נפרדים מריבלין: "קול ייחודי ומלא אנושיות"
המשנה לנשיא העליון אליעזר ריבלין, פרש מהתפקיד עם הגיעו לגיל 70, בטקס מרגש בירושלים. "דוגמא לשופט צנוע שהתקדם", שיבח גרוניס
- היום: השופט ריבלין פורש מביהמ"ש העליון
- השופט ריבלין: אתמודד לתפקיד מבקר המדינה
"לא היה ענף משפטי בו לא עסק, וקולו היה ייחודי: חד, בהיר, נוקב לפרקים אך מלא אנושיות וחמלה", הוסיף גרוניס. "כחוט השני עוברים בפסיקתו עקרונות של צדק, שוויון, בחירה וערבות הדדית. ריבלין הוא דוגמא ומופת לשופט צנוע ושקט, שהתקדם במעלה השפיטה בזכות יכולותיו וכשרונותיו".
בסיום דבריו פנה גרוניס בנימה אישית לריבלין ואמר: "הפרק שלך, אליעזר, הוא פרק מרכזי בסיפור הנכתב במערכת המשפט הישראלית".
גם שר המשפטים נאמן שיבח את ריבלין בטקס ואמר: "בהלכת 'השנים האבודות', הנמקת השופט ריבלין מבוססת כולה על עשיית צדק ויושר - כך פסיקתו בכל התחומים בהם עסק".
"חשוב להדגיש את הצניעות של ריבלין, השקט שהשרה בדיונים, ההרגשה שנתן למתדיינים משני הצדדים שהם יכולים להביע את דעתם", ציין נאמן. "חשוב להדגיש את השפעתו על הפסיקה בבית המשפט העליון - ריבלין הוביל הלכה שהולכים על פיה".
ריבלין עצמו התייחס בטקס לימי ילדותו ואמר: "נולדתי בירושלים וכמו ירושלמים רבים, ידענו עוני ומצוקה. הפרוטה לא היתה מצויה בידי הוריי - אך חינוך הילדים היה תמיד בראש דאגתם".
"להיות שופט זה לגעת בכל היבטי החיים והזדמנות להקל על מצוקתם של אחרים. אך להיות שופט היא גם ההכרה כי יאה צניעות לעבודתך, כי אתה נתון ככל אדם לטעויות, כי החוק חכם ממך וכי במרותו טמונה חוכמת חיים".
ריבלין מכהן כשופט בעליון מאז 1999, אז החל בעבודתו כמינוי זמני ובהמשך כקבוע. משנת 2006 הוא משמש כמשנה לנשיאה.
לפי עקרון הסניוריטי, לפיו השופט
ריבלין טבע את חותמו בפסיקות בית המשפט העליון בעיקר בדיני נזיקין וחופש הביטוי. באחד מפסקי הדין הידועים שלו קיבל ריבלין את ערעורה של העיתונאית אילנה דיין בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה סרן ר' בגין כתבה ששודרה אודותיו בתוכנית "עובדה" שבה הובא תחקיר על נסיבות מותה של ילדה פלסטינית מירי צה"ל.
טקס הפרידה נפתח בהקראת פסק הדין האחרון של ריבלין על ידו. ריבלין בחר להיפרד בפסק דין העוסק בתחום הניזקין בסוגיה הנקראת "הולדה בעוולה".
המושג "הולדה בעוולה" עולה כאשר קטין נולד עם מוגבלות כלשהי, ונטען כי התנהגות זהירה של הגורמים הרפואיים שטיפלו באם ההרה – הייתה מונעת כליל את הולדתו "בעוולה".
על פי פסק הדין של ריבלין, הכרה בתביעה בגין "חיים בעוולה" - לוקה בקשיים משפטיים, עקרוניים וערכיים, שכן לא ניתן להגדיר את החיים כ"עוולה", גם אם הם כרוכים בחיים תחת מוגבלות קשה.
"הגדרת החיים עצמם – אף אם הם חיים במוגבלות – כנזק, והקביעה כי מוטב היה לו לאדם מסוים שלא היה
נולד כלל, אוצרות בחובן פגיעה אסורה בתפיסה שלפיה לחיים יש ערך אינהרנטי, שאינו פוחת ובוודאי שאינו מתאיין בשל קיומו של מום או קיומה של מגבלה", נימק ריבלין.
"תפיסה זו היא חלק חשוב והכרחי של אמונתנו והכרתנו בקדושת החיים, בערך האדם ובכבודו ובזכותם של אנשים בעלי מוגבלות לכבוד ולשווין".
עוד צוין, כי לתוצאה אליהם הגיעו השופטים פה אחד, ולפיה יש הכרח לבטל את עילת ה"חיים בעוולה" – הגיעו גם רוב חברי ועדת מצא, שקבעו כי "ההכרה בקיומה של העילה שוב אינה מתיישבת עם ערכי היסוד של משפטנו". תוצאה זו עולה בקנה אחד גם עם המצב המשפטי הנוהג במדינות המשפט המקובל, רובן ככולן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם