תרמית האותיות הקטנות

גם אם אתם אחראים ועשיתם ביטוח לבית, הביורוקרטיה תסבך אפילו אתכם בעזרתם האדיבה של סעיפי המשנה. וגם: מילה של כלב לכלב

גיא מרוז | 18/6/2012 5:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
היום לפני שנה בדיוק התפוצצו בלוני הגז בבניין בכיכר העצמאות בנתניה, גרמו למותן של ארבע נשים ופצעו מאות. השבוע חזרנו לבניין רק כדי לראות שאין כבר בניין ולהבין שסכסוך פנימי בין הדיירים (חלקם כמובן לא מבוטחים ואיבדו הכל) יעכב את תחילתה של בנייה חדשה למשך שנים. הפרקליטות כנראה תסגור את התיק כי כמו במרבית פיצוצי הגז הקודמים, לא ברור מי בדיוק אשם.

בין כל הדיירים שהחיים התנפלו עליהם במלוא רשעותם מצאנו גם פנסיונר מקסים, שפעם ניהל סניף בנק ודווקא כן עשה ביטוח. גם הוא טרם קיבל את הפיצוי הראוי כי לפי הפוליסה, היבשה יותר ממדבר ציה, הוא לא יקבל את מלוא הכסף עד שיתחיל לשפץ את הדירה ההרוסה.

אבל תראו איזה קטע. העירייה מחקה את הבניין כך שאין דירה לשפץ. אבל את האותיות הקטנות זה נורא לא מרגש שאין בניין, ולכן אי אפשר לשפץ דבר. הן האותיות הקטנות והן יקבעו שהאיש הזה, שניהל בנק וקנה דירה ואפילו עסק קטן, יעבוד היום במשך 12 שעות ביום כשומר בחניון תמורת
שכר מינימום כדי לשלם את המשכנתה לאותה דירה שכנראה לעולם לא תתחיל להיבנות. ביטוח לא מקבלים, משכנתה כן צריך לשלם. ככה זה עובד.

והוא עוד מהאנשים הטובים, האחראים, אבל ביטוח לחוד ואותיות קטנות לחוד. יום אחד, כך אני לפעמים חולם בלילה, אני אכניס את האותיות הקטנות לחדר חשוך ואקרע להן את הצורה. עד כאן הן הגיעו לי, האותיות הקטנות יימח שמן וזכרן.

אני בכוונה לא כותב מי זו חברת הביטוח כי יש התחלה של רצון טוב מצדה להתעלם מהאותיות הקטנות, ולכן אני חוסך את העימות ומתרכז בתפלות של חיינו, ביתושים האלה שעוקצים אותנו בכל מקום ובצדק כל כך הרואי מתריסים: מה, לא ראית על מה חתמת? זה הרי היה כתוב בסעיף ז/ז/ז. . . 7/40. החברה לא תשלם פיצוי כל עוד המטומטם לא יתחיל לשפץ! אבל, כאמור, אני חדור תקווה שמישהו שם יתעשת ויבין שאחרי כל אות קטנה מגיעה בומבה גדולה.

עניין אישי אחד: בין המרמרה לגראד בדרום, בין המסתננים הראשונים שחוזרים לארצם­לאנסטסיה מיכאלי שכנראה אף מדינה לא תסכים לקבל בחזרה, וחבל, היה גם ניסיון "חיסול" של אלפרון צמרת. ניסים אלפרון כידוע חי ובועט, המאבטח נפצע באופן קליל והכלב האישי של האלפרון העליון נחבל. לכלב קוראים כלב. ופה אני נכנס לצערי לתמונה. גם לי יש כלב. גם לו קוראים כלב. הוא נראה בול כמו כלב אלפרון. אני מקווה שכלב אלפרון ייצא מהטראומה. זה בטח לא קל לעבור פיצוץ כזה, אבל אני מניח שיש למשפחה את הכלים לסייע לו בשעותיו הקשות.

כלב מרוז-וילנאי, לעומת זאת, לא יצא ממתחת לספה כבר שלושה ימים. לא עוזר כל מה שאני מנסה להסביר: שאין שום סיכוי שניסו להוריד בכלל את הכלב. לכן אני מבקש ממי שניסה להוריד את אלפרון, אם לא קשה לך, אשמח אם תפרסם הודעת הרגעה בשלושה עיתונים או לפחות ב"חדשות הדוגלי". כלב מרוז מאוד יעריך את זה.

מעבר לכך, אם לא אכפת לכם, חולירות חמומי מוח שכמוכם, להפסיק לפוצץ האחד את השני ברחובות כאילו אנחנו לא פה, אני מאוד אשמח. אנחנו מנסים לחיות, אתם יודעים, וכל ההיאבקויות שלכם מעניינות לנו את קצה הישבן, וגם אותו לא. תירגעו או שאני אזמין משטרה. אני יודע שזה מצחיק, אבל אני לפחות אנסה.

בלוגים של גיא מרוז
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים