לא סחבק: בליכוד מבינים מי בעל הבית
חוק ההסדרה הוציא מאיזון מדינה שלמה והטריף את המערכת הפוליטית. נתניהו הצליח לראשונה לכופף את הימין הקיצוני ואת השרים
במליאת הכנסת, וחזה בההצבעה על חוק ההסדרה, שאיים לקרוע את הליכוד ולפגוע אנושות מנהיגותו, קורס אל תוך עצמו בקול דממה דקה, מותיר את הימין הקיצוני מוכה ומובס.
זה היה שבוע של אובדן פרופורציות, בו חוק שנועד להכשיר בדיעבד חמישה בניינים בשכונת מגורים בבית אל הוציא מאיזון מדינה שלמה, הטריף את מפלגת השלטון והביא לעולם את אחד הקמפיינים האגרסיביים והשקריים שהפעילו אי פעם המתנחלים כלפי ראש ממשלה ושריו.
מילא, אילו היה נתניהו מודיע על התנתקות שנייה כפי שהעלילו עליו בשיא הקמפיין או יוזם מהלך מדיני נועז. אז אולי אפשר היה להבין את עוצמת ההתנגדות. העניין הוא שנתניהו בסך הכל רצה לחזור הביתה בשלום לאחר שבג?ץ כפה עליו את הרס הבתים, שמה לעשות, נבנו בניגוד לחוק, על קרקע פלסטינית פרטית.
אחרי ההצבעה ונוכח המאמצים האינטנסיביים להשיג מתווה שישאיר את הליכוד והקואליציה שלמים, יכול היה ראש הממשלה להתענג על ההתקפלות המביכה של כל אלו שהצהירו כי יצביעו בעד החוק - והתאדו.
אי אפשר להפריז במשמעויות מרחיקות הלכת שהיו נגזרות על נתניהו במציאות שבה החוק, שנועד לעקוף פסיקה חלוטה של בג?ץ, היה עובר אפילו על חודו של קול אחד. באותו הרגע ממש נתניהו היה הופך לברווז צולע, מאבד את יכולתו למשול והופך דה פקטו לבן ערובה בידי הקיצוניים שבמתנחלים, שחדרו לא רק אל מתפקדי הליכוד אלא גם אל לב לבה של סיעת מפלגת השלטון, כשלא אחר מאשר יו"ר הקואליציה זאב אלקין משמש כלוביסט הראשי שלהם בכנסת.
נתניהו של אחרי סערת גבעת האולפנה אמנם התחזק מאוד פוליטית, אך עדיין יצטרך לעשות סדר בתוך הליכוד שמגלה סימני מרידות פנימיות. בכל זאת שמונה מתוך תשעת חברי הכנסת של הסיעה, כולל יו?ר הקואליציה, תמכו בחוק הרע הזה, כלומר הצביעו אי אמון במתווה שהביא, ובמקום הזה מבחינתו טמון פוטנציאל נזק רב. בפניו ניצב גם אתגר הפינוי עצמו. נתניהו ינסה להימנע מתמונות פינוי אלים שייצרבו בזיכרון, ויהיה כבר מי שינסה לסבך אותו.
נתניהו אינו שרון. הוא עדיין בעל סנטימנט חזק להתיישבות. הוא מעולם לא חצה את הרוביקון הזה, ולכן לקמפיין השלילי נגדו לא הייתה אחיזה במציאות. הוא לובה בעיקר על ידי המתנחלים הקיצוניים. נתניהו יודע להבדיל בין הקבוצות השונות בהתיישבות, לכן מי שנמצא על הכוונת שלו הם לא המתנחלים השפויים אלא הימין הקיצוני הפייגליני, זה שחדר אל הליכוד, השפיל אותו בוועידת הליכוד לפני חודש והשפיע על החלטתו לצרף את קדימה לממשלה. איתם יש לנתניהו חשבון פתוח. נתניהו בחר להתעלם מהם. הם לא היו הכתובת שלו לפשרות. הוא הבין שבקרב הזה בינו לבין פייגלין על תמיכת שרי הליכוד אסור לו להפסיד או למצמץ.
בימים שקדמו להצבעה התנהלה בלשכתו פעילות קדחתנית, שגלשה עמוק אל תוך הלילה, כשבמקביל מחוץ לכנסת נערכות הפגנות סוערות ומאות מסרונים מוטרפים נשלחו לשרים. בכל הזמן הזה נתניהו היה בקשר רצוף עם אביגדור ליברמן וראשי ש?ס אלי ישי ואריאל אטיאס, שאפשרו לו לקדם פתרון. בש?ס לא התכוונו מראש להתאבד על גבעת האולפנה, וליברמן הוא בסופו של דבר פרגמטיסט. בזירה הפנים ליכודית נתניהו גייס את שר החינוך גדעון
יחד ניהלו את המשא ומתן מול היועץ המשפטי לממשלה וצוותו. סער כמו גם השר בוגי יעלון, שהיה בסוד העניינים, דיברו בישיבת הסיעה ביום שני בעד מתווה נתניהו בעוד שאר שרי הליכוד, שמחשיבים עצמם אידאולוגים לוחמניים, התאיידו - מי בחו"ל, מי אל משימות דחופות שצצו פתאום. למעשה סער ויעלון היו מתואמים ביניהם וסימנו בכך את הדרך עבור השאר.
עוצמת השפעתם נבעה גם מקרבתם הגדולה להתיישבות. הם שימשו עורף פוליטי אפקטיבי לנתניהו בתוך הסיעה. הם כמובן הבינו, כפי שנתניהו הבין והבינו השרים דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן, שבנסיבות הקיימות אין אפשרות אחרת זולת קיום פסיקת בג"ץ.
בסופו של דבר, נתניהו השיג עבור המתנחלים עסקה מהחלומות, מצנח של זהב. פיצוי בדמות תנופת בנייה של מאות יחידות דיור בבית אל שלא הייתה כמוה שנים. עם חבילת פינוי שכזו, שהמתנחלים יכלו רק לחלום עליה ושפתחה חזית מול האמריקאים, יכול בהחלט להיות שאפילו ב"שלום עכשיו" היו מעדיפים להישאר עם חוק ההסדרה.
במבחן התוצאה נתניהו סוגר כמנצח את אחד השבועות הקשים שעברו עליו בלשכת ראש הממשלה. הוא הצליח לשמר את תמיכתו של הימין השפוי ואת תמיכת המרכז, כשהתעמת עם המתנחלים הקיצוניים וכופף אותם. כל זה אינו מובן מאליו. על הדרך עשה גם תרגיל מנהיגות מוצלח, כשאיים לפטר שרים, ובכך חיזק את מעמדו בתוך המערכת הפוליטית כאלטרנטיבה היחידה.
נתניהו גם נהנה השבוע מפירות האחדות עם קדימה, שהעניקה לו ביטחון פוליטי ואפשרה לו לנצח בהצבעה ברוב גדול (69:22). נכון שגם מחוץ לקואליציה רוב הח?כים בקדימה היו מתנגדים לחוק, אבל מה רע במשמעת סיעתית? משעשע היה לראות את יו"ר סיעת קדימה דליה איציק גוערת בח?כים שהתעכבו בכניסה למליאה, בעוד אלקין פועל בכיוון ההפוך.
בשבוע הזה גם התבררה מגבלת הכוח של הקבוצות הימניות שחדרו לליכוד והמאיסו את עצמן על שרי המפלגה. מאות המסרונים המאיימים ששוגרו בכל שעות היממה אל מכשירי הטלפון הניידים של השרים לא שינו דבר. אלפי מתפקדי הימין הקיצוני בליכוד לא סיפקו את הסחורה. הם לא מנעו את הפלת החוק.
פייגלין, שהזהיר בתחילת השבוע כי אנשיו יבואו חשבון עם שרי הליכוד שיצביעו נגד החוק, נחלש. הוא נשאר עם אקדח נטול כדורים. אם האיום הכי חריף ואולטימטיבי לא עבד עבורו, במה יאיים בעתיד? אפילו השרים יולי אדלשטיין ודניאל הרשקוביץ? וסגני השרים גילה גמליאל ואיוב קרא, שהצהירו עד לבוקר ההצבעה ממש שהם בעד החוק, נטשו את המתנחלים כשעשו ברגע האחרון פניית פרסה וניצלו מפיטורים.
הליכודניקים עדיין חיים תחת רושם טראומת הפילוג ב-2005, שנגרמה בשל ההקצנה והמרידה כלפי שרון. על פי מבחני העבר, רוב מתפקדי הליכוד אינם רוצים לראות את ראש הממשלה מושפל ומחושק ואת מפלגתם מוכפשת. לכן מפתיע היה לראות איך שלושת מורדי הליכוד של 2005 - גמליאל , קרא ואדלשטיין - לא למדו את הלקח, הרי בזמנו נזרקו מהכנסת על ידי חברי המרכז כנקמה על תרומתם לפילוג, וחזרו לזירת הפשע רק כדי להתקפל מול איומי הפיטורים.
קרא ("לא נולדתי סגן שר וגם לא אמות כזה") ספג את מירב הלגלוגים בלשכת נתניהו. כאילו נגמרו בעיות הבנייה בדליית אל כרמל שהוא מתאבד על בית אל. בכלל, לא מעט בדיחות ורגעים קומיים סיפקה סאגת חוק ההסדרה. שר התחבורה ישראל כץ, שיצא למסע ארוך באירופה בדיוק ביום ההצבעה, היה אחד הכוכבים.
איך זה ששר התחבורה לא השיג כרטיס חזרה לארץ? שאלו. בווריאציה אחרת היה מי שהתעניין אם כץ, שהגיע גם להאג, קפץ להגן על חוק ההסדרה בבית הדין הבינלאומי. גם סילבן שלום, שהעדיף את ניו יורק, ויוסי פלד, שהיה דחוף לו לצאת להשקת ספר כלשהו בקרואטיה, היו מוקד ללעג.
אלקין הוא ללא ספק אחד מנפגעיה העיקריים של פרשת גבעת האולפנה. בשבועיים האחרונים גברו הדיווחים שהגיעו לנתניהו על כך שיו?ר הקואליציה שלו פועל למעשה נגדו. אילו היה מבקש להתפטר, מילא. זכותו לחשוב בניגוד לעמדת ראש הממשלה. בלשכת נתניהו נזכרו השבוע בגדעון סער שהצביע נגד תוכנית ההתנתקות כאשר כיהן כיו?ר הקואליציה של שרון. הוא הציע אז לשרון להתפטר ונדחה, ומעולם לא ארגן פעילות קולקטיבית נגד המהלך.
השבוע זכה אלקין לכינויים מפוקפקים מצד סביבת נתניהו דוגמת "סוכן כפול"? "יו"ר סיעת פייגלין בליכוד ויו"ר "קואליציית המורדים". את הפרשה הוא מסיים כמועמד להדחה. גם אם נתניהו לא יוציא לפועל את התוכנית להדיחו, עדיין עצם קיומה מערערת את מעמדו של יו?ר הקואליציה, שעד לפני חודשיים היה חזק בלשכת ראש הממשלה. יו?ר הקואליציה הוא בראש ובראשונה תפקיד שמחייב מידה גדולה של אמון מול ראש הממשלה. אלקין בימים האלה עבד יותר בשביל כצל?ה ופייגלין.
לנתניהו הגיעו סיפורים על כך שאלקין מתרברב, שאם החוק לא יעבור נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. הגיעו תיאורים על תיאום מוחלט בין אלקין למתנחלים ולחבורת כצל?ה וחברי הכנסת שתמכו בחוק. המשמעות היא שפעל להביס את נתניהו בנושא שראש הממשלה הטיל עליו את מלוא כובד משקלו. הוא התראיין ודיבר בזלזול על ראש הממשלה והאשים אותו בכך שהוא פועל נגד האינטרס ההתיישבותי.
אין דרך אחרת להסתכל על זה: אלקין ניהל מתוך הליכוד את הקמפיין של האיחוד הלאומי. שיכור מכוח הקים עליו גם חלק גדול מבכירי הליכוד ששאלו, ובצדק, מתי בדיוק אלקין הפך למטיף המוסר שלהם? ליותר ליכודניק מהם? הרי הוא הצטרף אליהם רק ב-2009, כשנתניהו סייע לו באמצעות שריון להתברג לרשימת הליכוד כעולה חדש אחרי שנטש את קדימה. אתמול אלקין, בראיון לגלי צה"ל, לאחר הפרסומים על הכוונה להחליפו בכרמל שאמה-הכהן, כבר נשמע הרבה פחות כוחני ויהיר. מפויס, כמעט מתחנף לנתניהו.
מאז הצטרף לליכוד ב-2009, סומן הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון כתקוותו של מחנה הימין בליכוד, כמנהיגו העתידי. הוא היה אורח כבוד בכנסיהם של המתנחלים, חביבם של הפייגלינים. הרומן החדש היה מבטיח. הם, שבעי אכזבות ההתנתקות, ראו בו את נציגם הבכיר בממשלה. הוא מצדו בנה אסטרטגיה שלמה על כוחם בליכוד. עד שהעז להעדיף את בג?ץ על פני קרבתם, ופגש בצד הפחות נעים שלהם, שלא לומר המאיים והמכוער. הוא גילה ששום דבר לא ישביע את רצונם, שזה הכל או כלום. אין אמצע.
יעלון, שעזר בגיבוש מתווה נתניהו ושיווק אותו בסיעה, עדיין המום כשהוא נזכר בהתלהמות כלפיו בימים האחרונים, במאות המסרונים ("אתה היית התקווה שלנו אבל גמרת איתנו"), בהסתה הפרועה נגדו. לדעתו הם איבדו כל פרופורציה.
את ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי הוא מאשים בהפצת תעמולה שקרית, כאילו ראש הממשלה מתכנן מגה התנתקות, שגרמה לתסיסה בשטח. "אלה אנשים שלא מחוברים למציאות ומרעילים את הציבור ביש"ע, והכל בגלל אינטרס פוליטי צר", אומר יעלון ומספר על מסרון שהפיץ כץ לפני כניסת השבת למאות מתיישבים בשומרון, ובו הוא מדווח על כך שראש הממשלה ומזכיר הממשלה צבי האוזר מתכננים מגה התנתקות שבה יפונו 70 אלף תושבים מבתיהם. "עם האינפורמציה השקרית הזו נכנסו יהודים לבתי הכנסת ביום שישי ועברו את השבת", אומר יעלון.
יעלון סבור שמקורה של ההתלהמות במניעים פוליטיים אישיים, למשל מאבקים פנימיים בתוך הבית היהודי, שם יתקיימו פריימריז לראשות המפלגה בעוד כמה חודשים. לדבריו, יוזם חוק ההסדרה, זבולון אורלב, ניסה באמצעות החוק לזכות בנקודות זכות בציבור הדתי-לאומי על חשבון שר המדע דניאל הרשקוביץ,? שאיים בהתפטרות - והתקפל.
בניגוד אליהם, אומר יעלון, "כשדיברנו עם ראשי היישובים ולא עם הפוליטיקאים, זכינו לתמיכה. אבל מה שהיה אחר כך זה הזוי. מי שמדבר על התנתקות ומגה התנתקות מרעיל את הציבור ביש?ע, והכל בגלל אינטרס פוליטי. אני לא חושב שהם תרמו יותר ממני ומבני בגין להתיישבות בשלוש השנים האחרונות".
יעלון מתאר את הלחצים העצומים שהופעלו עליו ועל שרי הליכוד האחרים מצד מתפקדי הליכוד ביש?ע כחוויה קשה. "מצאנו את עצמנו בתוך מערבולת. כצל?ה התנפל באופן אישי על בני בגין ועלי. הם ממש איבדו את העשתונות". כשאני שואלת את יעלון אם אינו מוטרד מכך שאולי ויתר על תמיכת הימין, הוא מזדעק. "אז אמרו לי פספסת הזדמנות להנהיג את הימין. אז מה? אני הלכתי עם האמת שלי והיא תנצח". על מה שעוד מחכה ליעלון מחבריו הוותיקים אפשר ללמוד מתגובת כצל'ה. "בוגי לא יוכל להראות את פניו עוד בהתיישבות. הוא המאיס את עצמו עליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם