ניסוי בדמוקרטיה: במצרים בוחרים נשיא
רבים מ-50 מיליון בעלי זכות ההצבעה כבר מימשו אותה. השאלות שעומדות כרגע על הפרק עוסקות בזהות הנשיא הבא ובסמכויותיו
הללו ניהלו מסעות בחירות צבעוניים ואפילו עימותים טלוויזיוניים ביניהם, כפי שמקובל במערב, עם מעט עקיצות הדדיות, אבל הרבה פחות עלבונות מכפי שניתן היה לצפות.
רבים מ-50 מיליון בעלי זכות בחירה כבר החלו אתמול לממש את זכותם להצביע, ותורים ארוכים השתרכו מול הקלפיות. הסדר נשמר בקפדנות על ידי הצבא וכוחות הביטחון, ולא נרשמו תקריות מיוחדות, למעט זריקת נעליים ובקבוקים על אחד המועמדים.
סקרי דעת קהל, שאיש אינו מסוגל לקבוע בוודאות את אמינותם, נתנו יתרון במרוץ לנשיאות לשני המועמדים האיסלאמיים על פני המועמדים החילונים. סיכוי טוב למנהיג מפלגת "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי, וסיכוי טוב עוד יותר למי שפרש מן "האחים" ומתמודד כעצמאי, עבד אלמונעם אבו אל-פותוח. האחרון נהנה גם מתמיכת חוגים ליברליים, שמבקשים לראות בו "מנהיג של כולם".
אלא שבמעבר אל מה שמכונה במצרים "הרפובליקה השנייה", זו שאחרי חוסני מובארק, יש לפחות שלוש שאלות כבדות משקל, שמעיבות על הניסוי הדמוקרטי ואולי אפילו מעמידות אותו בסכנה.
השאלה הראשונה: מה יהיו סמכויותיו של הנשיא החדש? הסוגיה הזו טרם הוכרעה מכיוון שהחוקה החדשה טרם נכתבה, וסעיפיה עדיין שנויים במחלוקת. השאלה היא אם ימשיך לכהן במצרים נשיא חזק, בעל סמכויות רחבות, שמסוגל, למשל, לפזר את הפרלמנט על פי רצונו, או שהרפובליקה השנייה תהיה בדפוס של משטר פרלמנטרי, שבו יהיה לבית המחוקקים, הנשלט כידוע על ידי הזרם האיסלאמי, כוח רב יותר מזה של הנשיא.
השאלה השנייה: האם יקבל העם המצרי בהבנה ובהשלמה את תוצאות הבחירות, יהיו אשר יהיו? התשובה על כך איננה ברורה כלל ועיקר. רבים מאזרחי מצרים מתנגדים לשליטה של "האחים המוסלמים" ושל הזרם האיסלאמי על כל זרועות הממשל
מנגד מאיימים כבר עכשיו מועמדי "האחים המוסלמים" כי לא ישלימו עם בחירתו של מישהו שמזוהה עם משטרו של מובארק - רמז לעמרו מוסא ולאחמד שאפיק.
והשאלה השלישית: מה יעשה הצבא ברגע שייבחר נשיא חדש למצרים? האם יוותר על כל טובות ההנאה והמעמד הכלכלי המיוחד שקנה לעצמו ב-60 השנים האחרונות או שינסה להישאר, אפילו בכוח, כגורם משפיע ודומיננטי בפוליטיקה המצרית?
כבר עכשיו ברור כי אם לא תושג הסכמה ציבורית רחבה בשלוש הסוגיות הללו, עלולה כיכר תחריר להתמלא שוב במפגינים, שינסו להצית מחדש את אש המהפכה.
ומילה אחת עלינו. בישראל, מטבע הדברים, מרבים לעסוק ביחסם של המועמדים השונים להסכם השלום שנחתם עם מצרים ומנסים לנחש מכל בדל של אמירה שהשמיע מועמד כזה או אחר במהלך מסע הבחירות שלו, מה תהיה הדרך שבה יתייחס אלינו אם ייבחר.
הדברים חשובים וראויים לבחינה, אבל בשלב הזה אסור להגזים, לשקוע במרה שחורה או לאבד את הראש. צריך לזכור שהיחסים עם ישראל בפרט, ומדיניות החוץ בכלל, אינם בראש מעייניו של הבוחר המצרי.
האחרון עסוק כרגע בעיקר בניסיון להעריך למי מבין המועמדים יש סיכוי טוב יותר לשקם את כלכלתה המרוסקת של מצרים ולהקל במשהו את בעיות האבטלה והעוני. נכון שאיש מן המועמדים לא החמיא לנו וגם לא דיבר בשבח היחסים איתנו.
מנגד, אף אחד מהם לא גרס שביטול חוזה השלום ומלחמה עם ישראל יפתרו את בעיותיה של הרפובליקה השנייה.
עודד גרנות הוא הפרשן לענייני ערבים של הערוץ הראשון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם