במקום רות סוף - רות עבור
לא במקרה מכונה מגילת רות במקורות "מגילת החסד". במדרש נאמר: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"
גם הצעת הנישואים לא הייתה שגרתית במיוחד: "כפה עליהם הקב"ה הר (סיני) כגיגית", מספרת הגמרא, והוסיפה את איומו של ריבונו: "אם אתם מקבלים את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". ובכל זאת החבילה לא התפרקה, שכן כפי ששוררה נעמי שמר, המכאוב הוא לחם האוהבים.
האם הייתה זו אהבה ממבט ראשון? חז"ל, שלא עושים הנחות, מספרים שהקב"ה חיזר אחרי כל האומות עם התורה, וכולן סירבו. אלינו הוא פנה בסוף ומיד הסכמנו, ואבותינו הכריזו בהתלהבות: "נעשה ונשמע". לוחות הברית ניתנו בחינם, אז מה הפלא שלקחנו שניים. אבל לא רק בגלל זה. העסקה הייתה פשוט מעולה.
התנ"ך הוא מסכת מסובכת של מריבות אוהבים. קוראים לזה, אגב, נישואים. מה הדבק שהחזיק ומחזיק את הצדדים? באחד מנוסחי "שטר התנאים", פיוט שבעדות המזרח נוהגים לקרוא בחג השבועות, נאמר: "החתן הקדוש מלך מלכי המלכים הקב"ה ישא למזל טוב את בתולת ישראל", ובהמשך - עצה שימושית: "ואל יעלימו דבר זה מזו ולא זו מזה ותמיד יהיו פניהם איש אל אחיו באהבה ובאחווה וברעות".
האחווה והרעות גודשות את מגילת רות, שאותה קוראים בשבועות, שבעה שבועות אחרי שקוראים את מגילת שיר השירים בפסח. שתיהן יצירות ספרותיות משובחות, מלאות חיים, המהללות את הטבע ואת יפי הבריאה, ובמרכזן הסיפור הנצחי - שלעתים גם מתיש - של אהבת אישה לאיש.
אחד מרגעי השיא של המגילה הוא הבטחתה של רות המואביה לנעמי, אם בעלה המנוח: "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר. כה יעשה לי ה' וכה יוסיף, כי המוות יפריד ביני ובינך".
המילים הפיוטיות האלה מזכירות את הבטחת אלוהים לעמו, שאותה נשא הנביא ירמיהו בשם החתן: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". המדבר היה זרוע לא פעם במוקשים, אבל שני הצדדים עצמו את עיניהם כדי להגיע לארץ המובטחת, וטוב שכך. לאהבה עיוורת - איכות חיים משופרת.
לטעמי, חסד הוא המידה שבכוחה להאריך את מועד התפוגה של הזוגיות. יחסים ללא חסד הם יחסים שיש בהם חסר. בימים שבהם כל זוג שלישי לא יצלח את הדרך
לא במקרה מכונה מגילת רות במקורות "מגילת החסד". במדרש נאמר: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".
התנהלות ראויה בין אדם לחברו תופסת מקום מרכזי בהגות היהודית. היא מגולמת באמרה הנאורה "דרך ארץ קדמה לתורה". מידה נאה, לכל הדעות. חבל רק שאינה מיושמת מספיק גם בקרב חלק מאלה המקפידים על קלה כחמורה. דומות לה שלוש המילים הנפלאות, "ואהבת לרעך כמוך" - ציווי שרבי עקיבא אמר עליו: "זהו כלל גדול בתורה". בתורה זה אכן כלל גדול. בחיים, מסתבר, קצת פחות.
ובחזרה למגילת רות, שאין בה דמות אחת רעה, בניגוד לכלל הזהב של כל תסריטאי מתחיל. רות מסרבת לעזוב את חמותה, נעמי, לאחר שהתאלמנה מבעלה, בנה של נעמי. כדי לקיים את שתיהן, רות מלקטת שיבולים בנחלתו של בועז, והוא אף מבקש מהקוצרים שלו להשאיר בשדה בכוונה יותר שיבולים בשבילה.
בועז, כמו נדלניסטים הגונים אחרים, מאפשר לרעבים ליטול מרכושו שיבולים כרצונם (ובכך לקיים את מצוות התורה "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט - לעני ולגר תעזוב אותם"). לאחר מכן הוא מייבם את רות חשוכת הילדים, נושא אותה לאישה ומעניק לה ולנעמי מעון לגור בו וביטחון כלכלי. שרשרת זהב של מעשי חסד, שמהם נולד דוד המלך.
ועל דוד ועל חסדים שווה לקרוא את הקטע היפהפה של ש"י עגנון ב"תמול שלשום": "מקום אחד יש בירושלים שאני הולך אליו פעם בשנה, בחג השבועות. זהו קברו של דוד המלך. לפי שדוד חביב עלי מכל היהודים שבעולם. מלך אדיר שהיה טרוד כל הימים במלחמות עם גוליית הפלשתי ועם שאר כל הרשעים, ואף היהודים להבדיל היו ודאי מטרידים אותו הרבה, אף על פי כן היה לוקח לו זמן לנגן בכינור ולעשות מזמורים בשביל כל האהובים והנדכאים. מלך זה - היאך לא אוהב אותו?"
ומהי זוגיות אמיתית אם לא לעשות enter על חסד, ועל חֶשד delete, ובמקום לומר רות סוף - לומר רות עבור.
הכותב הוא מומחה לדיני משפחה, מעלה מופע הומוריסטי על זוגיות, "טובים השניים" ובאחרונה הוציא לאור את ספרו השמיני, "תורת היחסים - נשים וגברים ומה שביניהם"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם