ייאוש בשכונת התקווה:
כולם מפחדים מכולם
שני הצדדים בכוננות לקראת עוד הפגנה הערב. ארגוני סיוע קוראים ללוות ילדי מהגרים לביה"ס. תושבים: "המסתננים במצוקה, זה לא ייגמר טוב"
אמש הודיעו אנשיהם של ברוך מרזל וח"כ מיכאל בן ארי שהם מתכוונים להגיע, עם הזמנה או בלעדיה. "סודנים לסודן, ישראל זה כאן!. . . נפגשים בתחנה המרכזית ברחוב לוינסקי ומשם נצא עם הפעילים ועם ברוך מרזל לשכונת שפירא" נכתב בהודעה שנשלחה לפעילים, שרבים מהם צפויים להתייצב מחר ולהיענות לקריאה.
עם קבלת הידיעה על כוונת אנשי הימין לקחת חלק בהפגנה, ועל רקע אירועי האלימות הקשים בהפגנה בשבוע שעבר, מיהרו ארגוני הסיוע לבקש מאזרחים רבים להתנדב וללוות היום את ילדי המסתננים, מבקשי המקלט והעובדים הזרים בעת שיעשו את דרכם מהגנים ומבתי הספר.
אלו מפגינים נגד הפחד מהמסתננים ומבקשי המקלט השוטפים את הסמטאות בשכונות, ואלו מגייסים מתנדבים בשל הפחד מהמפגינים.
אבל עוד לפני ההפגנה, שיש לקוות שתסתיים בשלום, המציאות בשטח רותחת. מדי כמה שעות מתקבלים דיווחים מאריתריאים ומסודנים על התנכלויות מצד תושבים בשכונות הדרום. האזרחים האפריקאים מספרים על צעירים, ככל הנראה תושבי השכונה, שעוברים ברחובות על קטנועים, מאיימים עליהם ותוקפים אותם.
שלשום זה קרה למבקשת מקלט מאריתריאה, העובדת בחנות ברחוב ההגנה. היא שמעה את החבורה מתקרבת על קטנועים ומיהרה לסגור את החנות ולהגיף את התריסים. אולם לדבריה, הצעירים ניפצו את הדלת, פתחו את התריס ופרצו פנימה.
אחד מהם שלף סכין, חבריו השמיעו לעברה כמה קללות ועזבו את המקום. "זה קורה כל הזמן, אבל בזמן האחרון זה קורה יותר ויותר, כמעט כל ערב", מספר אברהם, מבקש מקלט מדרפור.
דיווחים בודדים הגיעו ל"מרכז לקידום פליטים אפריקאים" על רוכבי אופנועים שעוצרים ליד מסתננים ומבקשי
בכל שיחה עם תושבי שכונת התקווה בימים האחרונים הם מבקשים לא לשכוח לרגע את המציאות הקשה שהם חיים בה כבר כמה שנים. מאז העלייה במספר המסתננים שנכנסים לישראל ומוסעים לתל אביב באדיבות ממשלת ישראל, הבעיה רק הולכת ומחריפה.
ליאת, צעירה תושבת התקווה, מספרת כי אתמול, כשעשתה את הדרך ממכון הכושר בבית דני לביתה בסמוך לרחוב ההגנה, הבחינה בשני אנשים כהי עור. כשראו אותה מאחוריהם, החלו להאט, ואף שניסתה לא להדביק את הפער מהם, הם נעצרו לבסוף, נתנו לה לעקוף והחלו להתקרב אליה.
"הייתי 30 מטר מהבית שלי, אבל מהפחד לא יכולתי לעשות את הדרך הקצרה לבד", היא מספרת. "עוד שנייה הם כבר נוגעים בי, אין אף אחד ברחוב. התקשרתי לאבא שלי ובתוך דקה הוא בא עם הרכב ולקח אותי. זה נראה למישהו סיטואציה הגיונית במדינת ישראל?"
מחוץ לחנות מכולת קטנה ברחוב האצ"ל, מול הבר האריתריאי שהושחת ונבזז בליל המהומות בשבוע שעבר, יושבת נאגה אטמיקל, מבקשת מקלט מאריתריאה.
ביום שישי האחרון תושבת השכונה ניפצה את דלת החנות שלה באמצעות בקבוק בירה. ככה, על הדרך. היא מספרת שמאז המהומות היא לא קונה יותר אספקה. רק מחכה שהלקוחות יקנו את המלאי שנמצא על המדפים, ואז היא תלך מכאן.
לאן, היא לא יודעת. גם אמינה טקלה, בעל הבר ממול, לא פתח אותו מאז הלילה הקשה לפני שבוע. "מחר יש עוד הפגנה, אני חושב שלא כדאי לפתוח בינתיים, לך תדע מה יהיה", אומר טקלה, שמתכוון לפנות לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לסייע לו לעבור למדינה אחרת. "אני לא יכול להישאר פה, זה נעשה מסוכן מדי".
לא הרחק משם, בדוכן האטליז של יחזקאל סלומי בשוק התקווה, מודאגים לא פחות מהמצב, אולי אפילו יותר.
"תשמע, הם במצוקה אמיתית, המסתננים. אני חושב שביבי הגזים כשהוא הרפה מהנושא הזה בכל השנים האחרונות, והיום זה מתפוצץ לו בפנים", אומר סלומי. "עכשיו באים לפה חברי כנסת להפגנות, כל אחד זורק איזה רפש עליהם, ואנחנו ממשיכים לסבול".
"אין לי כלום נגדם, אבל אני רוצה לראות מה יקרה אם אחוז אחד מהם יעבור לרמת אביב. מעניין אם ההורים שם ישלחו את הילדים לחוגים או לגנים הציבוריים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם