עייפתי ממך, יונה מצגר

נמאס מהחזקה ש"ענקי הדור" קנו להם על "מעשיו של השם" ועל שיקוליו

רוביק רוזנטל | 28/5/2012 13:28

תגיות: יונה מצגר

הרבה דברי הבל נשמעים מפי נציגיו של אלוהים עלי אדמות. לדידם, מותר להם לומר כל דבר העולה על דעתם. אלוהים איתם, והם אינם יכולים לטעות. לאלוהים שלהם יש סיבה לכל התרחשות, ולכן הוא אסף אל חיקו משפחה שלמה של מאמינים ובה ילדים רכים, לא לפני ששחק את בלמי המכונית שבה נסעו. בלי ספק ספקא היה כאן מסר נסתר.

אלוהיו של הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, הורג אנשים במלחמות אחרי שהוא סופר את לומדי התורה; או כפי שהרב מצגר קורא להם: "צבא השם". צבא השם, הם אלה המכלים את ימיהם בלימוד בלתי פוסק של עמודי גמרא הכתובים בשפה שחצייה ארמית ושולחים אחרים להילחם תחתם.

על פי מצגר, מספרם הוא שקובע את מספר ההרוגים בשדה הקרב; לא פעולות טובות ורעות של בני אדם בשדה הקרב, לא מחדלי המדינאים או גבורת המפקדים. והאמת, עייפתי. לא רק אני, אבל אני רוצה לומר דברים בשם עצמי בלבד. נמאס.

נמאס מהזכות שאתה ורבנים "ענקי הדור" שכמותך, לוקחים לעצמכם לומר כל דבר העולה על דעתכם ולחלל את הקדושה האמיתית. לא הקדושה השמיימית, אלא קדושת החיים הצעירים שנפלו במלחמה שלא הם חוללו. אני מכבד את אמונתכם בבורא עולם, אף כי אינני שותף לה. אבל נמאס מהחזקה שאתם קונים לכם על "מעשיו של השם" ועל החשבון שהוא עושה. אומר לך משהו, הרב הראשי: אלוהים, אם הוא קיים, אינו שותף לחשבונות שלכם. הוא גדול מהם.

אין בושה או יכולת להתנצל

אחי גידי נפל במלחמה שעליה דיברת, מלחמת יום הכיפורים. הוא לא למד "תורה", כלומר , דפי גמרא ועוד דפי גמרא. אבל הוא למד כל ימיו תורות רבות, את תורת הספרות והתיאטרון, את תורת המחשבה והמדע ואת תורת החיים והנפש. כאשר הרגו אותו, הרגו יחד עמו אוצרות של ידע ותרבות. של נעליך מעל רגליך כשאתה מעז להציב אותו מתחת לתלמידי "צבא השם".

עייפתי משכתוב ההיסטוריה רק כדי שתתאים לאמונה הפשטנית המחפשת היגיון אלוהי בכל מהלך. אמונה של ילדים מגודלים שאינם יכולים לשאת את המקרה, את השרירות, את הספק, ובעיקר את האחריות המלאה של אדם על מעשיו, לא כלפי ישות נסתרת, אלא כלפינו, המביטים בעיני מלכי בשר ודם ומצפים לדין וחשבון. מה באמת גרם

לתוצאות הנוראות של המלחמה ההיא, הרב מצגר? מה לזה ול"מיעוט לומדי תורה"?

במלחמת יום הכיפורים נהרגו 3,000 חיילים בשל מחדלי המדינאים וזחיחות המפקדים. אלה נולדו מתוך התחושה הכוזבת של סוף מלחמת ששת הימים שרוח הקודש הביאה לנו את הניצחון. הנה, מצגר. הפכנו לעם של מאמינים שוטים, וזה היה עונשנו.

להופעות מרתיחות הדם של עובדיה יוסף התרגלנו, ותמיד יבוא מישהו ממשרתיו וינסה "לטשטש את הרושם הקשה של דבריו". אבל אצלך אין גם בושה או יכולת להתנצל. "אין בדברים חידוש", אתה אומר. נכון, אך נותרה רק בקשה צנועה אחת: כשאתה משמיע דברי הבל לקהל המוכן לשתות אותם בצמא, אנא דאג שאיש מלבדו לא ישמע אותם. חסוך אותם מאיתנו.