חיידק השנאה העצמית
אין מחלוקת כי ערביי ישראל חוו אסון, אך מיתוס הנכבה הוא הונאה חסרת תקדים, וניסיון להפוך את התוקף לקורבן, ואת המגן לפושע
אין מחלוקת כי ערביי ארץ ישראל חוו אסון בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, הנכבה בלשונם. אך מיתוס הנכבה הינו הונאה חסרת תקדים שמטרתה שכתוב ההיסטוריה. על פיה, התוקפן הפך לקורבן, המגן מפני טבח לפושע מלחמה. הנכבה היא שקר שאויבים מבית ומחוץ עושים בו שימוש במטרה לערער על צדקת הדרך ולהכנת הקרקע לחורבנה של מדינת היהודים.
ה-15 במאי הוא התאריך שבו מציינים הערבים את יום הנכבה. ה-15 במאי 1944 הוא היום שבו החל שילוחם של חצי מיליון מיהודי הונגריה לאושוויץ. זו מורשתו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג הלאומיות הערבית בא"י.
המופתי, שנושא באחריות למניעת בריחת יהודים מאירופה בשלהי המלחמה והיה בין הגורמים המרכזיים שדחפו לחיסול יהדות הונגריה; המופתי שקרא ברדיו הגרמני: "הרגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם - למען אללה, ההיסטוריה והדת" ; המופתי, שביקש לשכנע את היטלר להשמיד את היהודים שהתגוררו בא"י ובמזרח התיכון ואף דאג להקמת כוח מיוחד של האס-אס שנקרא "איינזצגרופה מצרים", במטרה לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז סמוך לג'נין כדי לחסלם.
ב-15 במאי 1948, יום הכרזת העצמאות, הצהיר עזאם פחה, המזכיר הכללי של הליגה הערבית במסיבת עיתונאים בקהיר: "זו תהיה מלחמת השמד וטבח שייזכר לדורות... בדומה לשחיטות המונגולים ומסעי הצלב". האם למישהו יש ספק מה היה עולה בגורלנו אלמלא ניצחנו? אלמלא הקריב הישוב 6,000 נפש עבור העצמאות. באמת סליחה שניצחנו וניצלנו מטבח, אונס וביזה.
"סילוף שכלי ונפשי"
באופן לא מפתיע, חלק גדול ממארגני פסטיבל הנכבה הם אנשי חד"ש, צאצאיהם הרוחניים של אנשי המפלגה הקומוניסטית בפלסטינה, הפק"פ. באחד במאי 1936, בעיצומו של המרד ערבי הגדול (בו תמך הפק"פ שהתנגד כמובן לריבונות יהודית בא"י), בא איתם חשבון ברל כצנלסון. לא איש ימין זב ריר, אלא אחד ממנהיגיה הדגולים של מפלגת העבודה.
"היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה. סילוף שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות", תהה כצנלסון בציטוט המוכר לרבים.
המשך דבריו פחות מוכר. "ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות
(סופות בנגב. א"ס), כותב כצנלסון. "ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שיישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן, יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד".
"כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם