בחזרה לחצר האחורית
לאחר שהמערב הלבן ניצל את יבשת אפריקה ונטש אותה לאנחות, היא הפכה למקום שעוד יותר רע לחיות בו. וכשאין פרנסה, יש הגירה
אפריקה היא החצר האחורית של העולם, שאליה מגיעים נציגי האליטה הלבנה כדי לכרות יהלומים, למכור נשק ולחפש כוכבי כדורגל. מעבר לכך, היא הכישלון המהדהד של המאה ה-20. המערב השתלט על אפריקה, שלט בה, השתמש בה והחדיר קליפה של השכלה, מנהגים, טכנולוגיה ותחבורה.
כשהתמוטטו הקולוניות, התברר שמדובר בקליפה. נשארו ערים ענקיות שבהן מיליוני אנשים משוטטים ללא תשתית כלכלית של ממש, כפרים עניים הניזונים מחקלאות לא מתועשת ומסורות תרבותיות מקוטעות. כל אלה הם כר אידיאלי למלחמות הנוראות הקורעות את אפריקה בפינות כל כך רבות שלה. המערב נזכר בהם כשהוא מצליח ללכוד רודן כלשהו ולהשליכו לכלא.
אמריקה, אירופה וישראל מוטרדות מהאיום האיסלאמי. הוא מגיע מבחוץ - מהמזרח הקרוב ואפגניסטן, ומבפנים - מגלי ההגירה שעליהם המערב לא הצליח להשתלט, ואולי לא רצה. כוחו של האיסלאם הוא במוקדי כוח פוליטיים וצבאיים. יש לו עוצמה, יש לו צבאות, וכמובן יש לו נפט. לאללה יש ככל הנראה חוש ריח משובח. לאפריקה אין כוח - לא פוליטי ולא כלכלי - ולכן היא לא מעניינת איש, וגם למהגרי העבודה שלה אין סיכוי. השער חתום.
הגדר היא הכרח
ברור שהגירה המונית אינה הפתרון לבעיותיה של אפריקה. ההגירה הזו כשמה כן היא: בריחה. מדינות אפריקה בחרו לקחת את גורלן בידיהן, והמערב נאלץ לצאת. האחריות של המערב בימי הקולוניות הייתה תלוית אינטרס ונצלנית והייתה חייבת להסתיים. אלא שהדברים התגלגלו אל הקיצוניות השנייה: התנערות מכל אחריות לחלק הזה של העולם, סגירת שערים, ופירורים של כבוד וסיוע. למאות המיליונים הרעבים והנואשים שם זה לא יכול לעזור.
מה זה אומר לגבי הסוגיה הישראלית? ישראל נקלעה לעין הסערה מסיבות של טופוגרפיה: ישראל היא הארץ המערבית היחידה שאליה אפשר להגיע מאפריקה דרך היבשה. בביקור שלי באי מלטה הופיעה ידיעה ראשית בעיתון: נתפסו שני אפריקאים בסירה בדרך לכניסה למלטה. אצלנו לא צריך סירות, ושני אנשים בימי השיא היו מגיעים בדקה, ולא בחודש.
הגדר היא הכרח, וגם תהליך ההחזרה של עובדים
לא חוקיים הוא הכרח. הדרך הנכונה היא יצוא ישראלי של רעיונות, מומחים, טכנולוגיות וידע לצורך בניית אומה חדשה. בתנאים הפוליטיים היום זה קשה, וראו דוגמת היחסים עם דרום אפריקה. מעבר לכך, גם את תהליך החזרת המצב לאיזון חייבים לעשות במידה כפולה ומכופלת של רגישות, גם אם זה לא מצטלם טוב ומפגין לכאורה חולשה.
אפריקאים שגדלו בארץ ונשארו בה שנים רבות הם כבר חלק מהמרקם, וכך גם ילדיהם, ולא הם מאיימים על הכלכלה והחברה. איתור מדוקדק וסבלני יותר של הפליטים בין מהגרי העבודה הלא חוקיים לא יזיק למהלך הכולל אלא יועיל לו, גם אם ידרוש עוד זמן ומשאבים. יש בין מהגרי העבודה גורמים פליליים ושוליים חברתיים, אבל רובם אינם אנשים רעים. הם פשוט אנשים שברחו מהמקום המקולל שבו גדלו בחיפוש אחר פרנסה. גם אם איננו יכולים לספק להם פרנסה, הדבר צריך להיעשות באופן אנושי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם