאבים. המידע מאפשר ממשל תקין ושיתופי, וחינוך ציבורי מדויק ורלוונטי. הכל יחדיו מאפשרים רווחה. כך, האזרחים הופכים לארגונאוטים – הם מחליפי הקרשים. הם מנהלי משק הבית.
תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע לא יהיו הראשונות. העיר מסדאר באבו-דאבי, הנבנית בהשגחתו של הלורד הבריטי נורמן פוסטר, מהווה אבטיפוס מאלף. אמסטרדם הופכת בהדרגה לעיר חכמה; מזה מספר שנים שהיא עוברת טרנספורמציה בתשתיות, בעסקים, בחינוך ובסביבה (התרשמו כאן). דובאי, מלטה, קוצ'י ואדינבורו עושות צעדים דומים. תומס פרידמן, מהניו-יורק טיימס, מבקש לארה"ב עתיד דומה.
עבור "מדינת היזנק" כישראל (לפי ספרם של סינגר וסנור) זהו עניין של מה בכך. אגבי כמעט. ההון האנושי זמין, תמלוגי הגז זמינים, ראש הממשלה רתום לפרויקטי תשתית, הטכנולוגיה וההנדסה כאן, והצורך: עילאי ומוחלט.
ישראל, שהיא כעיר גלובאלית בלאו הכי (דמוגרפית, גיאוגרפית), יכולה להיות המדינה החכמה הראשונה. "סמארט ניישן". הנה כי כן, מדינה חכמה היא יעד לאומי: מטרה שהיא תכלית. סלוגן שהוא מהות. צורה שהיא תוכן. כך, וכך בלבד, יפתר הפרדוקס (הסביבתי) של "הספינה ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם