רגולציה ירוקה היא אנטי חברתית

כל מס במדינה שמהווה נטל על הלקוחות מעורר דיון ציבורי. אבל אם זה מס ירוק איש לא מעז לקרוא תיגר ולשאול שאלות

רותם סלע | 30/5/2012 10:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בוועדת הכלכלה של הכנסת התקיים באמצע מאי דיון בחוק "הפסולת האלקטרונית", המבקש לכפות על היצרנים ועל היבואנים בענף לממן על חשבונם איסוף, מיון ומיחזור של שלל מכשירי האלקטרוניקה: החל בסוללה וכלה במקרר. במהלך הישיבה התריעו נציגי איגוד לשכות המסחר מפני עלייה של עשרות אחוזים במחירי מוצרי החשמל הנמכרים בשל העלויות שהחוק ישית על המגזר העסקי.

הכנסת תאשר: גם פסולת אלקטרונית תמוחזר

"הציבור לא ייתן לכם להעלות את המחירים. . . הוא יחרים אתכם. . . אל תאיימו שתגלגלו אליו את העלויות", החזיר בתשובה השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, ותקף את דן כרמלי, סמנכ"ל יחסי הממשל באיגוד לשכות המסחר, שהזהיר מזינוק במחירים, "אז תפסיקו לנסוע במרצדסים". כרמלי המופתע, שמכיר מקרוב את מסדרונות בית המחוקקים ואת שפתו, עזב בהפגנתיות את הישיבה.

דברים שממחזרים משם
מה עושים עם מכשירי החשמל שנדמו?

מאז המשיך החוק בזחילתו אל ספר החוקים, ואף נידון שוב אתמול (ג') בוועדת הכלכלה. מכיוון שאף אחד לא מתעסק בחקיקה ירוקה הוא צפוי ככל הנראה להיכנס אליו בקרוב, ולהוביל ללא ספק לעליית מחירים על חשבונכם. אם היה מדובר בהעלאת מע"מ, בלו, מס על סיגריות או תעריף שכר הלימוד באוניברסיטאות הייתם שומעים ללא ספק על "גזירה חדשה" מבית מדרשה של הממשלה, אך כיוון שמדובר בחוק ירוק - יוק.

על-פי חוק הפסולת האלקטרונית, היבואנים והיצרנים של מכשירים חשמליים יחויבו לעמוד ביעדים לאיסוף, למיון ולמיחזור. הבעיה: בניגוד לחלק גדול מהמדינות האירופיות שבחרו לעשות זאת, בישראל מגולגלת כל האחריות למגזר הפרטי, מה שהופך את הצעת החוק לזולה מאוד מנקודת מבט ממשלתית ויקרה מאוד מנקודת מבט צרכנית.

מפלצת חקיקה

בניגוד להצהרה של ארדן, היבואנים בתחום האלקטרוניקה והמכשירים הלבנים לא נהנים בדרך כלל משולי רווח דו-ספרתיים. את עלות החוק, המוערכת ביותר מ-100 מיליון שקל בשנה, ייאלצו השחקנים בשוק לממן באמצעות העלאת מחירים, שבסופו של דבר יממנו הקונים מכיסם.

בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק

במדינה נורמלית היתה העלאה של עשרות שקלים בחשבון הרכישות הממוצע של האזרחים מובילה לדיון ער וסוער בתועלות של הצעת חוק שכזו. המתנגדים היו עשויים לטעון למשל כי מיחזור כפוי מבזבז משאבים - הרי אם זה היה כלכלי לא היה צריך חוק - וכי הפתרון הזול ביותר הוא הטמנה בטוחה של פסולת. כמו שעושים בארה"ב העשירה, למשל, שבה לא קיים חוק פדרלי הכופה מיחזור כזה. מנגד היו המצדדים טוענים כי אירופה, שכלכלתה מתמוטטת תחת נטל הרגולציה והבירוקרטיה, דווקא אימצה אותם. טיעון מנצח אם אתה ירוק. מדובר במגמה מסוכנת ומדאיגה, שבה מגלה התקשורת אינסטינקט של בת יענה כשמדובר בקפריזות הצבועות באידאולוגיה הנכונה.

השתקת השיח יצרה מפלצת חקיקה והרתעה שיצרה לציבור הישראלי נזק של יותר מ-20 מיליארד

שקל שמתגלגל לחשבונות החשמל, המזון, השתייה הקלה ובקרוב למוצרי הצריכה שלו: צינור הגז שלא חובר לחוף דור בשל התנגדות התושבים והארגונים הירוקים והוביל לעלויות של 14 מיליארד שקל; תחנת הכוח הפחמית שלא הוקמה באשקלון ושאי-קיומה מוביל לבצורת חשמל בקיץ הקרוב; נורות החשמל החסכוניות הכפויות; חוקי המיחזור של האריזות, של הבקבוקים וכעת של המכשירים החשמליים; ושיגעון הפאנלים הסולאריים.

רגולציה סביבתית סמויה מהעין גובה מהתעשייה מאות מיליוני שקלים - שנגבים בסופו של דבר מהציבור במקומות עבודה ובעליות מחירים. ירוק אמור להיות לא אידאולוגיה, אלא אמצעי לשיפור סגנון חיים. מוכרחים לקיים דיון עמוק, רציני וביקורתי בתוצאותיה של החקיקה הירוקה. כי לכל דבר יש בסופו של דבר תג מחיר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רותם סלע

צילום:

כותב ומתרגם. מרצה בתחום כלכלה וחברה, אחד מבעלי הבלוג "הקפיטליסט היומי"

לכל הטורים של רותם סלע

עוד ב''רותם סלע''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים