פרחים ושושני: מנכ"ל משרד החינוך מדבר
אחרי שלוש קדנציות המחנך המיתולוגי ד"ר שמשון שושני מתפנה לדבר על מורים, תלמידים ופוליטיקאים. ראיון מיוחד לסיכום תקופה
בחדרון הקטן הסמוך ללשכת המנכ"ל הציבו עבורו מיטת שדה נפתחת. להקל קצת אם ירצה במנוחה. בכל זאת, לא רבים מנהלים משרד ממשלתי בעשור השמיני לחייהם. בסופו של דבר הוא נשאר ליותר משנתיים וחצי, והמיטה ההיא נפתחה פעם אחת בלבד.
"חשבתי שאוכל לתפוס תנומה, אבל לצערי הרב לא יצא ל", הוא מספר, "העבודה שוחקת, לכן התניתי מראש שהקדנציה הזו תהיה שנתיים והסכמתי להישאר שנתיים וחצי. כמו עבודתו של מנהל בית ספר, 80 אחוז מהזמן אתה עוסק בבעיות קטנטנות, בפתרון בעיות בירוקרטיות, ולא בחינוך".
בשנים הרבות שבהן ניהל ביד רמה את מערכת החינוך הישראלית, על משבריה הלא מעטים, שושני כמעט לא דיבר. כעת, לאחר הפרישה, הוא מתפנה לסכם בראיון נדיר לא קדנציה אחת כי אם שלוש, שבהן כיהן לצד ארבעה שרים בקריירה שנפרשה לאורך ארבעה עשורים.
מה ההבדל בין התלמידים שפגשת בתחילת דרכך לבין התלמידים כיום?
"תלמידים היום כותבים מסרונים במשפטים קצרים. תושיב תלמיד כזה לכתוב חיבור עם פתיחה, תוכן וסיום על נושא בכלכלת ישראל, הוא לא יידע איך בכלל לגשת לדברים האלה. מצד שני, הוא שולט בטכנולוגיות חדשות, הוא יכול להגיע למקורות מידע במהירות בלתי רגילה. אני עוד לא יודע מה יהיו התוצאות של הדור הזה, אבל לפי דעתי הוא הרבה יותר יצירתי".
אמרת לאחרונה שהיום לא היית רוצה להיות מורה.
"היום לא הייתי יכול להצליח כי הפער הבין-דורי גדול מאי פעם. העולם בנוי על החידושים הטכנולוגיים האחרונים שמתחלפים כל חמש שנים, ורק צעירים בעלי תפיסה מהירה ויצירתיות יכולים להתעדכן. המורים שתגובתם יותר איטית מתקשים להתאים את עצמם".
בשנת 1986 מונה ד"ר שושני לקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל משרד החינוך. לאחר כשלוש שנים עזב את התפקיד בשל חילוקי דעות עם השר יצחק נבון. בשנת 1993 נקרא בפעם השנייה לתפקיד על ידי השרה דאז שולמית אלוני, ולאחר שהתפטרה המשיך לעבוד עם השר אמנון רובינשטיין.
בשנת 2009 היה זה שר החינוך, גדעון סער, שביקש ממנו לשמש בתפקיד בפעם השלישית. "יש לנו שר חינוך צעיר, נמרץ וליברל שמוכן לקחת סיכונים וקבע יעדים מדידים. יש לו עוצמה פוליטית, והוא הביא תקציבים משמעותיים למערכת החינוך", מפרגן המנכ"ל היוצא.
אתה איש שמאל בעמדותיך המדיניות. למרות זאת מצאת מכנה משותף רחב מאוד עם שר חינוך בעל השקפת עולם ימנית, שביצע שורה של שינויים בנושאים שנויים במחלוקת ובעלי אוריינטציה פוליטית, כמו הסיורים לחברון.
"אני לא איש שמאל, אלא מפא"יניק. מפא"י תמיד הייתה במרכז, פרגמטית. מנהיגיה קראו את הסביבה והתאימו את המפלגה למציאות המשתנה. באידאולוגיה שלי לא יכול להיות שתלמיד יסיים את לימודיו במדינת ישראל, לא חשוב אם הוא יהודי או ערבי, ולא יבקר בירושלים".
מה שעורר ביקורת היה בעיקר הסיורים בחברון ובשילה.
"בעיני זו צביעות. השאלה מה עושים בביקור עצמו, והביקור עצמו לפי דעתי, לפי מה שאני התרשמתי, מאוזן. אז מבחינתי שיבקרו בחברון, שיבקרו בשילה. כמי שאוהב תנ"ך, אני זוכר שהייתה התגנבות יחידים לפני מלחמת ששת הימים לבקר במקומות האלו. אחרי מלחמת ששת הימים כל ילדי ישראל ביקרו שם".
אבל היישובים חברון ושילה הם לא שניים מתוך רשימה של מאה מקומות לביקור. ההחלטה דווקא על שני מוקדים אלו היא פוליטית.
"אם הייתי היום במשרד, הייתי בונה תוכנית חינוכית שמציגה את כל ההיבטים שקשורים לחברון. לפי מה שהבנתי זה מה שקורה בפועל, אני לא ביקרתי כדי שאוכל להעיד בעצמי. אני לא מאמין שהייתה שם הטפה".
מורים לאזרחות טוענים שבקדנציה של יולי תמיר הושם יותר דגש על ערכים דמוקרטיים ואילו כעת הם הוזזו לטובת תוכני יהדות וציונות.
"אז בסדר, אז צבי צמרת (לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית - ע"מ) טען שגם בהוראת הדמוקרטיה יש עובדות שאינן נכונות בספרים מסוימים שאושרו. כמי שנולד במדינה הזו, שהיא חשובה לו, אני לא רואה ביהדות ובציונות דבר לא חשוב, הכל צריך להיות בפרופורציות הנכונות".
לדעתך יש לאשר ספר אזרחות המזכיר גם את הנרטיב של הנכבה?
"לא. יכולות להיות מוזכרות עובדות מסוימות, אבל אני נגד לימוד הנכבה חד וחלק. הערבים קוראים לטרגדיה שפקדה אותם נכבה, אז אם העובדות מתוארות כהווייתן, אז אין לי התנגדות שבסופן יהיה כתוב שעובדות אלו נקראות על ידי הערבים תושבי מדינת ישראל בשם 'נכבה', 'אסון לאומי', ובאמת קרה להם אסון לאומי. אבל בשעה שיש פוסט ציונים שמתארים את האסון הלאומי שפקד את הערבים באשמתם של היהודים, כתוצאה ממעשי מדינת ישראל ב-48', אני אומר לך שלזה לא הייתי נותן זכות ביטוי במדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית".
לאחרונה מונית לתפקיד סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). גם שם אתה נדרש לסוגיה. מהי עמדתך לגבי ההפגנות שנערכו בחודש שעבר לציון יום הנכבה באוניברסיטאות?
"אני לא הייתי מאפשר טקסים לציון יום הנכבה. זהו אסון לאומי למיעוט הערבי, אבל המיעוט הערבי חש שהמדינה היהודית עשתה לו עוול, כאן נקודת המוצא הלא נכונה. מי שגרם לו לעוול אלו מנהיגיו, הוא יכול לבוא בטענות רק אליהם. מדינת ישראל שיפרה במשך שנות קיומה את מצבו של המיעוט הערבי בצורה מאוד משמעותית. אם רוצים לציין
את הרומן עם מערכת החינוך התחיל בשנת 1960, כאשר החל ללמד בתיכונים בגבעתיים. הוא השלים תואר שני באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט באוניברסיטת ניו יורק, שניהם במינהל חינוכי. בשנת 1978 קיבל את תפקיד מנהל מינהל החינוך, התרבות והנוער בעיריית תל אביב. משם עבר למשרד החינוך.
חזרת בפעם השלישית לתפקיד המנכ"ל כדי לסגור מעגל עם המהלכים שהתחלת לפני למעלה מ-20 שנה?
"המעגל ייסגר ואתה תראיין אותי בדצמבר עם פרסום התוצאות של המבחנים הבינלאומיים. המבחנים האלו הם לא הכל, אבל עבורי הם ביטוי של מערכת שמציבה מטרות ויעדים מדידים ומוכיחה שכגוף ענק היא יכולה להתרומם אם נותנים לה את האמצעים. אני חושב שזה ייתן לנו יוקרה בינלאומית".
כיצד אתה מיישב את הפער בין ההצלחה האדירה של המוחות הישראליים בהייטק ובתעשיות הביטחוניות לבין המדדים הבינלאומיים שמציגים אותנו כמדינת עולם שלישי?
"זה אכל אותי שתלמידי ישראל לא הצליחו בבחינות הבינלאומיות. אם תוכנית הלימודים הרשמית וגם הנלמדת חופפת רק 70 אחוז ממה שהילדים נבחנים עליו במבחנים הבינלאומיים, אז מראש התלמידים באים מעמדת נחיתות. קודם כל היה צורך להתאים את תוכנית הלימודים לתוכנית הבינלאומית. דבר שני, 20 אחוז מתלמידי ישראל הם מהמגזר הערבי, ורובם במצב סוציו-אקונומי נמוך. אין סיכוי שתשפר אם לא תטפל טיפול ייחודי במגזר הערבי, כי יש קורלציה בין מצב סוציו-אקונומי להצלחה חינוכית. התוצאות של שני מבחנים יהיו בדצמבר 2012 ושל מבחן נוסף יהיו רק בדצמבר 2014. אני אומר לך, ואתה יכול לתת כותרת שמדינת ישראל תשתפר במבחנים הבינלאומיים".
אתה מאמין גדול במדידה ומצטט בעיקר את הדוגמאות מארצות הברית. קיים גם מודל אחר, הפיני, שנותן חופש רב יותר לבתי הספר וכמעט אינו בוחן את התלמידים.
"אני טוען שזו דמגוגיה צרופה לצאת נגד המבחנים ונגד המדידה, מפני שאני אומר לך שבלי הערכים החינוכיים כמו סדר, משמעת, ניקיון, יחס לרכוש הציבורי. בלי אווירה חינוכית שמאפשרת למידה, אי אפשר להצליח בבחינות. במקום שיש אלימות ותלמידים חשים חוסר ביטחון, אין אפשרות להצליח במבחנים. אנשים לא אוהבים להימדד, כולם רוצים להיות חופשי-חופשי, אבל אין אפשרות שהתלמיד יתקדם אם הוא לא יקבל משוב מהמורה שלו. כארץ של הגירה אנחנו לא פינלנד, אנשים צריכים להבין את העניין".
מחקר שפורסם בשבוע שעבר ב"מעריב" הראה שרוב בתי הספר מתכוננים באופן אינטנסיבי לבחינת המיצ"ב על חשבון שיעורים אחרים, ושהוצאת תלמידים חלשים מהבחינה היא אקט שכיח. המנהלים מדווחים על לחץ אדיר מצד משרד החינוך להגיע להישגים. יש בכלל ערך לתוצאות הבחינה?
"מה רע בזה שמתכוננים לבחינה? אני מאוד מאמין במנהלי בתי הספר. אם אתה אדם מצפוני וערכי ואתה איש חינוך אמיתי, אתה לא לוקח שיעורים בגיאוגרפיה כדי להתכונן לבחינת מיצ?ב במתמטיקה. אני לא מכיר מישהו בעולם שלא מתכונן למבחן, לא מכיר דבר כזה".
ומה לגבי בחינות הבגרות? שוב הוחלט להקים ועדה מיוחדת שאמורה לדון בצמצום הבחינות.
"עברתי את הכל, החל מהתקופה שהיו רק שבע בחינות והמורים השגיחו על בחינות הבגרות וכלה בתקופה הנוכחית שתלמידים נבחנים בה בהרבה מאוד מקצועות ומקבלים תעודת בגרות על ידי משגיחים חיצוניים. הרשימה העצומה של המקצועות היום כולה נועדה לכך שבית הספר ומערכת החינוך יתאימו עצמם לאוכלוסיית התלמידים המגוונת. אם אתה מחר בא ודורש פעם נוספת שהתלמיד יתאים עצמו לבית הספר, אחוז ענק של תלמידים ימצאו עצמם מחוץ לכותלי המוסדות החינוכיים. אני לא רואה את הסיכויים לצמצום מספר בחינות הבגרות בגלל שני גורמים מרכזיים: האחד זה הלוביסטים של המקצועות השונים, והשני זה לחץ ארגוני המורים".
והבעיות הן לא רק בציונים. מה יש לך לומר להורים שחוששים לשלוח את הילד לבית הספר כדי שלא ייפגע מאלימות או למורה שמפחד להיכנס לכיתה?
"לזה יש לי רק תשובה אחת. מערכת החינוך חייבת להגיב ביד ברזל נגד כל מקרה של אלימות וחוסר ביטחון של תלמידים ומורים בבתי הספר. אין ברירה, בלי המרכיב הזה אין הוראה ולמידה, אין הצלחה בבחינות, לא במיצ"ב ולא בבחינות הבינלאומיות, כי לא לומדים. בכל המחקרים המלחמה בתופעות של אלימות, חוסר ביטחון ואווירה אנטי לימודית היא תנאי בסיס לקיום זמן למידה. אם המורה לא יכול להתחיל את השיעור, איך רוצים שיצליחו במבחנים".
ההחלטה האחרונה שקיבל בתפקיד הייתה להורות על סגירת ישיבה ביצהר והפסקת תקצוב לישיבה ימנית קיצונית נוספת. לדבריו, לא מדובר בהחלטה פוליטית. "אני לא יכול להתייחס לכל הפרטים, אבל לפי דעתי התהליכים החינוכיים, שיכול להיות שאינם פליליים, שנעשו בהקצבות של המדינה, היו תהליכים לקויים. ההחלטה שלי התקבלה על בסיס חינוכי ולא על בסיס אחר".
בנושא תקצוב מוסדות חרדים שאינם מלמדים את לימודי הליבה, משרד החינוך היה פחות חד משמעי. בניתם "מוסדות פטור" רבים, שבהם לא מלמדים לימודי חול.
"מי שלא צריך לסבול זה התלמידים. הם צריכים לקבל את השירות בדיוק כמו בני המסתננים ובני הפליטים היום. במדינת ישראל כל ילד זכאי לחינוך חינם, גם אם הוא לומד לימודי ליבה וגם אם לא. חובת מדינת ישראל לדאוג שיהיה לו מורה, כיתה, שהוא יוכל ללמוד".
החלטתם להפסיק את התקצוב לבית ספר בעמנואל, שבו הונהגה הפרדה גזענית בין בנות ממוצא אשכנזי לבנות ממוצא ספרדי. אתה יכול לומר שהתופעה הזו לא קיימת היום יותר?
"לא, היא קיימת".
אז בית הספר בעמנואל היה שעיר לעזאזל?
"יש דברים שכשאתה יודע עליהם אז אתה חייב לפעול, ואתה מקווה שזה ישמש אות וסימן לאחרים שכדאי להם להיזהר ולא לבצע את אותן התופעות".
סוגיה גזענית נוספת במערכת החינוך היא אפליית התלמידים בני העדה האתיופית. החלטתם על סגירה מיידית של בתי ספר שרוב אוכלוסייתם ממוצא אתיופי. רבים טוענים כי מהלך כזה בעיקר מזיק לתלמידים האתיופים עצמם.
"אני חשבתי שצריך לסגור בהדרגה, זו הייתה דעתי האישית. עמדתו של שר החינוך הייתה שצריך לעשות את זה בגרזן חד אחרת התהליך הזה לא יתבצע. עובדה שהוא התבצע ועובדה שנמצא פתרון לתלמידים. אגב, בעיה זו חלה רק בחינוך הממלכתי-דתי, בחינוך הממלכתי כולם מתקבלים בלי בעיה".
שושני נולד בשנת 1937 בנהריה. בתחילת שנות הארבעים הביטו הילדים המשתאים, ובהם שושני, באוניות המעפילים "חנה סנש" ו"האומות המאוחדות" מגיעות אל סף ביתם. "באותה תקופה הסירות היו מעץ והאנשים היו מברזל, היום הסירות מברזל והאנשים מעץ", אומר שושני.
ילדותו נקטעה במהלך מלחמת העצמאות. אביו נפתלי, קבלן חשמל, נהרג במבצע חירם, בניסיון לכבוש את תרשיחא. אמו מרים, שהייתה עד אז עקרת בית, נאלצה לצאת לעבוד. בבית נותרה האחות בת שבע, שהמשיכה לקריירה אקדמית בתחומי המדעים. שושני ה"יקה" למד בבית הספר היסודי ויצמן ובהמשך בתיכון נהריה ובחופשות עבד כמציל.
הוא נזכר כי "מנהל בית הספר היה מזמין את התלמידים להשלים את הלימודים אצלו בבית, היה קשר מאוד אישי בין מורים לבין תלמידים". בגיל 18 התגייס לנחל המוצנח, ולאחר שסיים את השירות הצבאי, עבד בדיג בקיבוץ נחשולים, והכיר את אשתו, יעל, היום דוקטור לפסיכולוגיה. לזוג שלושה ילדים.
את הדרך הארוכה שעשה הוא ממשיל למאבק העיקש בגלים ובאיתני הטבע של החותר בסירה, הניצב בפני נקודות שבירה רבות המצפות לו בלב ים. ההשוואה לים אינה מקרית. המנכ"ל המיתולוגי בילה מסתבר בים יותר מאשר בבית הספר. "בשיט אתה מציב מטרה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ואתה מתמודד עם רוחות שסוחפות את הסירה, נאבק בים מאוד סוער, ולפעמים אתה רוצה לוותר ולרדת לחוף. אתה לומד במהלך הזמן שההבדל בין נקודת השבירה לבין היכולת להמשיך הוא אפסי, ואתה מחליט להמשיך בעוד סירות מסוימות יורדות לחוף. בסופו של דבר אתה מגיע למטרה ומנצח".
אף על פי שעזב את משרד החינוך הוא עדיין לא פורש, ומלבד תפקיד סגן יו"ר המל"ג קיבל גם את הצעת השרה לבנת לעמוד בראש מועצת המוזיאונים. הוא ממשיך לעקוב אחרי הנעשה במערכת החינוך.
איזו רפורמה, לדעתך, יש לבצע במערכת החינוך?
"רפורמה במכללות להכשרת עובדי הוראה, שבהן יילמדו תארים כלליים, ורק לאחר מכן הסטודנטים יוכלו לבצע הכשרה להוראה. מי שירצה אחרי התואר הראשון ללמד יצטרך לקבל תעודת הוראה, אבל הוא קודם כל ילמד את הדיסציפלינה כמו באוניברסיטאות, רק לאחר מכן את הפדגוגיה".
בשביל רפורמות צריכים תקציב. במשרד האוצר מכינים קיצוץ בתקציב החינוך. איך זה ישפיע על המערכת?
"זה יהיה אסון למדינה ואסון למערכת החינוך. זו השנה השלישית ברציפות שמערכת החינוך מתנהלת ביציבות. אם לא ייתנו לבוגרים שלנו עוד שלוש שנים לפחות של יציבות בלי קיצוצים, כלומר יופסקו תוכנית המחשוב לסגירת פער של עשר שנים והתוכנית להעלאת רמת התלמידים על ידי תוספת שעות לימוד במקצועות מדעים, מתמטיקה ואנגלית, המערכת תיפגע קשות".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם