מנהיגים מפחידים
לחג השבועות כמה וכמה אספקטים המתמזגים עם הנושאים העומדים על הפרק, ובראשם הצורך של מנהיגינו להטיל מורא על העם
מכל מקום, מתי שלא ניתנה, זהו התיאור המקדים למעמד מתן תורה בפרשת יתרו: "וייסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". חז "ל, ורש"י בעקבותיהם, אינם מחמיצים את השינוי הלשוני המתחולל בפסוק. הוא מתחיל בלשון רבים: "וייסעו", " ויבואו", " ויחנו", ומסיים ביחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר". והם דורשים: "כאיש אחד בלב אחד, אבל כל שאר החניות בתרעומת ובמחלוקת". רק אירוע אלוהי נשגב ומעורר יראה מצליח לאחד את העם, ואילו ביומיום - איבה הדדית ומחלוקות.
ירשנו את התכונה הזאת. היא בגנים שלנו. יש צורך באירוע מרומם נפש או חלילה בצרה מאיימת כדי שנתאחד לשעה. בימים כתיקונם, המחלוקת ופסילתו המוחלטת של האחר ושל דעותיו הן לב חיינו. לכמה אדמו"רים מיוחסת האמירה הבאה: לפני מתן תורה, "נגד ההר", עדיין שרתה על ישראל אחדות. אחרי שניתנה התורה - רק מחלוקת. כל אחד טוען לבעלות על התורה ועל הבנתה. נשמע לכם מוכר, לא?
2. בשבועות קוראים את מגילת רות. אחד ההסברים לכך הוא שזו מגילת היוחסין של דוד המלך, נינה של רות, שנולד ומת בחג השבועות. סיפור המגילה ידוע: יש רעב בארץ ואלימלך, עשיר ומנהיג בעמו, יורד לשדי מואב עם אשתו נעמי ושני בניו.
הבנים נושאים נשים מואביות, ובתוך כמה שנים הם ואביהם הולכים לעולמם. נעמי חוזרת לבית לחם חסרת כל וכלתה, המואבייה רות, מתעקשת לחזור איתה. מכאן מתפתח הסיפור עם בועז, המוליך להולדת דוד.
התמיהה היא: מה היה חטאה הנורא של משפחת אלימלך שכך נענשה? הרי גם אבות האומה ירדו מהארץ מפני הרעב. יש שאמרו שאלימלך נטש בשעה שהרעב לא היה כזה שההלכה מתירה לעשות כן. אחרים הסבירו שמלכתחילה ירדו למואב "לגור שם", כלשון הפסוק, ואחר
אבל יש מדרש הנותן תשובה מקורית, אקטואלית גם היום: "למה נענש (אלימלך)? לפי שהפיל לבם של ישראל. . . אלימלך מגדולי הדור ופרנסיו היה. וכיוון שהגיעו שני רעבון, אמר:'עכשיו יהיו כל ישראל מסבבין על פתחי, זה בא בקופתו וזה בא בכפיפו' (סל); מה עשה? עמד וברח מפניהם".
במילים פשוטות: המנהיג נטש את קהלו, ברח מאחריות. והחטא אינו עצם הנטישה, אלא המורך שהכניס ללב הציבור. אסור למנהיג "להפיל את לבם של ישראל". ההפחדה מצדיקה עונש קשה.
אז מה נגיד על מנהיגים המפילים את לבנו מדי יום, כשהם מאיימים עלינו בפצצה איראנית ובטילי חיזבאללה וחמאס ובהרס והרג המוני בחוצותינו?
3. רות המואבייה הצטרפה לעם ישראל באומרה לנעמי "עמך עמי ואלוהיך אלוהיי", וזהו. אין במגילה מילה על גיורה. חז"ל אמרו שגוירה כדין, אף שהתורה אסרה במפורש על מואבי ועמוני לבוא בקהל ה' לעולם, כי חכמינו הגמישו את האיסור.
הם קבעו "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" והדירו את הנשים מהאיסור, מה שאפשר את גיורה של רות.
אתם חושבים שזה היה עובר בבית הדין הרבני דהיום, זה שפסל את גיורי הרב דרוקמן?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם