המורדים של ליברמן

"מפלגות של איש אחד" סבלו מאז ומתמיד ממרידות של נבחרים סוררים. גם מנהיג ישראל ביתנו טעה בבחירת אנשיו, והוא משלם את המחיר

אברהם תירוש | 20/6/2012 5:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לא מעט חברי כנסת דיברו ומדברים שטויות מפעם לפעם, ואנסטסיה מיכאלי אינה יוצאת מכלל זה. אבל הבעיה שלה אינה הדיבור אלא המעשה. קרי, האלימות המאפיינת אותה. אלימות פיזית - הניסיון להוריד בכוח מדוכן הכנסת את ח"כ חנין זועבי, ושפיכת כוס מים על ח"כ ראלב מג'אדלה; ואלימות מילולית - הדיאגנוזה שלה על הומואים ולסביות, שתרשו לי לא לחזור עליה כאן. אני מבקש לעסוק פה בהיבט אחר של העניין: איך ח"כים כאלה מגיעים למשכן, ומה יש לעשות כדי שלא יגיעו אליו בעתיד.

מנהיג ישראל ביתנו, השר אביגדור ליברמן, הוא שקבע בעצמו את הרכב רשימת מועמדי מפלגתו לכנסת, ובתוכם גם מיכאלי. איני בא לפשפש בשיקוליו, אבל ברור שנכשל בבחירתה. מעניין לציין כי גם בקדנציה הקודמת זה קרה לו עם ח"כ אסתרינה טרטמן, שאותה נאלץ להרחיק לאחר קדנציה אחת.

אם נבחן את הדגם הזה של "מפלגת איש אחד", שבה מנהיג סמכותי ודומיננטי שעל פיו יישק דבר הוא גם הקובע לבדו את המועמדים, רובם אלמונים, נגלה שהתופעות של התפרעות, פריקת עול והתמרדות של הפיונים האלה-מרד באב המייסד - חוזרות על עצמן.

מדובר בהתנערות הדרגתית של הנתינים ממעמד של פיונים המהווים סרח עודף למנהיג - התנערות המונעת מאמביציות אישיות והכרת ערך עצמית, שמתפתחות ומתעצמות ככל שהח"כ האלמוני הולך ומתפרסם.
השפעה רעה

הנה כמה דוגמאות: מייסד "מולדת" ומנהיגה, רחבעם זאבי, אדם תקיף ושתלטן, כשל פעמיים בבחירת הח"כים שלו לכנסת. הוא אכל מרורים מהפרופסור יאיר שפרינצק ומהרב יוסף בא-גד, והתקשה להשליט עליהם את מרותו. ברפול מרדו גונן שגב, בן טיפוחיו, ואלכס גולדפרב שפרשו מסיעתו. ח"כ הרב חיים אמסלם מרד במנהיגות ש"ס ובמנהיג העליון הרב עובדיה יוסף. אפילו פרישתו של טומי לפיד נגרמה למעשה על ידי חיילים מהשורה, לא ח"כים, שסירבו לקבל את תכתיביו ואת אברהם פורז כמספר שתיים.

מינוי המועמדים לכנסת בידי ראש מפלגה הוא הקוטב המנוגד לבחירתם בפריימריז, ושני הקטבים בעייתיים. הראשון אנטי-דמוקרטי בעליל, והשני דמוקרטי להרע. החסרונות והעיוותים של שיטת הפריימריז, שאינם בדיוק בחירות חופשיות וענייניות, ידועים. הם קרקע פורייה לתככים, לעסקאות מלוכלכות, למעשי מרמה, לפריחת קבלני קולות, לבחירת אנשים

שאינם מתאימים, להשפעה רעה על ח"כים מכהנים המבקשים לשאת חן בעיני המתפקדים, ועוד לא דיברנו על הכספים הרבים שנדרשים המתמודדים להשקיע במרוץ.

בין שתי שיטות הבחירה האלה מצויה "הוועדה המסדרת". אני יודע שרק הזכרת שמה מקפיצה רבים, אבל מה לעשות, ועדות המינויים הולידו רשימות מועמדים מוצלחות יותר מאשר הפריימריז. כנראה שחשוב לחבריהן איך תיראה מפלגתם בכנסת. אז אני בעד, תוך ביצוע השינויים המתחייבים.

לטעמי, ועדה כזו צריכה להיות מורכבת מאישים בעלי מעמד במפלגה שאינם רצים לכנסת. לוועדה יוגשו שמות המועמדים, והיא תבדוק, תמיין ותקבע את המתאימים, ואולי אף תדרג אותם. החלטותיה יועברו לאישור גוף מפלגתי גדול יותר, שתהיה לו הסמכות לערוך שינויים ברשימה ברוב מיוחס. ועכשיו, סמנו בעצמכם את כל הח"כים הבעייתיים, היום ובעבר, שלא היו מגיעים לכנסת בשיטת הבחירה הזאת.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים