אריאל שיימן כמשל
מדוע יו"ר מכבי הרצליה שתק אחרי המשחק בין נצרת ובין לוד? למה מבחינתו האלימות במגרשים היא לא סיפור גדול? תדמית ההתאחדות מעל הכל (וגם ראשות משלחת הנבחרת לאירופה)
אתמול (ראשון) יצאה נבחרת ישראל למחנה אימונים של שבועיים באוסטריה. במהלכו היא תשחק מול שתי נבחרות, צ'כיה וגרמניה. בראש המשלחת עומד יו"ר מכבי הרצליה, אריאל שיימן. כולנו מכירים את שיימן. דעתן, וכחן, לא יפספס הזדמנות להביע את עמדתו בתקשורת על כל עוול שנעשה מבחינתו בכדורגל, במיוחד כשמדובר בקבוצתו הצנועה.
והנה, דווקא בשבוע שבו כולם מדברים על ה-6:0 המוזר שספגה אחי נצרת בבית מול בני לוד,
ביום שלישי שעבר, יום גמר הגביע, ישב איתי אותו שיימן בפאנל על אלימות בכדורגל שאירגנה מכללת עמק יזרעאל במסגרת פסטיבל שובר מסך. כשראה שיימן, האיש הכי מזוהה עם אבי לוזון בהתאחדות, שחלק מכריע בין 300 הסטודנטים מתבטא נגדו ונגד התנהלות ההתאחדות, הוא נטל את המיקרופון והודיע כי אם היה יודע שנושא הפאנל הוא אלימות בכדורגל, לא היה מגיע.
שיימן היתמם וקבע שהאלימות היא לא סיפור כזה גדול. הוא צייר מציאות לא דומה לזו שאנחנו חיים בה, התחיל לספר מעשיות על העשייה הגדולה במחלקות הנוער, אבל הקהל איבד סבלנות והשתיק אותו.
הסיכוי הגדול של הרצליה לעלות לליגת העל מצא בשבועיים האחרונים את שיימן לא מוכן מבחינה ארגונית ותקציבית. הלהט שלו לדחוף למטרה היה נמוך. שיימן ידע שאם יתחיל במהומת אלוהים בגלל אותה שישייה שחטפה נצרת, הנזק התדמיתי החמור שכבר נגרם להתאחדות בחודשים האחרונים רק יחריף. חקירה נוספת תאיץ את המהלכים להקמת מינהלת.
בכירים בהתאחדות מבקשים עכשיו להוריד פרופיל. לכן אחד כמו שיימן לא התווכח כשסמנכ"ל ההתאחדות, רתם קמר, דחף, בניגוד לדעת "ויצמן יער", לקיום דחוף של משחק ההכרעה על העלייה לליגת העל.
אגב, ב-2006 שימש שיימן כאחד מראשי המשלחת במשחק הנבחרת נגד רוסיה במוסקבה. ערב הנסיעה פורסם בתקשורת כי הוזמנו למאמן דרור קשטן וליו"ר ההתאחדות איצ'ה מנחם סוויטות יקרות מאוד. איצ'ה נפגע מהפרסום כיוון שדאג מבעוד מועד לביטול. נוצר מתח בינו ובין שיימן, כיוון שיו"ר הרצליה לקח על עצמו קרדיט לביטול הסוויטות.
יממה לפני המשחק, אחרי שהשחקנים פינו את חדר האוכל במלון, נשארו בחדר איצ'ה, שיימן, הדובר שאול איזנברג ויו"ר המשלחת ריקי בכר. הוויכוח בין איצ'ה ושיימן נדלק שוב. השניים נעמדו והחלו להחליף מהלומות. איצ'ה צעק באמוק "אתה הורג אותי", ושיימן הגיב בצעקות "אני מת, אני מת".
הריב המטופש נגמר בחדרו של רופא הנבחרת, ד"ר רוסנובסקי, כשהשניים מתלוננים על לחצים בחזה. הד"ר נתן לכל אחד כדור הרגעה וציווה עליהם להתחבק.
סוף עונת הכדורגל מוצא אותנו עם גלריה נהדרת שמפארת את הענף. דמויות משולי הכדורגל הפכו לשדרה המרכזית שלו. אלי טביב, גל יוסף, אפי צפריר ופרוספר אזגי. במהלך מלחמת הכל וכל בהפועל ת"א, בגמר הגביע, מצאו לעצמם טביב ואזגי עיתוי מצוין להתפייס על תקרית הצ'יוואווה והקוקסינל. על זה נאמר "הלך הזרזיר אצל העורב".
הרף שמודד כאן את גועל הנפש הגיע לסף המדרכה. ואחרי כל אירועי העונה הזו מתראיין היו"ר לוזון ב"הארץ", מתלונן על התקשורת שהורסת את הענף ומספר שאני, למשל, כותב נגדו כיוון שלא אישר לי לעשות סרט על מאמן הנבחרת אלי גוטמן. אבל מה זה משנה. יותר חשוב עכשיו זה ללחוש על אוזנו של דידיה דרוגבה. מי אמר שאנחנו לא בחברה הגבוהה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם