ממוטטים את הספרות העברית
חוק הספרים שאושר בוועדת השרים לחקיקה הוא חוק רע, שכל הגורמים האובייקטיביים התנגדו לו. הצלחת היחצ"נים והלוביסטים בהעברתו משרתת אינטרסים עסקיים
החוק הזה, שלפי שמו מתיימר להגן על הספרות, יגן ויועיל אך ורק לאנשי העסקים הממולחים והדשנים המעורבים בשוק הספרות בישראל, ולמתי מעט הסופרים האמידים המככבים תדיר ברשימות רבי המכר.
מהות החוק פשוטה: הוא אוסר על חנויות למכור בהנחה ספרים במשך שנה וחצי ממועד צאתם לאור, ותחת זאת מחייב אותן למכור את הספרים במחירם הקטלוגי הנקוב. החוק הזה יפגע בראש ובראשונה בצרכני הספרות ובאוהבי המילה הכתובה. אנשים שיכולים לקנות היום ספרים במחירים סבירים, ייאלצו לשלם פי שלושה או ארבעה על כל ספר.
המשמעות הנגזרת מכך ברורה: צרכני הספרות יחשבו פעמיים לפני שיקנו ספרים; מספר הכותרים הנמכרים יצנח פלאים; ומעוטי היכולת יאלצו לוותר על קניית ספרים, שתהפוך למותרות. האם זה האפקט לו אנו מייחלים דווקא בעידן בו המילה הכתובה נאבקת על מקומה ונלחמת להישאר רלוונטית מול האינטרנט והמדיות השונות?
החוק גם יפגע קשות בסופרים הצעירים והפחות מוכרים. כיום הדרך היחידה של סופר צעיר לפרוץ לתודעת הקהל היא באמצעות חשיפתו במבצעים. כשכל ספר יעלה 80-90 שקלים, מי יתן הזדמנות לסופר צעיר ובלתי מוכר? יכולתם של הסופרים הצעירים לפרוץ ולהיחשף תפחת אפוא באופן משמעותי, ואין פלא כי רבים מהם מתנגדים בתוקף לחוק המוצע. אלא שהם אינם סלבריטאים ואין להם גדודי יחצ"נים ולוביסטים כמו לתומכי החוק, ולכן קולם כמעט שאינו נשמע בתקשורת.
הרעיון שעומד לכאורה בבסיסו של החוק הוא להגדיל את תמלוגי הסופרים, במטרה להבטיח להם נוחות כלכלית שתאפשר להם להמשיך ולכתוב. יש החולקים על נחיצות מטרה זו, הן מכיוון שלסופרים ישנם אפיקי הכנסה רבים נוספים פרט לתמלוגים (דוגמת תמלוגים ממכירות
אבל גם אם הממשלה אכן מעוניינת לדאוג לרווחתם הכלכלית של הסופרים, ישנן הצעות אחרות, טובות יותר ורדיקליות פחות, שיאפשרו לעשות זאת. אחת האפשרויות שעלו לשולחן, היא להקים קרן ממשלתית (שתמומן, למשל, כחלק מתקבולי המע"מ מספרים) שתגדיל את תמלוגי הסופרים. כך, על כל שקל שמרוויח סופר מתמלוגים בגין מכירות ספריו, הוא יקבל שקל נוסף מהקרן. באופן זה ניתן יהיה להכפיל (!) את הכנסתם של הסופרים מבלי לאסור על המבצעים בחנויות.
אלא שכל אותם גורמים עסקיים נגועי-אינטרסים, ששכרו את קבוצות הלוביסטים ודחפו את קידום החוק, אינם מעוניינים בכך, ולכן התנגדו לכל ההצעות שעלו לשפר את מצבם של הסופרים ודחפו לחקיקת החוק הדורסני.
הם אינם רוצים באמת ובתמים להגן על הסופרים, אלא בעיקר על כל השרשרת המסחרית שבדרך, אשר במקום להתייעל ולהתאים עצמה לעידן המודרני מעדיפה לפגוע בשוק כולו, בדגש על שוחרי הספרות והסופרים הצעירים.
אין פלא אפוא, שכל הגורמים האובייקטיביים שבחנו את הצעת החוק, קבעו כי היא רעה והמליצו שלא לחוקק אותה. החל בוועדת השרים הייעודית לבחינת המצב בשוק הספרות בראשות השר יוסי פלד, עבור בפרופ' חיים פרשטמן מאוניברסיטת תל אביב שנשכר על ידי הממשלה כדי לבחון את המצב בשוק ולהמליץ כיצד לפעול, וכלה בממונה על ההגבלים העסקיים. גם מכון המחקר "מכון ירושלים לחקר שווקים" ביצע מחקר השוואתי למדינות אחרות, והראה כי באנגליה (שם היה חוק דומה שבוטל), החוק פגע משמעותית בשוק הספרים.
החוק שאושר שלשום בוועדת השרים לחקיקה הוא חוק רע. הוא חוק רע ומר, חוק מוזר ונמהר, שמשום מה אושר למרות שכל הגורמים המקצועיים התנגדו לו. זה חוק שקודם משך שנים על ידי גורמים עסקיים ואינטרסנטים, שהצליחו ליצור רוח יחצנית בתקשורת ופמפמו לציבור את המסרים הנוחים להם כדי להגדיל את התמיכה בחוק בקרב הציבור.
רוב התומכים בחוק, שמעוניינים ברעיון הכללי של הגנה על פרנסתם של סופרים, מבססים את עמדתם על הבליץ היחצ"ני והתקשורתי ואינם מכירים כלל את שלל ההצעות האלטרנטיביות שהציגו הגורמים המקצועיים להגנה אמיתית על הסופרים. יש לקוות שהמחוקקים יתעשתו ויבלמו את החקיקה הזו, לפני שתיכנס לתוקפה ותפגע בשוק הספרים כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם