הצודק הופך למכוער
אמינאי, מסתנן מאריתריאה, הוא נייר הלקמוס של כולנו. המאבק נגד מדיניות הממשלה מוצדק. ההתנגדות לאמינאי היא גזענות מכוערת וחשוכה
המאבק של תושבי דרום תל אביב ושכונות דומות נגד המחיר שהם משלמים בעקבות ההסתננות ההמונית הוא מאבק מוצדק. יש עוד הרבה מאוד מאבקים מוצדקים. המאבק של הפלסטינים למען הגדרה עצמית - גם הוא מוצדק; וגם של תושבי רמת אביב נגד מה שנראה בעיניהם כחדירה חרדית; או של תושבי שייח' ג' ראח נגד התנחלות יהודית.
אלא שכל מאבק מוצדק יכול להפוך בקלות נמרצת למאבק מכוער ובלתי מוצדק. הפלסטינים הם אלופי העולם בעניין הזה. הם כבר מזמן הפסיקו להיאבק למען הזכויות שלהם. הם נאבקים נגד הזכויות של אחרים. יהודים כמובן. מאבק צודק שהפך למכוער.
חלק, גם אם קטן, מתושבי דרום תל אביב צועדים באותו כיוון. במקום להיאבק למען עצמם ונגד ההפקרות מצד הממשלה הם נאבקים נגד המסתננים. ההפסד שלהם כפול. הממשלה נוקטת צעדים שבשלב זה הם בעיקר קוסמטיקה לעניים, ותושבי הדרום ממשיכים לסבול מעוד ועוד מסתננים.
בחודשים האחרונים זכו תושבי דרום תל אביב לתמיכה גוברת. סוף סוף קולם נשמע, וככל שהם ימשיכו להיאבק למען עצמם התמיכה הציבורית בהם תגדל. מרגע שפוליטיקאים קטנים, מסיתים וחוליגנים עלובים גוררים אותם לכיוון הגזעני והבריוני - הם רק עוצרים את המאבק.
בדיוק כמו הפלסטינים. הם קיבלו התנתקות מלאה מעזה. הם היו יכולים לקבל עוד אחת, כמעט באותו גודל, גם ביהודה ושומרון. אבל הם העדיפו את החוליגניות ואת האלימות, כך שהתמיכה בהם היום, בקרב הציבור הישראלי, רק הולכת ויורדת. עכשיו אלה תושבי דרום תל אביב. כדי שהמאבק שלהם למען איכות חיים, חינוך וסביבה יהפוך למאבק מוצלח, הם צריכים להגן בגופם על אמינאי ועל חבריו. את הזעם הם צריכים להפנות אך ורק נגד הממשלה.
ארץ מצרים
ביום שישי האחרון נזרק חזיז על החנות הקטנה של אמינאי. הוא נשבר. מאז החנות סגורה. הוא צריך לשלם שכר דירה ואין לו. על שכניו מהחנויות הסמוכות ומהשכונה יש לו בעיקר מילים טובות. הם מתנגדים לאלימות. הם מנסים לעזור. אבל החוליגנים, שלא ברור מהיכן הם, אינם מעוניינים בשום דעה שאינה שלהם. אמינאי עוד ינסה לפתוח. הסחורה בחנות. אלא שלא ברור ידם של מי תגבר, של השכנים שמסייעים לו או של הבריונים.
המאבק נגד צונאמי המסתננים הוא אחד החשובים שנוהלו כאן בשנים האחרונות. זה מאבק למען איכות החיים של השכונות החלשות שהופכות, בחסות ממלכתית, להרבה יותר מוחלשות. אלא ששום דבר במאבק המוצדק הזה אינו מצדיק גזענות ובריונות. רק בפרשת השבוע האחרונה קראנו "תורה אחת ומשפט
אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם".
יש ויכוח נוקב בשאלה מיהו גר. אלא שגם אם אין הכוונה לכל מסתנן או מהגר עבודה, הרי שהנורמה המוסרית עדיין מחייבת את כולנו לזכור "כי גרים הייתם בארץ מצרים". כן , גם אנחנו היינו עובדים זרים. עובדי כפייה. עובדי עבודות שחורות. היינו ויצאנו, לא תמיד מרצון, לדרך חדשה וקשה ולארץ חדשה. כך שהדרישה ליציאה מוצדקת. ההתעללות אינה מוצדקת.
בימים הקרובים מתכוון אמינאי לפתוח שוב את החנות הקטנה שלו. אם המאבק יהיה נגדו, ולא נגד הממשלה, זה יהפוך למאבק חשוך. מאבק בסגנון פלסטיני. מאבק גזעני שנועד לכישלון. למען תושבי דרום תל אביב, נקווה שהמאבק המוצדק שלהם יתנהל בדרך אנושית. אמינאי הוא נייר הלקמוס שלהם. למעשה, של כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם