בחזרה לדרך הישר: חירייה כמשל
הדרך לתיקון חברתי עוברת בתיקון סביבתי. טיפול במפגעים עושה ברוב המקרים צדק גם עם עוולות חברתיות שנלוו אליהם
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
למעשה, בחינה מדוקדקת של הדברים מעלה כי בבסיסן התנועות למען צדק חברתי מבטאות קפיצת מדרגה אידאולוגית של התנועות הסביבתיות, ומעבר ממאבקים של שמירה והגנה על הסביבה אל מאבקים על מתן הזדמנות הוגנת וחלוקת משאבים צודקת לכלל האוכלוסייה, ללא הבדלי דת, גזע, מין או קשרים חברתיים.
חשוב לציין כי אי-צדק סביבתי אינו רק העובדה שמפגע סביבתי גורם אי-צדק, אלא שמדובר בקשר דו-סטרי ולפיו אי-צדק חברתי מובנה, המשמר קבוצות חברתיות כמוחלשות, מקל על מקבלי ההחלטות ליצור מפגעים סביבתיים בשטחן. הר חירייה, לדוגמה, שימש למעשה כפח הזבל של מדינת ישראל במשך כמעט 5 עשורים, מבלי להתחשב כלל בתושבי השכונות המקיפות את המקום.
◄צפו: חירייה ממעוף הדבורה
◄מתחת לאף: מחירייה תצא הבשורה
◄המכשולים בדרך להקמת פארק חירייה
◄אוסקר לאשפה: ריח הניצחון של חירייה
הליך הקמת הפארק לציבור הרחב מבטא אפוא עבורנו לא רק הנגשת שטחים ירוקים לציבור, אלא תיקון של ממש כלפי תושבי הרשויות המקומיות המקיפות את הפארק. רשויות שבמשך שנים סבלו מהיותן למעשה אוכלוסיות מוחלשות. התיקון המדובר לא מתייחס רק להפיכת המפגע לנכס, אלא גם, ואולי בעיקר, לדרך שבה עושים זאת.
אם לומר את האמת הרי שמאבקים סביבתיים סביב נושאים "ירוקים" נשמעו תדיר לאורך השנים, אולם רק הירתמות לא מסויגת של ארגונים שונים, ובראשם של המשרד להגנת הסביבה, הצליחו
גם היום קיים הצורך בהמשך יצירת סביבת עבודה ממשלתית תומכת, המכירה בחשיבות הנושא ונכונה להילחם בהליכים בירוקרטיים מעכבים.
אם להסתכל על פארק אריאל שרון כמיקרוקוסמוס של המצב הסביבתי-חברתי בישראל, הרי שהפארק הוא סמל להתפתחות התודעתית שהחברה הישראלית עוברת כלפי הסביבה והחברה. חברה שמחנכת להתחשבות בסביבה היא חברה שמחנכת להתחשבות גם בבני האדם, חברה סובלנית ואנושית.
הכותבת היא יו"ר חברת פארק אריאל שרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם