מדוע שוחררה ירושלים
כיבוש הבירה במלחמת ששת הימים היה אירוע לא צפוי שעד היום קשה להסבירו. אני מכנה את המלחמה הזו – מלחמת הנסים
אבל היה איזה כוח עליון שרצה אחרת ומלחמת ששת הימים הפכה למלחמה שמומחי צבא אינם מסוגלים להסבירה בכלים הגיוניים. אני מכנה את המלחמה הזו – מלחמת הנסים.
קטע קטן מן הנסים הללו התברר לי באקראי, לפני כחמש שנים, כשחזרתי לביתי בשעת ערב ושמעתי במכוניתי ראיון עם האלוף במילואים אביהו בן נון, שהשתתף במלחמה ההיא כטייס צעיר.
בן נון סיפר כיצד המריא עם כל חיל האוויר בגובה אפסי כדי לחמוק מן המכ"ם הירדני והגיע בהפתעה אל מטרתו. כשכל חיל האוויר ממריא יחדיו בגובה צמרות העצים, בדממת אלחוט מוחלטת ומבצע איגוף בגובה הגלים ומגיע אל שדות התעופה המצריים מכוון קהיר בלי להתגלות, או סתם בלי להיתקל אחד בשני, זה כבר נס גדול – אבל מדובר במשהו גדול הרבה יותר.
בעת שהפציץ את השדה המצרי שיועד לו, הפתיע את אביהו מפציץ מצרי כבד שביקש לנחות בשדה. בן נון נאלץ לבחור בין המפציץ לבין משימתו המקורית והעדיף לדבוק בזו המקורית. אחר המפציץ המצרי דלקו מטוסים אחרים אך טייסו המיומן הצליח לחמוק מהם בתרגילים אווירונאוטיים מעוררי השתאות.
לאחר שנים, כשפשט בן נון את מדיו, נפגש לצורך עסקיו עם איש עסקים ירדני, שגילה לו כי הוא היה הבקר האווירי במגדל הפיקוח שצפה מרמאללה אל שדות התעופה הישראליים בזמן המלחמה.
בימים שקדמו למלחמה, התחננה ההנהגה הישראלית בפני המלך חוסיין לבל יצטרף למסע המלחמה של הרודן המצרי. חוסיין הצעיר נטה להשתכנע אולם בדיוק בשעה שבה הפציצו בן נון וחבריו במצרים, התקשר נאצר לחוסיין ואמר לו – "מטוסינו מפגיזים את תל אביב, חיפה מופגזת מן הים – אתה רוצה להפסיד את ירושלים?" חשדו של חוסיין התעורר, והוא התקשר אל הבקר במגדל הפיקוח.
"חוסיין שאל אותי אם אני רואה מטוסים מצריים מעל תל אביב", סיפר איש העסקים הירדני לאביהו בן נון, "אמרתי
הבקר, שלא יכול היה לראות את המטוסים הישראליים בדרכם מצריימה, זיהה עכשיו את בן נון וחבריו שבים לישראל לאחר שהשמידו את חיל האוויר המצרי על הקרקע וכמובן עלו לגובה טיסה נורמלי. הוא חשבם למטוסים מצריים ואותה שיחת טלפון הייתה זו שגרמה לחוסיין להיכנס למלחמה והביאה בסופו של דבר לשחרור ירושלים ויש"ע.
אלמלא התזמון המופלא הזה, ירושלים הייתה נותרת בידי הירדנים, אבל בזה לא תמה מסכת הנסים – היא רק החלה: "הפספוס היחיד שהיה לי באותו יום", סיים בן נון את הראיון, "היה הוויתור על הפלת המפציץ המצרי, משום שבדיעבד התברר שהרמטכ"ל וכל המטה הכללי המצרי היו בתוך המפציץ הזה".
או אז נזכרתי בראיון אחר, ראיון שנתן ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין לירחון 'נקודה' ושהאיר את אותו סיפור מזוית ראיה אחרת. מלשטין לא הזכיר את בן נון – אולם סיפר שבזכות הטעות של הטייס הישראלי, שנמנע מליירט את המפציץ המצרי, ניצל הרמטכ"ל המצרי.
"הטעות הזו התבררה כטעות מוצלחת מאוד", הסביר מילשטיין, "תרגילי ההתחמקות של הטייס המצרי טלטלו כהוגן את הרמטכ"ל המסכן, ועוד מן המטוס הורה לצבאו לפנות מיד את כל חצי האי סיני".
כאן צריך להסביר כי השריון והצבא המצרי היו מחופרים בסיני על פי דוקטרינת ההגנה הסובייטית והבקעת המערך הזה הייתה עולה במחיר דמים יקר מאוד ועורכת הרבה יותר משישה ימים. אולם לאחר הוראת הרמטכ"ל המצרי תידלקו המטוסים הישראליים, זינבו בטורים המצריים הנסוגים והמלחמה בסיני הפכה ברובה למרדף אחר אספסוף הנסוג בבהלה.
קצרה היריעה מלתאר את הנסים שהתחוללו בקרב בסביבות ירושלים עצמה ובתוכה, אולם בסופו של יום שוחררה ירושלים נגד רצונם של שני הצדדים, הערבים והיהודים כאחד.
צריך להאמין באתאיזם באדיקות דתית של ממש, כדי שלא לראות את יד ההשגחה שבנסי הנסים המשולבים בדייקנות זה בזה, נמשכים לאורך כל המלחמה ומגישים ליהודים את ארץ אבותם על מגש של כסף.
כל שנותר לבקש ביום שחרור ירושלים ולייחל לו, הוא להנהגה המבינה את משמעות המתנה שקיבלנו מאבינו שבשמיים ואינה מתנכרת לה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם