האגודה למלחמה בסרטן
דבריה של ח"כ רגב היו אומללים, אבל כולנו תרמנו להעצמה שלהם. גם לא עצרנו לשאול אם יש הבדל בינה לבין אלה שהטיחו בה שהיא נאצית
הסנסציה כמובן גררה אינסוף תגובות נגד ותגובות נגד לתגובות הנגד, ועל פי גוגל, מההערה של רגב ייצרנו במהלך החג לא פחות מ-40 אלף אייטמים תקשורתיים, וזה בלי לספור את ההתלהמות בפייסבוק ובטוויטר.
אז מה בעצם הוכחנו בפעם המי יודע כמה? בעיקר הוכחנו שאצלנו שום דבר לא עובר בלי המון צעקות: יש את מי שצועק ראשון, את מי שצועק עליו בחזרה, את מי שצועק כדי להגן על עמדת הצועק הראשון, והדבר כולו הופך לתחרות שנאה שתהרגו אותי אם יש לי מושג מי מנצח בה.
לעתים נדמה לי שאנחנו לא יודעים איך לווסת את הווליום. אולי הכפתור הזה פשוט נשבר מתישהו, ולא שמנו לב. התרגלנו לחיות עם מוזיקה מחרישת אוזניים במשך 24 שעות ביממה, אבל אם רק היינו מצליחים להוריד קצת את הווליום מדי פעם, לא מעט מהבעיות שלנו היו נפתרות. איך? מעצם זה שחלקן היו מקבלות עוצמה פחותה מעוצמת המקסימום שעליה אנחנו תקועים כל הזמן. אנחנו כבר לא יודעים לתעדף, וכל דבר גורם לנו להיסטריה שווה במידתה.
דבריה של מירי רגב היו אומללים, אין על כך ויכוח. יחד עם זאת, כולנו תרמנו להעצמת הווליום שלהם. גם לא עצרנו לרגע כדי לבדוק אם לא סטינו מהעיקר או לשאול את עצמנו אם יש הבדל אמיתי בין מירי רגב שמעדה בלשונה לבין אלה שהטיחו בה בתגובה שהיא נאצית.
האם הוויכוח הוא על מיהו הסרטן האמיתי? או שאולי הוויכוח הוא על גזענות? או שאולי הוא בכלל על ההבדל בין אלה שגרים בדרום תל אביב לאלה שגרים בצפון? או שבעצם, תזכירו לי - הוויכוח לא היה על הפתרון לבעיית המסתננים? נראה שלא באמת מעניין אותנו על מה הוויכוח כל עוד אנחנו יכולים להביע עליו את דעתנו במקסימום ווליום, ובדרך גם לייצר עוד ועוד שנאה.
מאחר שכל מי שמחזיק מעצמו חש חובה מוסרית להגיב על דבריה של רגב, הפכנו את מילותיה להרבה יותר משמעותיות משהיו באמת. לקחנו הערה אומללה והפכנו אותה לא רק לשיחת היום, אלא גם לשיחת הוויקנד, שיחת החג, שיחת השבוע. אני לא אומרת שצריך לשתוק לנוכח
בסופו של דבר, לא יצא לנו מזה כלום כי לא רק ששוב נגררנו לוויכוח על הטפל, אלא גם ניצלנו את הזדמנות הפז הזאת כדי להרחיב את מעגל השנאה והפילוג. עם יד על הלב: האם זה משנה אם מירי רגב היא זו ששונאת את המסתננים או שאנחנו הם אלו ששונאים אותה ואת חבריה?
במקום למצוא פתרון לבעיית המסתננים המובטלים והשתקעותם ברחובות של דרום תל אביב, עשינו ספין-אוף לבעיה אחרת. מישהו זוכר את המסתננים? כנראה אנחנו מעדיפים לפתור בעיות בצורה מאוד מקורית. אנחנו פשוט עוברים לצעוק האחד על השני במלוא המרץ ומכלים את כל האנרגיה שלנו בלהוכיח למה אנחנו טובים יותר ממישהו אחר. עזבו אתכם מבעיית הסודנים בדרום תל אביב. מה שבאמת חשוב הוא להכריע בסוגיית מירי רגב: האם המסתננים הם הסרטן כפי שהיא אמרה או שמא היא עצמה הסרטן האמיתי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם