תקופת החסד הסתיימה
גלעד חי, אבל יותר מדי אנשים רוצים שהוא לא יעשה חיים. כך השתלטו קטנוניות ומרירות על החברה שלנו
בשבוע שעבר התבשרנו שמעכשיו גלעד שליט יכתוב פרשנות ספורט בעיתון. הביקורת לא איחרה לבוא, בעיקר ברשתות החברתיות שמהן הכי קל להבין לאן הרוח נושבת ומה דעת הקהל. שליט? פרשן ספורט? מה קרה? מה הוא מבין בזה? למה לא לתת את המשבצת למקצוען? והאם בשביל זה שחררנו עבורו אלף מחבלים, כדי שיחרטט לנו את חוסר ידיעותיו בכדורסל?
הנה הפרגון הישראלי במיטבו; או אולי נכון יותר לומר - חוסר המודעות העצמית שלנו לגבי מה שרבים מאיתנו הפכו להיות; חבורת קטנוניים שאינם מוכנים שאף אחד יקבל יחס מיוחד, אלא אם כן מדובר בהם עצמם. ביקורתיים ללא גבולות, שכל הזמן רק מתלוננים למה מישהו אחר כן, והם לא. אנשים שרק הקנאה מנחה אותם, ואם הם לא מסכסכים בין שני מחנות כלשהם, הם פשוט לא מסוגלים לגמור את היום.
נכון שנודף ריח מעט ציני מהצעד של "ידיעות אחרונות", שגייס את שליט לתפקיד הפרשן בלי שיש לו כל ניסיון בתחום. אבל מצד שני, לא נראה לי שלהרבה אחרים יש ניסיון בלשבת בשבי חמאס במשך חמש שנים.
לאכול את עצמנו
אז מה אכפת לנו ששליט קיבל צ'אנס שלא קיבלו אחרים? זה על חשבוננו? כל כך נאבקנו כדי ששליט יחזור מהשבי וכל כך נלחמנו בעדו, אבל עכשיו פתאום כואב לנו, כי לו כבר פחות כואב. רק לפני רגע יצאנו בהפגנות המוניות ולא יכולנו לישון בלילה כי גלעד עדיין היה בחיים. אבל שיעשה חיים? לא, זה כבר קצת יותר מדי. למה זה מפריע לנו כל כך? וגרוע מכך - איך אנחנו לא מזהים כמה ההתנהגות הקטנונית הזו היא לא משהו שרצוי לטפח, אלא משהו שעדיף למגר?
שליט הוא אולי דוגמה קיצונית, אבל זו ההתנהגות שהפכה פה לנורמה. בשבוע שעבר היה מי שלא מצא חן בעיניו ששלמה ארצי, אייקון ישראלי בכל קנה מידה, קיבל תואר ד"ר של כבוד מאוניברסיטת חיפה.
אנחנו כבר מזמן לא צריכים שמשהו יהיה קלוקל או מושחת כדי לצאת נגדו, אנחנו רק צריכים לקנא ולתת לפה שלנו דרור. מה בדיוק לא בסדר בתואר שארצי
זכה בו? ההליך לא היה תקין? האם חרגו פה מנוהלי ד"ר של כבוד, תואר שכמעט תמיד ניתן לאנשים שצברו את הישגיהם מחוץ לכותלי האקדמיה?
לא. פשוט היו כמה אנשים שאיכשהו, זה לא התיישב להם טוב. חוסר המודעות העצמית השתלט כמעט על כולם. אתמול זה היה אחמד טיבי שהתנגד להנצחת שמו של אילן רמון, כאילו היה אויב המגזר. רגע לפני כן זה היה אביגדור ליברמן, שביקר את התנהלותו של אלי ישי בקשר לגירוש הסודנים וגרם לנו נזק תדמיתי בתפוצות.
נדמה שאם כל אחד היה שומר על גבולותיו, לא היה לנו כל כך הרבה צורך לבקר. אבל במקום זה אנחנו רק מתקוטטים בלי היכולת להבין איך אנחנו נראים. ליברמן וישי אולי עוד לא הכריעו מי מהם גרם לנו יותר נזק תדמיתי, אבל בינתיים, בכל הגבולות העניינים מתחממים, ואנחנו מנהלים קרב צמוד על איך כדאי לאכול אותנו הכי מהר - מבחוץ או מבפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם